גבר שעבד בחברה לייצור חטיפים 110 שעות בשבוע מת מהתקף לב בגיל 34. נהג אוטובוס שלא לקח יום חופש 15 שנים עבר אירוע מוחי בגיל 37. אישה בת 22, אחות במקצועה, מתה מהתקף לב אחרי משמרת של 34 שעות רצופות, בפעם החמישית באותו חודש. אלו שלושה מקרים המשקפים תופעה שהיפנים מכנים "קארושי" – מוות פתאומי שנגרם כתוצאה מעבודת יתר בתנאים קיצוניים, גופניים או נפשיים.
לא סתם התופעה נפוצה ביפן ובעוד מדינות אסייתיות. לרוב אזרח יפני נוסע כשעה הלוך לעבודה, שעה חזור, ובין לבין עובד עד 12 שעות בממוצע, כי מה לעשות, ביפן נהוג לספק פריון בלתי פוסק. אז תארו לעצמכם מה קורה עכשיו, כשמגפת הקורונה משתוללת והעבודה נשללת מאותו אדם שקודם חייו הוקדשו לה. מובן שחייו קורסים.
וככל שיחלוף הזמן יהיה ברור יותר שאנחנו לא חוזרים לעולם שהיה לפני הקורונה. לא בכמות הייצור, לא במספר הפועלים החיוניים ולא בהיקף שעות העבודה הנדרשות. כך שיפן צפויה לחוות קושי מיוחד בתקופה זו, אלא אם תשנה את אורח החיים במדינה מקצה לקצה.
מי שעומדים בראש ארץ השמש העולה צריכים לא לאבד אף רגע. עליהם ליזום פרויקט לאומי המשלב מומחים ואנשי מקצוע מתחומי הפסיכולוגיה והמדע, ולהילחם בתופעה.
עליהם לתת לאזרחים אתגר משביע רצון בשיעור שסיפקה העבודה, ולשלם עבורו אותה משכורת שקיבל העובד כשעבד. אתגר כזה יכול להוות רק חינוך חברתי. כלומר, העסקת האדם בלימוד, במשימות, בשיחות ובדיונים.
על היפנים, ולא רק עליהם, לחשוב על סדרי חיים שיחליפו את אלו שהיו לפני המגפה. כי מהמגפה נצא בקרוב, יש לקוות, אבל החיים עצמם לא יחזרו לאחור. לא נוכל כבר לעבוד כמו עבדים. נשים רבות יקבלו לרשותן חזרה את הבית, גם הגברים ברובם יעבדו מהבית או יצאו ליום עבודה מקוצר בהרבה. המגמה תהיה להפסיק לנפח את הייצוא והמסחר, אלא לייצר רק את מה שחיוני לקיומנו, בצורה מתונה ואחראית.
לכן פרויקט לאומי לחינוך העם היפני מוכרח להקדים תרופה למכה ולהציף שאלות כגון: איך ממלאים את האדם? איך נותנים לו מטרות חדשות בחיים, במקום עבודה וכסף כתכלית? איך מתחילים לארגן מחדש את המשפחה, סביב תנאי החיים החדשים? מה לתת לילדים, לגברים, לנשים, לנוער במיוחד? כל אחד ואחת בחברה צריכים לקבל מענה מדויק.
אם לא נעשה זאת מבחירה, הקורונה תעזור לנו ותעשה זאת עבורנו בכפייה. מכיוון שלא נועדנו למלא את עצמנו בחומר, אלא להתמלא מפיתוח תרבות של יחסים עשירים ויפים בינינו, קשרים יצירתיים ובונים. לזה צריך להיות מכוון החינוך.
