לחיות בכבוד

"החזרת חובות היא דבר חשוב, אבל שום דבר לא מצדיק פגיעה בכבוד האדם", מסר שר העבודה והרווחה איציק שמולי, לאחר שהממשלה החליטה השבוע להקים צוות שיקבע "דמי מחיה בכבוד" עבור עשרות אלפי ישראלים הנמצאים בהליכי פשיטת רגל, בין השאר בשל המשבר הכלכלי הפוקד את המשק בעקבות הקורונה. "נדאג שאף אדם לא יאבד את כבודו ואת תנאי המחיה האנושיים הבסיסיים בגלל חוב שצבר", הוסיף שר המשפטים אבי ניסנקורן שמקדם את היוזמה החדשה.
כבר לפני כעשור כמדומני התחלתי לדבר על רעיון סוציאלי דומה: אזרחים יקבלו סכום קבוע – לא דמי אבטלה או מענקים כלשהם – אלא סכום כסף שיאפשר להם לחיות בכבוד. אולם הזכאות לקבלת הסכום כרוכה בתנאי: השתתפות במערך חינוך חברתי.
זה לא פרי מחשבתי, אלא כך כתב "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, עוד לפני כמאה שנה. בכתביו "הדור האחרון" הוא שרטט חברה מתוקנת להפליא, שבה כולם חיים בהדדיות ובהתחשבות, כמו קיבוץ אחד גדול. כל אזרח יקבל סכום כסף שווה, באופן שיספק את צרכיו החיוניים וההכרחיים למחייתו. תפקיד המדינה יהיה לדאוג לספק הכול לכל אזרח, ולוודא שכל אדם יוכל להתקיים בכבוד.
האמת שלא צריך להרחיק לכת עד לדור האחרון, עוד בדור הנוכחי ראוי שמדינת ישראל תחוקק חוקים כאלה. אבל לא חוקים יבשים וסעיפים אפורים, שלא באמת יהיו הדבק החברתי שנחוץ לנו, אלא הדבק החברתי הוא עיקר העיקרים ורק מתוכו ינבעו החוקים והתקנות שיסייעו לכל אזרח.
חינוך חברתי יכוון בראש ובראשונה להביא להרגשה של חיבור, של תמיכה וערבות הדדית, לתחושת ביטחון, לגיבוש חברתי שכולנו נצא ממנו מחוזקים "כאיש אחד בלב אחד". חינוך כזה ירומם את העם להבנה עמוקה שלחיות ברמה אחידה המותאמת כמובן לכל איש ואישה, היא מעמד גדול ומיוחד. היא למעשה הניסיון להידמות לטבע האינטגרלי הסובב אותנו, טבע מלא בניגודים, אבל פועל באיזון והרמוניה.
מכוח החיבור החברתי בינינו נזכה לכוחות ולהשראה עליונה שיובילו אותנו לרצון אחד, לכוונה אחת, לאהבת הזולת. מקשר הדוק כזה נדע לקבוע רמת חיים אחידה, דמי מחיה שיאפשרו לכל אדם לחיות בכבוד. אז נגלה שאין באמת בעיה של כסף, לא חסר מזומנים ומשאבים, אלא הבעיה היא חלוקה צודקת. ולא חלוקה שבאה אחד על חשבון האחר, אלא חלוקה נכונה שמספקת לכל אחד את הנחוץ לו.
בחברה כזו אין חשש לבעיות חברתיות שיצוצו בגלל שהאחד מקבל יותר מהשני. אם תהיה שקיפות מלאה וכולם ידעו כמה האחרים מקבלים, כמה משלמים לנזקקים, לפנסיונרים, לבעלי מוגבלויות, לילדים וכו', וכולם ידעו מה מחיר התחזוקה של כל המערכות כמו הצבא והביטחון, מוסדות החינוך והתרבות, נדע לנווט נכון את החברה ולבקר את המערכת בצורה עניינית. הכול צריך להיות גלוי לעיני כול, כך שלא יהיה חלק בחברה שמרוויח מיליארדים ולא משלם מיסים.
כדי לממש זאת עלינו לטפל בחשדנות ולהחליפה מהר ברחשי כבוד. אם נזדרז להעלות את המודעות בקרב העם שהאחדות החברתית ניצבת בראש סולם הערכים, אנשים אמידים ובעלי חברות מרוויחות יואילו בטובם להפריש סכומים עבור נזקקים. בעלי ההון יזכו מהאזרחים ליחס אוהד ולהערכה עמוקה, והם בשמחה יפתחו את הכיס. אך קודם עליהם (ועלינו) להתחנך וללמוד כיצד לפתוח את הלב.
חינוך כזה לא פשוט ודורש תהליך שיכול לקחת כמה שנים טובות, אבל צריכים כבר לצאת לדרך. תהליך ההבנה, ההפנמה, ההסכמה, דורש זמן וסבלנות. חינוך כזה מחייב לימוד והבנה כיצד מערכת הטבע פועלת, מהם חוקיה המוחלטים ואיך עלינו להתחקות אחריהם כדי להרגיש שלמות ביחסים בינינו. חינוך כזה מחייב בראש ובראשונה להבין את טבע האדם שמוּנע מצרכי עצמו, ובאמצעות סדנאות ומעגלי שיח לתרגל דרכים להתעלות מעל החשבון הפרטי לחשבון קבוצתי, חברתי, מדיני.
חינוך כזה הוא יסוד החברה העתידית – "הדור האחרון" – דור שאין חברה שלמה יותר ממנו, דור ראשון שיסיים את סבלם של אנשים.

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא