יולי אוגוסט והחגים שאחריהם, זו התקופה שבה רבים מאיתנו משחררים לחץ בחו"ל. השנה אנחנו מוגדרים כמדינה אדומה, ואף אחד לא שמח לקבל ישראלים. אחרי סגר בבתים בליל הסדר, קיבלנו עתה סוג של סגר במדינה. מתי צפויה הקלה?
התחזית לא יכולה להיות פשוטה, ויש בה מורכבות והתניה. בלי שינוי מהותי המצב יחריף, וישראל תיתפס לא רק כמדינה אדומה, אלא כאחראית להתפשטות הקורונה. יותר מזה: כל דבר רע שיקרה ברחבי הגלובוס, אנשים יתלו בנו את האשמה.
למה? מה הקשר? כאן בארץ, מסבירים החכמים שרואים את התמונה הגדולה, יכולה לקום חברה שתחקור ותפתח את קוד ההתקשרות האינטגרלי בין בני אדם שונים ומנוגדים. ומפני שעד היום התחום הזה לא התפתח במדינה, ובכל רחבי העולם מתגלות בעיות שונות בקשרים שבין בני אדם, יש בעולם רגש רע כלפינו.
במצבה המתוקן, ישראל תוביל את המין האנושי אל השלב האבולוציוני הבא, שבו כל בני האדם יתפקדו כחלקים של מערכת אינטגרלית אחת. בהדדיות ובהשלמה, כפי שקורה בטבע בין הדומם, הצומח והחי. הקורונה הראתה שכולנו באותה סירה, ואין מי שיכול לברוח מהמכה. עתיד העולם הוא רק בהתקשרות משלימה.
ברמה האנושית, האינטגרציה המלאה מוגדרת בחוק: "ואהבת לרעך כמוך". נכון להיום, משחקי האגו חוגגים במדינה, כל אחד עושה לביתו תוך כדי הרס של כל האחרים בסביבה. ההפכיות הזו בין המקום שבו ישראל יכולה להיות לבין המקום שהיא נמצאת עתה, מביאה לכך שאנו סגורים במדינה כמו בתוך סיר לחץ.
האפשרות היחידה להשתחרר מהלחץ היא לחולל מהפכה ביחסים בינינו. להכריז על שביתת נשק פנים-ישראלית, בין כל המגזרים והמחנות, כל הפלגים והמפלגות. להסכים שהדבר העיקרי שהורס לנו את החיים, הן הפרטיים והן הכלליים, הוא לשון הרע. אפילו מבט רע או מחשבה רעה על הזולת – פסולים. כי ליחס הפנימי יש כוח, והוא אחראי לכל התרסקות או צמיחה.
מה שחסר היום זה לא לצאת לנופש בחו"ל, קצת להירגע, אלא לעצב את המדינה מחדש כך שהחיים בארץ ירגישו כמו טיול, כמו מנוחה. שיהיה פה הכי טוב בעולם, שנרגיש מוקפים באהבה, באנשים שרק חושבים איך לעשות לנו טוב על הנשמה. במצב כזה לא נרצה לצאת מכאן אפילו לדקה.
אם נבנה כזו מדינה, כל אומות העולם ירצו לשכפל את הצלחתה. בהדרגה, האנושות תתאים יותר לטבע הגלובלי שעוטף אותנו, ומצב העולם ישתפר מכל בחינה. לא נדע עוד מגפות ושאר רעות חולות, ואנחנו הישראלים, נהיה חתומים על ההנפקה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן
