כשאני צופה בטלוויזיה על הנתונים המצביעים על המיתון הכבד שישראל נקלעה אליו כתוצאה מהקורונה ובכלל, אני מוחא כפיים מול הצג. נשמע מתריס, אבל התכווצות בקצב שנתי של כשלושים אחוז בתוצר והתפרקות רבים מההישגים הכלכליים המרשימים שישראל בנתה לאורך כל השנים, מסמלות עבורי סימנים חדשים לקראת שינוי, חושך גדול לפני אור גדול.
במקום מהפכות וכאוס או מלחמות עולמיות שמובילות ליצירת תהליכים חדשים, במקום הרס כולל שבעקבותיו מתחילה בהכרח צמיחה חדשה ושונה, כלכלת ישראל והעולם מתכווצות בהדרגה, אפילו בעדינות מצד הטבע, בצורה רציונלית ושוויונית, באופן יחסי כמובן. וזה משמח אותי מאוד.
הגישה של חכמת הקבלה היא לא לחכות לסבל שיבוא ואז לפצוח בשינויים ההכרחיים. מנגד, בשלב זה קשה להקדים תרופה למכה, אין אוזניים כרויות למסר המורכב שמציעה שיטת החיבור של חכמת הקבלה – ובכלל מה לקבלה ולשיקום הכלכלה? – אבל בתור מי שחוקר תהליכים גלובליים, מביט בהם מתוך חוקי הטבע האינטגרליים, תהליך הנסיגה הכלכלית שאנו חווים כעת הוא צפוי וידוע מראש. גם אין שום שליטה עליו, אפילו אם היינו רוצים בכך מאוד.
נקודת ההנחה של רבים הטוענים שמרגע שיימצא החיסון לנגיף הקורונה המשק יחזור לצמוח, היא טעות מיסודה. אם לא קורונה, תבוא "שמורונה" – נגיף חדש או מוטציה של הנגיף הקיים שיצביעו על הכשל שטרם זיהינו ועדיין איננו מזהים. לטבע, כמו באמצעות יד נעלמה, יש די והותר אמצעים לכוון את ההתפתחות האנושית ולשדרג אותה, וחלק מתהליך השדרוג הנוכחי פירושו פרידה מהכלכלה הנוכחית. צריך לאפשר לה להיעלם. ברוך שפטרנו מעונשה של זו.
בינתיים צריכים להודות לה לקורונה, להשלכות ולשינויים הגלובליים העצומים שהיא גורמת. הודות לה אנחנו ממעיטים בצריכה, בהרס משאבי הטבע, בייצור אינסופי שבוזז מכל עולמות הדומם, הצומח והחי. הודות לקורונה קל לראות את הבאג העיקרי במערכת: אנחנו, המין האנושי. קל לראות את חוסר תיאום הציפיות בינינו לבין הטבע, אם אפשר להאניש כך את היחסים.
מאז פרוץ הקורונה, הטבע הגלובלי, המקושר בכל נימיו, התחיל להתייחס אלינו בצורה בוגרת, כמו שרצוי שננהג איש בחברו. הטבע מתייחס אלינו כמו אל חברה שצועדת לקראת תיקון, הנקראת בכתובים בשם "הדור האחרון".
בשלב זה חברה כזאת נתפסת אוטופית בעינינו, אבל אל חברה מאוזנת כזאת שואף הטבע. איזון היא מילת המפתח כאן. איזון בקשרים בין בני האדם, איזון ביחס לצריכה המוגזמת – כל אחד מקבל את החיוני לקיומו ואת המותרות מוסר לכלל. זה האיזון הרצוי בינינו כמין אנושי שישליך גם על כללות הטבע. עבור הרוב המכריע של האנושות מדובר בשדרוג כפול.
מבחינה חומרית החברה תדאג לצרכי הקיום הבסיסיים של כולנו, ברמת חיים נורמלית ומוסכמת. במקביל, באמצעות תהליך חינוכי ותרבותי, נוכל כולנו להתפנות מהאזיקים של שיטה כלכלית שבמקום לשרת אותנו אנו משרתים אותה, ונתפנה להתפתחות פנימית, חברתית ורוחנית. כלכלת הדור האחרון ממוקדת בצמיחת האדם, ולא בצמיחת או בשיקום התוצר הכלכלי.
בינתיים חסר לנו שכל, חסר ניתוח המצב בצורה חדה ובהירה. חסרה לנו התייחסות בריאה ואמיתית, ביקורת בונה ותכליתית – כלפי עצמנו, כלפי היחס שלנו לזולת וכלפי היחס שלנו למציאות כולה.
מבט חטוף מהצד מראה את החברה האנושית כחבורת פושעים, עבריינים שבוזזים וגונבים, הורסים ורומסים את כדור הארץ. כורים את הקבר שלהם במו ידיהם. איש לא מרים את ראשו ומביט לאופק, אלא כל עוד הצלחת מלאה, מה אכפת מה יקרה אחר כך?
ומי שהבטן שלו ריקה ומפגין ודורש מזומנים מהממשלה, שלא יחשוב שיזכה לכך בקלות. תוכניות הסיוע מצד ממשלות ובנקים מרכזיים הן מגמתיות. הכסף הגדול לא יגיע אלינו, אלא ייסגר בכספות גדולות, ורק כשיעלה קול זעקה, אז תתגלה אמפתיה כביכול מצד מקבלי ההחלטות. כל פרוטה שקולה מדודה, ומוזרמת במידה מספקת שההמון לא יאכל אותם. לא פחות, אבל בשום אופן גם לא יותר.
אין התנגדות לתת סיוע, ואפילו נרחב, אלא שאין בכך שום תוכנית כלכלית מקיפה. אין רעיון של ממש שתופר את כל הקרעים. אין בנמצא חשיבה משמעותית, הוליסטית על העתיד, אלא בעיקר מגדילים את החובות ומשחררים מיליארדים, ומה יקרה מחר? בחורף? בעוד שנה?
גם הוויכוח על אופן המימון של תקציבי הסיוע לאזרחים ולעסקים עקר מיסודו, כי בימין מציעים לקחת מהעובדים, ובשמאל מציעים לקחת מהעשירים, "צדק חלוקתי" – ולא זה ולא האחר צודקים.
הגישה הנכונה להשקפתי היא לשנות את פני החברה. כשכיכר לחם תעלה מאה אלף שקל ולא יהיה ממי לקחת כסף – פשוט לא יהיה! – והחברה תפנים שהיא בצניחה חופשית, אז אולי נתחיל לחשוב על דרך אחרת, כזו שטרם ניסינו, במקום להישאר חירשים למסר שהטבע, באמצעות נגיף הקורונה מנסה להעביר לנו.
האלטרנטיבה קיימת אבל היא רחוקה מאוד ממוחות המושכים בחוטים. האלטרנטיבה נובעת מהטבע והיא אינה שייכת לאף צד, לא מימין ולא משמאל, וזו גם הבעיה שאני מתמודד איתה כשאני מנסה להסביר את הפתרון לפי חכמת הקבלה. לא יודעים היכן למקם אותי על המפה. מצד אחד אני נגד הקפיטליזם ומצד שני גם לא בעד הסוציאליזם כמו שתופסים אותו היום. מה כן? אני בעד התחקות אחר החוק הכללי של הטבע, אחר החיבור האינטגרלי שקיים בשורשו.
הטבע מכוון לגישה כלכלית שהיא לא שמאל ולא ימין אלא קולקטיבית, כזו שמספקת לאנשים רמת חיים שווה לכולם ומספקת את צרכי העם בצורה שאין בה מחסור וגם לא עודף. בזה היא מפנה אותנו לעסוק בשקט בעיקר, ברמת האדם. שוב, מילת המפתח היא איזון.
אם לא יהיה איזון בהקדם נחווה רק רע. בשיקגו לדוגמה יש עוני מחפיר לצד עושר ראוותני. הפער העצום הוביל מאות עניים רעבים לפרוץ לאזורי היוקרה, להשמיד ולבזוז מכל הבא ליד. "אתם דופקים אותנו, נהרוס לכם את החיים", זועקים הרעבים ללחם. מאז העשירים רוצים לברוח מהעיר, אבל איש לא רוצה לקנות את דירות הפאר שלהם. זו לא הדוגמה הדרסטית שנרצה לראות בישראל, או באף מקום בעולם, אבל אם לא נקדים העלאת מודעות לשינויים הגדולים שאנחנו עוברים והסברה עניינית לעידן החברתי החדש שנכנסו אליו, עידן שמחייב שיתוף ושוויון, חיבור והתחשבות בינינו, אז ניאלץ להבין את הדברים בדרך הכואבת.
יחס מתחשב באקולוגיה הוא חלק מהאיזון, והוא מחויב. אבל צריך להבין שתקנות והגבלות חיצוניות לא ישנו במאומה את פנימיות האדם. הן כמו איפור על הפנים, מייפה לכמה שעות ונמחק. כלומר, במקום להתמקד בטיפול בסימפטומים צריכים לאתר מהי נקודת המשבר, מה הפגם הדורש את תיקונו, פגם שאף תחבולה אנושית לא תוכל לו.
לכן עלינו לשאוף למהלך אחד ויחידי בשלב זה: חינוך לשיתוף, מודעות לטבע האגוצנטרי של האדם ולצורך בתיקונו בראש ובראשונה. דרושה לנו תרבות חדשה שתביא לקרבה הדדית, לתמיכה ולהבנה ביחסים בינינו, להתחשבות ולרוגע, לשלום של ממש. אז גם היחס לאקולוגיה ישתנה מהיסוד, נבין מבפנים איך לנהוג. אין פתרון קסם. המשבר הוא בקנה מידה עולמי, לכן הוא לא ייפתר מהיום למחר כמו שהממשלה רוצה להסתפק בחלוקתם של מיליארדים ובזה לסגור עניין ולקוות שחיסון אפקטיבי לקורנה יימצא בקרוב ויאפשר לכולנו לחזור אחורה ולכלכלה לחזור למתכונתה הקודמת. זה לא יקרה, כי זה לא לפי תוכנית ההתפתחות שהטבע מקדם אותנו לפיה.
אנחנו רוצים להגיע לרמת חיים אחת, שווה, אנושית, כמו קיבוץ בגרסה משופרת – כל אחד פועל לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו, לא מתוך שינוי כלכלי גרידא, אלא מתוך היפוך חברתי. לפתח בינינו הרגשת משפחה, רוח טובה של קבוצה, אווירה של חברה מאוחדת. בחברה כזאת נגלה גם רווחה פנימית, ועושר שכסף מעולם לא יכול היה לקנות.
ושוב תודה לקורונה, לכוחות הטבע שמובילים אותנו לקרבה בדרך טובה וסלולה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
