לנוכח המשבר הכלכלי, עולה לעיתים המחשבה שלא יכול להיות שהמוח היהודי לא יצליח למצוא איזו תחבולה, וישראל תצא מחוזקת עוד יותר כמעצמה. ובכל זאת, בינתיים זה עוד לא קורה. האם יש לזה סיכוי ממשי, יש מקום לתקווה?
התשובה היא כן, ובתנאי שנבין מהי הסיבה האמיתית למשבר הכללי של עידן הקורונה. הסיבה היא התפתחותית – הגענו למצב שבו עלינו להתחבר למערכת חברתית אחת.
כמו שכל חלקי הטבע מקושרים, וכמו שהעולם נעשה מקושר במאה ה-20, כך אמור להיווצר במאה ה-21 קשר רגשי בין כל האנשים. זה אומר לתפקד כמנגנון אחד: להתחיל לסגור את הפערים שבינינו הישראלים, ואחר כך לבנות קשרים עם העמים האחרים.
ביסודה, הבעיה שלנו איננה כלכלית, אלא חברתית. בכל מקום, בכל פינה, רואים כל יום יותר דחייה הדדית, יותר אלימות ושנאה. לכל ישראלי אגו עד השמים, כל אחד יכול לנהל את המדינה, ועם כל הקושי הזה עלינו לשכנע את עצמנו שמוכרחים להתקרב. ואם לא נעשה זאת מתוך הכרה, הדבר עלול לבוא מתוך מכות ומצוקה גדולה.
זו לא הטפת מוסר, אלא התאמה לכוחות האבולוציוניים שמאלצים כיום את המין האנושי לעבור משלב ההתקשרות האגואיסטית, שבו כל אחד היה מנוגד לשני ותכנן איך להרוויח מהאחרים, לשלב מתקדם יותר של קשר הדדי. שלב שבו בני האדם מרגישים שהם ישות אחת, ופועלים יחד, כאחד, לטובת כולם, ולטובת כדור הארץ, הבית המשותף שכמעט והרסנו במו ידינו.
שיקום הכלכלה יכול לקרות על ידי פיתוח מיזם לאומי, בתחום החינוכי-חברתי-תרבותי. בכל הכלים העומדים לרשותנו יש לעצב באופן יומיומי אווירה שתעטוף כל אזרח במחשבה הנכונה, שעתידנו תלוי רק במידת הקשר הטוב בין כולם.
כאשר כולנו נתגייס למשימה, כל אחד בתחום שלו ועם הכישרון שלו, ויתפתח קשר חדש בינינו – ישראל תצליח לא רק בכלכלה, אלא גם ביחסים הבינלאומיים, ובכל יתר תחומי החיים.
אנו נהפוך למעצמה חינוכית-רוחנית, ועיני כל העולם יהיו נשואות הנה בתקווה גדולה. כולם יבקשו ללמוד איך עשינו זאת. באיזו טכנולוגיה חברתית השתמשנו כדי לחבר בין ניגודים, שלפי טבעם אף פעם לא מסתדרים זה עם זה, ופתאום, יש ביניהם קשר משלים, התחשבות, התקרבות, ובזכות זה הם מצליחים כל כך.
יוצא שהמפתח לשיקום הכלכלה, הישראלית והעולמית כאחד, הוא בבניית הקשר החדש בין אנשים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן
