ההפוגה האנושית הגדולה

"אנתרופוזה" הוא המושג שמשתמשים בו חוקרי טבע לתיאור צמצום הפעילות האנושית בעקבות הסגר הגלובלי של הקורונה. המצב הזה שלח אותם לתעד את השפעות הסגר על בעלי החיים, להוציא מסקנות ולפרסם המלצות איך להתנהל מכאן והלאה, בהנחה שזה מצב זמני וכדי לא להחמיץ את ההזדמנות לתיקון הנזקים שעשינו לכדור הארץ.

אני חושב שטוב לחקור ולחפור את הטבע לעומקו ולרוחבו, ולו רק כדי לגלות שאחרי הכול לא משנה מה נעשה ובכמה אמצעים ננקוט, לא נשפיע עליו לא לטוב ולא לרע. כי לא בידיים וברגליים הרסנו אותו ולא במעשים ובפעולות נשקם ונבריא אותו. התגלית הזאת תיחשף בפני מי שיחקור זאת בצורה מקיפה ומדויקת. אומנם מחקר כזה דורש עוד הרבה נתונים והשוואות, אבל זה מה שיתגלה בסופו של דבר.

ודאי שטוב אם נהיה קרובים לטבע ונתחשב בו, אם נפסיק לראות את עצמנו כבעלים עליו ונתחיל להרגיש שייכים לו, חלק אינטגרלי ממנו. אבל שינוי של ממש לא יכול לבוא אם לא נאזן את עצמנו מבפנים. אחרת זה יישאר שינוי חיצוני בלבד שאפילו סגר לא יחזיק. מחר האגו באדם יתפרץ מחדש כמו שגוף מתפרץ ממגבלות הסגר, ושוב נרוץ אחוזי תזזית למצוץ, להרוס, לצוד ולרדוף כאילו לא למדנו דבר.

בטבע ישנם שני כוחות: אחד של קבלה, השני של השפעה. מינוס ופלוס. ביחסים בין הדומם, הצומח והחי, שני הכוחות האלו פועלים באיזון ובכפיפה אחת. אבל באדם פועל רק כוח הקבלה, לכן עלינו להוציא ממעמקי הטבע את כוח ההשפעה, לסדר את שני הכוחות הללו במערכת הקשר בינינו, וכך יושלם האיזון בעולם.

בדרגה האנושית כוח ההשפעה לא פועל, אלא רק כוח הקבלה פעיל, האגו שלנו. ולכן מה שחסר בכל הבריאה זה להוסיף בינינו כוח השפעה – כי באיזון בין השניים יתוקן גם היחס שלנו לשאר חלקי הטבע.

מאז מגפת הקורונה מרגישים מאוד עד כמה הכוח הנוסף הזה חסר לנו ואיך אנחנו מתדרדרים בלעדיו, אבל מאיפה נשאב אותו? אז באה חכמת הקבלה ואומרת, יש כאן שיטה שמורה איך על ידי צורת התנהגות נכונה בחברה, אפשר לעורר את כוח ההשפעה שטמון בטבע, ולהוציא אותו מההסתר כך שיתגלה בינינו.

אין מה לעשות. כדי לפעול למען הטבע, צריך להבין את תוכנית הטבע. היא מעל לכל תוכנית אנושית זמנית שפועלת מתוך האגואיזם. כי לא מחסור בגשם, לא מפולות שלגים או זיהום תעשייתי מסכנים אותנו ואת כל הכדור, אלא חוסר האיזון שבנו שגורם לנו להתנהג זה עם זה ועם הטבע כולו בנצלנות, בתחרות, כל אחד לעצמו או למה ולמי שקרוב לליבו.

אנחנו צריכים להגיע למצב שבו האנושות תתפקד עם הטבע כמערכת מחוברת אחת. על הנקודה הזאת של הקשר בינינו כדאי לנו להשליך את כל המרץ, ובה עלינו לתלות את כל התקוות לעתיד הטוב של העולם. אני מחכה לזה, אני מצפה שאנשים יבינו שאי-אפשר להילחם ישירות, לא בקורונה ולא בהרס היקום, כי בשיעור שנצליח להתקרב בלב פתוח זה לזה, בהשפעה הדדית, נראה את כדור הארץ מתחיל להתאזן ולהשתקם, לנשום לרווחה.

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא