"אני חושב שזה היה בחורף 2020, כשכל המדינה הביטה בנו", נזכר קשיש גרמני כשהוא יושב על ספה בביתו. "בדיוק מלאו לי עשרים כשהגיע הגל השני, וכמו גברים בגילי רציתי לצאת לחגוג ולשתות, אבל לגורל היו תוכניות אחרות עבורנו".
כך נפתח סרטון תעמולה שהפיצה ממשלת גרמניה, שמטרתו לעודד את הצעירים לשבת בבית, כי הצטופפות בברים רק מסייעת לנגיף הקורונה להתפשט. וכך נראה הזקן בסרטון נודד לימי נעוריו, נזכר איך הפך גיבור לאומי כשבחר לרבוץ על הספה, לנשנש חטיפים ולשתות בירה מול הטלוויזיה.
המסר "עצלות מצילה חיים" של הממשלה הגרמנית הוא מסר לא רע, שכן הגישה של "שב ואל תעשה עדיף" היא נכונה. ככל שאנשים פחות יקפצו ממקום למקום וייחפזו לעשות ולפעול, כך יהיה טוב להם וטוב לעולם. גרמנים הם עם מיוחד, וברוב המקרים כשהם מקבלים פקודה הם מצייתים לה. לא אתפלא אם רבבות יינטשו את הברים, יצטיידו בג'ריקנים של בירה וישבו בבית. אומנם שקשה לתאר זאת כי במו עיניי ראיתי כמה הברלינאים נהנים להתכנס בברים, כמה הם אוהבים לשבת יחד עד השעות הקטנות, לשיר, לשתות ולהשתכר.
קשה לדעת אם הקמפיין יצליח או לא, אבל מודעות לתכונת העצלות לא תזיק. עצלות היא דבר טוב. הרי אדם לא נולד כדי לעבוד, אלא כדי לספק לעצמו את החיוני לקיומו, וביתר הזמן הפנוי לשבת, לא להתרוצץ. יכול להיות שתשעים ותשעה אחוז מהזמן האדם יישב, ידבר, יקרא, ילמד, יצפה, ישוחח עם אחרים, וזה בסדר גמור, כי אדם נולד להתקשר עם האחרים, להכיל אותם והם אותו. אדם נולד להתחבר, לבנות יחסים, ליצור קשרים. שם נמצאים החיים.
היצר הרע, האגו שבוער בנו, הוא שדוחף וממריץ אותנו לזוז, לעשות, לנוע בקול גדול. ואנחנו מסכימים עימו, נכנעים לו ואצים-רצים קדימה ללא הרף אחרי האשליות שהוא מפיח בנו. אבל אם היינו מתעלים על האגו, אז היינו כמו בדורות הקודמים, יושבים סביב מורה חכם, שומעים בעצותיו, מדברים בינינו, דנים, מתפלפלים, מבררים דברים על ידי דקדוקים, קושיות ותירוצים. לא סתם מקשקשים ומעבירים את הזמן, כמו בבר גרמני, אלא מתחנכים. מייצבים עולם חדש בינינו, רוקמים יחסים חברתיים, תרבותיים, רוחניים. שבו ותתחברו – עדיף.
