אחד מכל תשעה נבדקים חיובי לקורונה. זה הנתון האחרון שהעמיד את המערכת כולה על שתי רגליה האחוריות. אינני רוצה להישמע כנביא זעם, אבל לצערי כל התחזיות שלי עוד מהיום הראשון ששמענו על הנגיף הסמוי שמהתל בנו הולכות ומתגשמות. בפרט כלפי מדינת ישראל, שמצבה מחריף ויחריף יותר משאר המדינות.
מה הלאה? קשה להגדיר במדויק, אבל לטבע יש תוכנית מפורטת, שרטוט מדויק שמוביל את האנושות כולה לעבר תיקון עולם, לעבר אחדות כלל-עולמית בין בני האדם באשר הם. התוכנית הזאת שכתובה שחור על גבי לבן בספרי הקבלה יכולה להתממש בשתי דרכים: דרך שלילית ודרך חיובית.
הדרך השלילית מתנהלת כהרגלה, מתממשת באין מפריע. החוקים הם חוקים נקובים מראש והטבע לא יודע פשרות, נטול רגש. לעומת זאת, הדרך החיובית תלויה בנו, עם ישראל.
טעות לחשוב שנעשה ככל העולה על רוחנו, ובסוף תבוא אימא, תחבק ותנשק, תוותר ותלטף, ועוד תגיש לנו בחיוך סוכריה מתוקה. לא. זו חשיבה של ילדים מפונקים. הטבע רוצה שנגדל, שנתפתח, שנהיה עצמאים, שנהיה מלוכדים בלב אחד – כמו הטבע העגול ומקושר – ולכן הוא לוחץ עלינו ברכות.
אלא שאנחנו בשלנו, שקועים באגו, קצרי ראייה, כל אחד עושה לביתו, מצפצף על חוקי הטבע, על ההנחיות שנקבעות עבור כולנו, והמצב הולך ומחמיר. המצב לא מחמיר מעצמו, אנחנו מחמירים אותו. אנחנו מביאים להטלת סגר הדוק יותר, להגבלות חמורות יותר.
וכך התעוררנו בוקר בהיר אחד למדינה שאיבדה את דרכה, שרואה במו עיניה את המחר דועך, ולמרות הכול ממשיכה להתנהל כאילו אין מחר. הרי תמיד אפשר להמציא תירוץ הולם לשוטר שתופס אותנו מחוץ לתחום המוגדר. כך תמיד נהגנו, עד הרגע האחרון ממש.
האגו שבנו, יצר הרע שמשטין את דרכנו, היה מתעורר מרבצו בדקה התשעים, מסית ומקטרג, ובא ליטול את נשמתנו. כמו שסיפרו חז"ל על מלאך המוות המזדמן בחרב שלופה וטיפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח את פיו וזורק בו הטיפה, ומת. האגו שולט בנו עד תום, הגאווה הורסת אותנו, הפירוד החברתי מחריב את נשמתנו.
ליחסים חברתיים קלוקלים כאלה לא יועיל כלום. לא סגר ולא מסכה. הווירוס מתחיל מרובד עמוק יותר, פנימי. הוא מתחיל ומסתיים ביחס בין בני האדם. אנחנו משפיעים רוח רעה לאחרים.
לא רוצים שיהיה טוב לאחר, פועלים ומופעלים דרך האני שלנו, לא אכפת לנו מאף אחד חוץ מעצמנו ומהקרובים לנו – אלה שבאמת מביאים לנו תועלת. אם היה לנו טוב באמת, אז מצידנו שגם הם ימותו. כולם כולל כולם.
הטבע לא מעדיף את האחד על פני האחר, את כולם יצר מאותם חומרים, בעיניו דין פוליטיקאי כדין אזרח מן המניין. לכן אין מה לצפות מאחרים לתת דוגמה, יהיו מי שיהיו, הרי כולם חוטאים בווירוס הזלזול, כולם מזייפים ולא מתחשבים, כולם מפיצי קורונה בעליל.
אם לא נשנה לאלתר את הרוח במדינה, את האווירה העוינת השוררת ביחסים בינינו, נלך לאבדון. ביודעין או שלא ביודעין נבלע את הטיפה המרה האחרונה שמוגשת לנו על חרב חדה ושנונה. ואיך משנים את הרוח לטובה? על ידי חינוך והסברה, על ידי נימוקים ושכנועים, על ידי דברור מתמיד של הבעיה: הטבע האגואיסטי שלנו שגובר, הגאווה שנודפת ריח רע ומעכירה את האווירה, מחריבה את ארץ ישראל היפה.
ולא סתם האגו מתעצם דווקא בעם ישראל – העם שנוסד על ערבות הדדית, שקיבל את שיטת החיבור של חכמת הקבלה, שכלל גדול ממצה את כל תורתו: ואהבת לרעך כמוך.
העם הזה זוכה למנה כפולה של אגו שמייצר וכחנות והתנצחויות, שמעורר פירוד עד דחייה הדדית, אבל הכול לטובה, הכול נעשה עבורנו, כדי שנתעלה מעל הכול, שנכסה באהבה, שנחבר את הלבבות.
