הרבה דאגות מתרוצצות לנו בראש. החל מדאגות לילדים, לבריאות, לפרנסה, ועד לדאגות לקריירה והמימוש העצמי. בלי דאגות, אדם היה יושב על מקומו בלי לזוז, ומבחינה זו לפחות דאגות הן כוח מניע חיובי. השאלה היא, על מה כדאי לדאוג יותר, והאם אפשר לנהל את הדאגות?
בעלי חיים דואגים להישרדות בלבד, אין להם טרדות אחרות. אצלנו הדאגות כל הזמן מתפתחות, בכל מיני צורות ורמות.
באופן טבעי, נשים דואגות יותר מגברים מפני שהן אחראיות על התפתחות החיים. אישה היא כמו קרקע, כמו אדמה, הכול מתרחש בתוכה. היא קשורה לעצם החיים, למהות שלהם, ומכאן בא מקור דאגתה העמוקה. אישה מרגישה מחוברת לילדים שיצאו מגופה, ולאחר מכן גם לנכדיה. גברים מכוונים יותר לדאגה לספק למשפחה את התנאים הדרושים לקיומה.
מתכונים להרגעת דאגות באים מכל מיני כיוונים. ישנם שמחזיקים בתפיסה "יהיה בסדר, מה אתם דואגים", אחרים פשוט מקטינים את הציפיות מהחיים, וממילא פחות דואגים. אבל לא כולם מתחברים לגישות הללו לחיים.
ויש אנשים שמתחילים לשאול עמוק יותר, על משמעות הדברים. אז נדאג ונרוץ ונסדר, בסוף נהיה גם אנחנו עייפים, עוד כמה שנים של קמילה ונמות תשושים. לשם כך ניתנו לנו החיים?
דאגות כאלה יכולות להביא את האדם לגילוי החלק הנצחי שטמון בו עמוק בפנים. גילוי הנשמה. אם במהלך חייו האדם מגלה את הנשמה ומפתח אותה, הרי שגם אחרי מות גופו הפיזי הוא ימשיך להתקיים ולהתפתח בעולמות עליונים, שאותם גילה דרך הנשמה בעודו חי בעולם הזה.
אדם חכם הוא מי שמצליח לנהל את הדאגות שלו, למיין אותן לפי סדר החשיבות שלהן בחייו. הוא פחות דואג למה שלא יקדם את התפתחותו, ויותר דואג לטיפוח החלק הנצחי שבו. פיתוח הנשמה מביא אותו לגילוי הכוח הכללי שפועל במערכת המציאות, ובעזרתו הוא מנהל ביתר תבונה כל דבר בחיים.
מההיבט החברתי, כיום החשיבות של ניהול הדאגות מקבלת משנה תוקף. עידן הקורונה הראה עד כמה אנו קשורים זה לזה, ברשת קשרים שאי אפשר להתיר. כולם משפיעים על כולם, כולם מדביקים את כולם. במציאות כזו, רוצים או לא, כדי להינצל מהמכה הגלובלית חובה לתפקד באחריות הדדית כמו משפחה, וכאן נכנסת לתמונה אותה דאגה נשית טבעית.
אם נצליח לחנך את עצמנו לדאוג לזולת כמו אימא לילדיה, לחשוב לפני כל פעולה איך היא תשפיע על כלל החברה, או אז נמצא את הדרכים להתמודד יחד עם כל אתגר ומשימה. כי הבעיה הגדולה ביותר שלנו זו לא המגפה, אלא העובדה שאנחנו לא מחוברים זה לזה בצורה נכונה, וכל אחד דואג לאינטרס שלו.
חיבור הדאגות הפרטיות לדאגה לכך שנרגיש קרובים כמו משפחה, ישנה את כל מציאות חיינו לטובה. ומי שיצליח לפתח דאגה אמיתית ואהבה לזולת, יגלה בתוכה את הנשמה.
אם כן, דאגות יש תמיד, כל השאלה היא לאן הן מכוונות. כאשר כולם דואגים שלכולם יהיה טוב, אין דבר משמח ומרגיע מזה, כי בטוח שהאושר ממש פה קרוב. אז שיהיו לנו רק דאגות כאלה, דאגות מתוקות!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן
