למה יש לנו נטייה לפרש את המציאות בצורה שלילית? מה יש לחכמת הקבלה ללמד אותנו בנוגע לפרשנות נכונה של מקרי החיים? האם אפשר לשנות את תמונת המציאות, לתכנת אותה כרצוננו?
עם כל הקדמה והטכנולוגיה, אנחנו חיים בעולם עוין. לפני מאה או מאתיים שנה אנשים חיו בכפר, היו איכרים או רועי צאן, יצאו לעבוד בשדה, ראו איך הכול פורח ויפה, שמעו את ציוץ הציפורים. הטבע חיבק אותם כמו אימא, בלי שום טענה. ביחס אליהם, אנחנו חיים בג'ונגל ממש. רשויות, חוקים, מנהלים, מתחרים, אלף ואחד גורמים לוחצים עלינו ללא הרף, באים אלינו בדרישות בלתי פוסקות, מגבילים אותנו בכל צעד ושעל.
ואני לא מרגיש חופשי. ההפך. כל הזמן משדרים לי שמשהו אצלי לא בסדר, שאני תופס מקום של מישהו אחר, לא מתנהג נכון, וכן הלאה. החברה הסובבת כאילו רוצה להראות לי שאני מפריע, בצורה כזו או אחרת. וזה משגע, כי לפי הטבע אני מרגיש מלך העולם, בטוח שכולם צריכים להתנהג כמו שאני רוצה, שרק אתן סימן קטן וכולם יבינו וירוצו לבצע. ובין שני הקצוות הללו, אני יותר ויותר מתוסכל. האגו שלי אומר: "אתה מלך", אבל הסובבים מתייחסים אליי כמו אפס אפסים. מגיע לי מאה אחוז, אבל אני לא מקבל כלום, אפילו עוד נדרש לשרת אחרים. בעיה. גדולה. זו הסיבה לכך שלכל אחד בפנים מצטברת איזו תרעומת על העולם.
ההתפרצויות, המחלות והבעיות, הבריחה לתרופות הרגעה, אלכוהול וסמים – כל אלה מעידים שהאדם רוצה לברוח מהמציאות הזו, כי היא נגד הרצון הטבעי שלו ליהנות. החיים קשים כי הם מלאים במאבקים בלתי פוסקים, שבהם אנשים עושים כל שביכולתם להרגיש טוב על חשבון האחרים. מכאן באה הנטייה הטבעית לפרש כל דבר בצורה שלילית. השאלה החשובה היא, איך אפשר להתקדם מכאן למשהו טוב יותר?
לפי חכמת הקבלה, הכול תלוי בהבנת האופן שבו אנו תופסים את המציאות. שכן, בסופו של דבר, העולם שנראה לעינינו הוא למעשה הקרנה של התכונות הפנימיות שלנו. כלומר, אנחנו רואים לא את תמונת העולם, אלא את עצמנו. לעולם אין צורה, אלא הוא מצטייר בנו בצורה מסוימת בהתאם לתכונות שלנו. ואם נלמד לשנות את התכונות הבסיסיות, התכונות העיקריות שלנו, בזה נשנה את העולם, כלומר את התמונה שנראה.
דומה הדבר למחשב: התמונה הנראית על המסך מוגדרת על ידי הנתונים שבתוך המחשב. אם נכניס בו נתונים חדשים, הרי שלאותה התמונה שראינו קודם עם עצים, ים וחוף, למשל, נוכל להוסיף פרטים חדשים כמו שמש, ציפורים וכדומה. על ידי שינוי התכונות שלנו, כמו בתקתוקי מקלדת, אנו יכולים לתכנת את תמונת העולם, לעצב אותה.
המציאות לכשעצמה לא קיימת, אלא בנו טמונה היכולת לצייר אותה נכון. הציורים הנכונים של המציאות נקראים "מדרגות רוחניות". כל ציור וציור שאנו מציירים, ברמה מתקדמת יותר ויותר, מעביר אותנו מתפיסת עולם מסוים לתפיסת עולם נעלה יותר, עולם עליון ממנו. בדרך זו אנו מגיעים למצב שהמציאות היא לא כפי שמצטייר לנו עכשיו, אלא מה שאנו קובעים לעצמנו. כך אנו מממשים את הבחירה החופשית שלנו, בחירת העולם שבו אנו רוצים להתקיים.
עם ההבנה הכללית של נושא תפיסת המציאות, נחזור עתה למקרי החיים. כל מה שקורה לנו בחיים מתעורר מ"המחשב" הגדול שבמערכת הטבע, אם נגדיר אותו כך. זהו הכוח הפנימי שבטבע, והוא מציג בפנינו תמונה מסוימת כדי לתת לנו אפשרות להביע את היחס שלנו אל המציאות, לשנות אותה, "להחליף מסך".
בהתאם לזאת, כשמשהו קורה לי, הצעד הראשון הוא לקשור את הדבר עם הכוח שמצייר לי את המציאות. בחכמת הקבלה הוא נקרא "בורא", ומטרתו היא להביא אותי להשתוות עמו. כלומר, למצב שנבין ונרגיש זה את זה, ושלא יהיה לי שום דמיון לגביו, אלא הכרה ברורה. תמונת המציאות באה ללמד אותי עד כמה אני עדיין רחוק ממנו, ולא תופס אותו נכון. הוא כולו טוב ומיטיב, ואני לפעמים רואה מציאות שממש רעה ומזיקה לי. איך אני מקדם את עצמי לראות את המציאות הנכונה?
פרשנות נכונה למה שקורה לי היא זו: העולם כולו טוב, וכל הזמן מציג לי תמונה שלילית כהעתקה מהפנימיות שלי, כלומר כדי להראות לי עד כמה שאני בפנים מקולקל. במקורות נאמר על כך: "כל הפוסל במומו פוסל". מה בדיוק מקולקל בי שאותו עליי לתקן? בשורה התחתונה, רק דבר אחד: איך אני מפרש את המציאות – לטובת האגו שלי ועל חשבון הזולת, או לטובת הזולת.
"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל העיקרי של המציאות, כי דרך אהבת הזולת אנחנו מגיעים לאהבת העולם, ובזה הכול מתייצב בצורה נכונה ויפה – אנו רואים ומפרשים נכון את כל המציאות. היציאה מעצמי החוצה משנה את תפיסת המציאות, מעבירה אותי מקליטת העולם הזה לקליטת עולם עליון ממנו. מדובר בעבודה גדולה, אבל בסופה רואים עולם שכולו טוב.
טיפ לסיום: מה שלא קורה לנו, אנחנו צריכים לחפש רק דבר אחד – איך נגביר את האהבה ונשפיע כל טוב לאחרים. זוהי התרופה לכל המצבים הרעים.
> מן המקורות:
"בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהיא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה לבורא והשפעה לבריות" (בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה").
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1170
