אנושות בורחת מבשורה

מעלינו מרחף ענן הקורונה, מכסה על הכול, מסתיר ומחשיך, ואין אחד בעולם שמבין באמת מאיפה הקורונה נחתה עלינו כרעם ביום בהיר; למה עכשיו התגלתה, מה הסיבה ומה התרופה לה. שום דבר. ובינתיים, מיום ליום, כורעת המערכת הגלובלית תחת נטל התחלואה, מתפרקת לגורמים.

מילים יפות הן כל מה שיש למקבלי ההחלטות למלמל מתחת למסכה. מילים יפות ומעשים פושרים הם השיא שיש לקודקודים ולמומחים להציע נגד המשבר המעמיק שפוקד את האנושות. והאנושות נמצאת במאבקים הכי מכוערים שידעה בחייה, מפולגת בין ימין לשמאל, מסוכסכת, משוסעת, מחולקת.

חוסר היציבות הזאת מחייבת אותי לצאת מן המסתור, לעשות כל שבכוחי כדי למסור את הידע שברשותי. "זה זמן רב אשר מוסר כליותיי ירדפני יום יום, לצאת מגדרי ולחבר איזה חיבור יסודי בדבר נשמת היהדות והדת, ובידיעת מקוריות חכמת הקבלה, ולהפיצו בקרב העם, באופן שישיגו מתוכו היכרות והבנה בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם, כראוי, באופיים וצביונם האמיתי", פתח המקובל הגדול של דורנו בעל הסולם את מאמרו "גילוי טפח וכיסוי טפחיים".

ואני מרגיש צורך עז כמוהו להמשיך את התנועה והפעולה שהתחיל. לא רק אני, כולנו. אנחנו חייבים להתרומם ולהתעורר, לצאת ולדבר עם כל העם, עם כל העולם, עד שידעו כולם שיש קשר הדוק בין כל המשברים, שיש להם סיבה מוצקה, שורשית, שעלינו לטפל בה דחוף אחרת נגסוס ונמות.

הרפואה יודעת לתרץ מה קורה מבחינה ביולוגית ומאין הווירוס בא, אבל אף רופא אינו מצביע על הסיבה. כי הסיבה היא לא ביולוגית, היא נמצאת בדרגה עליונה מהגוף, בדרגה של מחשבה, ברמה של יחסים וקשרים רוחניים. כי עובדה היא שאנחנו מסתכלים היום בתוצאה הנראית לעין, הנה אנשים חולים ומתים, יש מכות לכלכלה, בעיות במשפחה, סכסוכים בתוך מדינות וביניהן – ולפי התופעות החיצוניות האלו אנחנו מנסים לפעול ולפתור את הבעיות: "בואו נסגור, בואו נפתח, בואו נעשה כך וכך". ועובדה היא שכלום לא עוזר כי אנחנו עוסקים בתוצאות, בתופעה אחרי שהתגשמה. אנחנו מטפלים בתופעות הלוואי ולא בשורש המחלה.

על פי חכמת הקבלה, הווירוס מתפשט מלמעלה למטה, משתלשל משורש עליון, מהאלוהות ממש, מהדרגות הגבוהות בטבע, יורד ומשתלשל עד שמתלבש בנו. וכשהוא נוגע בבשרנו אנחנו סובלים. אז אנחנו מתחילים להתייחס ברצינות לתופעה, אבל כבר מאוחר. לכן עלינו לעצור וללמוד את הסיבה שגורמת לווירוס להופיע, להבין את הגורם שמזמין את המכה. לשאול איפה טעינו, ובמה אנחנו לא בסדר? לענות בגלוי למה זה מגיע לנו?

האנושות תמיד סבלה ממגפות, כמו איידס וסארס, אלא שהמחלות הללו היו מוגבלות, פעלו על חלק מהאוכלוסייה או התפשטו בקרב קהילות מסוימות. הפעם הקורונה מאיימת על כל אחד ואחת. הפעם הווירוס הוא לא מקומי, אלא כלל-עולמי, והדבר מצביע על שלב חדש בהתפתחות בני האדם.

אם בעבר אנשים העבירו וירוסים ממקום למקום, הפעם המגפה התלקחה ברחבי העולם כמעט בבת-אחת. כאילו עמדו עבריינים בכל פינה, ובהינתן האות הציתו את הכדור. החוקיות של התפשטות המגפה שונה ממה שהכרנו, וגם אם היינו סוגרים בבידוד איזו מדינה, לא היינו מצליחים למגר אותה. עובדה, הקורונה התגלתה גם באנשים מבודדים שחיים בהרים בדרום אמריקה ובמלחים ששכנו באונייה בלב ים בסיביר. ההסבר היחיד לכך הוא שהמגפה נובעת מהטבע בראש ובראשונה, ורק אחר כך היא גם עוברת מאדם לאדם.

אם להשוות את האנושות לגוף אדם, אז יש זמנים שהגוף חולה באיברים מסוימים, ויש זמנים שהגוף כולו חולה – שהמערכת כולה, על תת-המערכות שבה, לא מסונכרנת בפעימה אחת, לא פועלת כגוף אחד. בדרך כלל מצב כזה קורה לפני המוות, וגם אז אי-אפשר לכרות את האיבר הנגוע, כי הגוף כולו חולה. האנושות של ימינו היא כחולה אנוש השוכב על ערש דווי – חסרת כל קשר בין חלקיה, פרוצה לכל מחלה, בלי שום מערכת חיסונית, ואין לה תרופה ואין לה חיזוק אלא החיבור הנפשי. חיבור עמוק, בהתאמה לחוקי הקשר של הטבע העליון ולשיטתם, שכתובה בחכמת הקבלה.

בשלב אנוש זה חובתנו להכיר את המחלה, להעלות מודעות לעובדה שכל חוקי הטבע הם למעשה חוק אחד שעלינו לציית לו. להפנים שכל המערכת האנושית היא כמו גוף אחד, כל בני האדם הם כמו אדם אחד, כל הרצונות הם רצון אחד, והמערכת, "גוף האדם", חולה. שולטת בו קורונה. והקורונה היא רק תסמין. המחלה האמיתית היא חוסר סנכרון ופירוד בין המערכות, גילוי אגואיזם מוגבר ומזיק, כוח שלילי שמשתק את המערכת האינטגרלית עד לקריסתה הסופית. במקום שנרגיש כולנו כמו גוף אחד, חי ונושם, צוחק ועולץ, אנחנו פועלים לטובת עצמנו. היחס המובהק שלנו לרעת הזולת מנתק אותנו מיחס הדדי זה לזה.

אין שיטה אחרת חוץ מחכמת הקבלה – חכמת החיבור. רק היא יכולה להתגבר על המכה הכלל-עולמית. תרופת מנע, פלסתר קטן, כדור לכאבי ראש – הם מענה זמני, פה ושם. אבל פלגנות גלובלית וחוסר אמון עולמי, בעיות וצרות שנוגעות בכל המין האנושי, דורשות לפעול ברמה גלובלית, דורשות ליצור מערכת חברתית אידיאלית שמושתתת על עיקרון הערבות ההדדית.

ספר הזוהר מלמד כי "הכול במחשבה יתברר". לכן הצעד הראשון מתחיל עכשיו, בשורה הבאה, במחשבה החיובית על האחר, במחשבה שכולנו קשורים יחד, בחשש הפנימי שאם לא נהיה גוף אנושי מלוכד נהיה חולים. שאם לא נלך יחד עם הטבע, נחטוף מכות, ואם נמשיך הן יכאיבו לנו יותר. כי הטבע הוא נצחי ובריא, הרמוני ומתחשב, ועלינו לסייע זה לזה להיות כמוהו, לפעול לפי צו השעה: בערבות הדדית.

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא