שבט אחיות

שוב צרפת נכנסה לכוננות קורונה גבוהה והמוטיבציה של הכוחות הרפואיים הולכת ואוזלת. שוב עולה החשק בקרב הצוותים הרפואיים להוריד את החלוק הלבן, לתלות אותו על הוו שבקיר וללכת הביתה. "מוחאים לנו כפיים" אומרות האחיות, "ובזה זה נגמר". השכר נמוך, אין שום הערכה בשגרה המתישה, והמקצוע שהן חלמו עליו והיו גאות בו הפך לחלום רע עבורן.

ולא מדובר רק במרירות חולפת. סקר מטעם האיגוד העולמי לאחיות בצרפת בירר כמה מהן היו רוצות להחליף עבודה. 57% מהן חתמו בשתי ידיים שהיו עוזבות את המקצוע עוד היום. אם המצב המחפיר יימשך כך, נראה שבשלב מסוים יפסיקו רוב האחיות לעבוד. מי אז יחייב אותן לעמול? מי יאלץ אותן לקום בבוקר ולחייך לחולים? הן לא צבא או משטרה, הן לא עובדות ממשל שאפשר להכריח. הן פועלות חופשיות – לא רוצות, לא באות.

אם האחיות היו פועלות בשיתוף פעולה מלא ביניהן, הממשלה הייתה עושה עבורן כל מה שצריך. אבל כמו תמיד, בכל תחום ורגע בחיינו, האגו עומד בינינו כמו מלאך מסית ומפריע, לא נותן לנו ליצור חברה ידידותית שבה כולם דואגים זה לזה כמו במשפחה אחת.

אפילו במקצועות כאלה, שעל פניו יש בהם בסיס לתמיכה הדדית ותחושה של חום וקרבה, האגואיזם לא מאפשר להתחבר גם בנקודות הקריטיות ביותר. אדם בעל אינטרסים חיוניים ושקופים שיבקש לקבץ אנשים, לגייס אותם למאבק משותף, לדבר לליבם להתאגד ולהגדיל את המשכורת, או לפחות ליזום חוקי הגנה, לא יצליח.

האגו הגובר קיבל שליטה על החיים שלנו, עד כדי כך שאדם לא יכול להתנתק ממנו, הוא כפוף לו. חז"ל תיארו זאת כך "מלאך המוות מזדמן בחרב שלופה וטיפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח פיו וזורק בו הטיפה, ומת". החרב של מלאך המוות היא השפעת האגו על האדם שחותכת ומפרידה אותו בהרגשתו משאר בני מינו ומהטבע בכלל, מחריבה אותו ואת כדור הארץ, ובכל זאת הוא לא מסוגל שלא לשאוב ממנה הנאה, גם אם הוא מבין שהיא הורגת אותו.

יש רק אפשרות אחת להתנגד ליצר הרע שמסיט את האדם, נגד עצמו: להרגיש בחוש את הנזק שהוא עושה בנו, להבין שהתרופה היחידה, הסם שכנגד, היא להפוך את עצמנו למשפחה אחת שכוללת את כל האנושות, ולדעת שרק ביחד נוכל לעשות זאת. זאת כל הבעיה, הביחד. רק ביחד אפשר לבטל פירוד בין אנשים. אם אנחנו רוצים משהו ביחד – בתנאי שזה לטובת הכלל ולא לרעת מישהו או נגדו – נצליח. כי התנועה היא נכונה, לכיוון הנכון, לא משנה אם יהיו אלו אחיות שמתאגדות או כל קבוצה אחרת.

וזה יגיע. לא נצליח להימנע או לברוח מחיבור הדדי. עוד מעט האנושות תתחיל לדבר על הערך הזה יותר ויותר, "כמה חסרה לנו אחדות". ככה, בצורה פשוטה. אחר כך היא תבין שאין לאף אחד כוח לקיים אותו. בשלבים הבאים היא תתחיל לתהות "מאין לשאוב כוחות להתחבר?", ובהדרגה תגלה את השיטה שמופיעה בכתבי הקבלה האותנטיים: הכוח להתעלות מעל האגו ולהתחבר טמון בקשר ההדדי בין בני אדם. שם ממש טמון כוח חיובי שמחכה להתגלות. זה כוח שנולד בינינו מאפס, מוואקום, מכלום, ממש יש מאין. וכך בהדרגה, התקשרות אחר התקשרות, קבוצת אנשים תתחבר לקבוצת אנשים – עד חיבור שלם, גלובלי, שבו כל העולם דואג לכולם.

זהו תהליך מורכב ולא פשוט, אבל הוא מחויב המציאות. כשהוא יקרה, אותן אחיות צרפתיות יוכלו לשוב הביתה בלב קל ושקט, ליהנות מהחיים בסוף יום עבודה. החברה תהיה בריאה, כמעט אף אדם לא יצטרך להגיע לבית חולים. נכון, כרגע תופעה כזו נשמעת כפנטזיה, אבל זה התהליך הצפוי, ומה כבר יש להפסיד היום בעולם הקשה והמר הזה? אז מה אכפת לנו לנסות ולהתחבר?

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא