דילמת שוכר-משכיר בעת משבר

זמנים לא פשוטים. היום יש לך עבודה, מחר אתה בחל"ת או פיטורים. אבל שכר הדירה והחובות הטופחים לא מחכים. איך נכון להתייחס למצב שבו השוכרים הנחמדים שלכם, פתאום נקלעו גם הם לקשיים? מבט אינטגרלי, להרחבת אופקים.

סיפור מקרה: משפחה צעירה שוכרת דירה כבר מספר שנים. אחד מבני הזוג הוצא לחל"ת והמשפחה בקשיים כלכליים. כעת הם נאלצים לבקש הפחתה בשכר הדירה, ובעלי הדירה מתלבטים. הגבר סבור שצריך להזדרז למצוא שוכרים חדשים, האישה מרגישה שחייבים ללכת לקראתם. סך הכול מדובר באנשים ששומרים על הדירה, תמיד משלמים בזמן, וגם יש להם ילדים קטנים.

לפני שנתייחס לגופם של דברים, הבה נראה איך נכון לראות את הסיטואציה מנקודת מבט אינטגרלית, כלומר מערכתית. ובכן, דרך עידן הקורונה מכניס אותנו הטבע אותנו לחשבון כלל-אנושי. הצרות מכריחות אותנו להתחבר זה לזה, להרגיש כל אחד את צערו של השני. לכן, מה שרצוי מצד הטבע, המערכת הגדולה שבה כולנו חלקים, הוא שנתחשב זה בזה, ודווקא במקרים הקשים האלה נגיע לנכונות לעזור לאחרים. הישרדות הדדית.

בהתאם לכך, אם במשק כולו יש ירידה בהכנסות, צריכה להיות התחשבות מצד כולם. משכירים ושוכרים, מעבידים ועובדים, מי שלא יהיה, כיוון שאיש לא יכול היה לדמיין שניקלע לכזה משבר, חבל לדרוש בכל תוקף את מה שנכתב בעבר באיזשהו חוזה. 

בנוסף, אם השוכרים הללו עד כה התנהגו למופת, לא חכם לסלקם מיד. מי מבטיח ששוכרים אחרים יהיו ישרים כמוהם, מי יודע כמה זמן ייקח למצוא אותם ואיזה מחיר ייסגר בסוף, כמה יעלה שיפוץ הדירה לקראת השכרה מחודשת, ומי מבטיח שהשוכרים הבאים לא ייקלעו גם הם לקשיים כלכליים בחלוף זמן קצר? האופק לא נראה מבטיח, ויכול להיות שניקלע למצב של "תפסת מרובה לא תפסת".

ומעבר לחשבונות כלכליים כאלה ואחרים, ישנו כאמור גם העניין האינטגרלי. אם קיבלנו מכה כלל-חברתית, סימן שהטבע דורש שנתחיל להתייחס זה לזה כמו משפחה. הרי מאיפה באה המגפה? איך ולמה היא התפשטה? לכולנו יש חלק בדבר. בראייה כוללת, יחסו האגואיסטי של האדם לזולת ולכל הטבע הוא שהביא עלינו את הקורונה. אנחנו גרמנו לכך שיצא לנו האוויר מהגלגלים, ורק שנתחיל להבין את זה נוכל לנפח אותם בחזרה, והפעם עם רוח אחרת. מאוזנת. חדשה. לא כל אחד לחוד, לעצמו, גם כשזה על חשבון אחרים, אלא כולנו יחד. כמו בזמן מלחמה, נדרשת כיום השתתפות של כולם. ומי שלא יתרום את חלקו, בטוח שלא יראה ברכה במעשיו. 

לענייננו, אם המשבר הביא לירידה כוללת בגובה ההכנסות במשק, באותו אחוז אפשר להקל גם בשכר הדירה. כך צריך כל גורם במשק להתייחס לאחרים, אבל גם אם הדבר לא קורה, חבל לחכות לכולם. אם אני מבין את מגמת ההתפתחות לעבר חיבור הדדי, כדאי לי לנהוג כך כבר עכשיו. בזה אני אביע את אחריותי האישית למצב הכללי, ואתחיל להתקדם למצב הטוב יותר, המצב האינטגרלי, המאוזן. השתתפות חיובית כזו בסופו של דבר תחזור אליי, כתוספת טובה בגשמיות וברוחניות כאחד. 

זה המקום להדגיש כי האמור עד כה נוגע להקטנת רווחיו של המשכיר, אבל אם מדובר בכך שהפחתת שכר הדירה תגרום לו להוציא כספים ולגרוף הפסדים זהו כבר עניין אחר. 

איך שלא יהיה, העיקר הוא שנתחיל להרגיש את עצמנו כשייכים למשפחה אחת. למה? כי החשבון שהטבע עושה איתנו הוא כזה דווקא. וכמו שבבית רואים את הצרכים של כולם ומחלקים את מה שיש באופן מאוזן, כך גם תצטרך להתנהל בסופו של דבר המדינה והחברה.

מצד המדינה חייבת להיות דאגה לכך שאף אדם או משפחה לא יחסרו את צרכי הקיום הבסיסיים. יש לאתר המשפחות שנקלעות לקשיים כאלה ולסייע להן, כך שההורים או הילדים לאט ירגישו שהם נמצאים כבר מחוץ לגבולות החברה. עלינו לארגן את החברה מחדש בצורה אינטגרלית, שלא נידרדר למצב שיהיו בינינו אנשים שמחפשים פרוסת לחם וילדים רעבים. אם לא נרגיש שכולנו אחראים על כולם, אנו עלולים להפוך מהר מאוד לעוד אחת ממדינות העולם השלישי. חבל לחשוב שאנחנו חכמים ומוצלחים יותר מכולם ושישראל היא מדינה משגשגת, כי בתוך כמה חודשים כל השגשוג יכול להיעלם ולא נוכל להתמודד חס ושלום אפילו עם הצרכים ההכרחיים כמו מזון וקורת גג.

ככל שנקדים לארגן את החברה בצורה האינטגרלית שאליה מוביל כוח ההתפתחות שבטבע, כך נזרום עם התהליך האבולוציוני באופן הבטוח, הנעים והטוב ביותר. ואם רק נרצה, נוכל לגלות ממש בחוש שכל הבלאגן ששוטף את העולם בא לעשות פה סדר, מתוקן. כמו הטבע, שכולו אחד, נצחי ומושלם.

 

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן

בתכניתנו חיים חדשים 1283

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא