כבר קרוב לעשרה חודשים אנחנו נמצאים כל אחד במקום שאליו הקורונה השליכה אותו. מאות אלפים עובדים מהבית, רבבות ילדים לומדים (או שלא) מהבית, וכולם בלי יוצא מן הכלל מורחקים חברתית.
טעות לקרוא לה קורונה. זה כוח זר חדש שחדר לעולם, עשה מחיצות, הרחיק בינינו, סידר כל אחד בפינה שלו, ומאז אנחנו מתנהלים בצורה חדשה. חלקנו סובלים וחלקנו מרוצים. יש שמסכימים עם המצב ויש שרוגזים עליו. בין כך ובין כך פועל כאן כוח מלמעלה. אפשר לייחס אותו לממשלה או לכל גוף קונספירטיבי אחר, אבל בשורה התחתונה ישנה תופעה, והיא פועלת עלינו ומשנה את החיים שלנו לבלי הכר.
לא הייתי ממהר לחזור למצב שהיה לפני התפרצות הקורונה, אלא הייתי רוצה שתישאר ועוד יותר תסגור אותנו. הייתי רוצה שתמשיך לאלץ אותנו להשתנות עד שנצעק: "די! זהו, אנחנו מוכנים". אנחנו מוכנים להתחיל להתקרב זה לזה, להתחבר, לתקן את היחסים האיומים בינינו. אנחנו מוכנים לחוות את החיים הטובים בינינו כאן, על פני האדמה. וכל עוד אנחנו לא מוכנים, עדיף שנישאר תחת אותם תנאים ולחצים. אולי צריך לתת לזה עוד זמן.
במקורות כתוב: "אשרי אדם שאשתו מעירו, תורתו מעירו, פרנסתו מעירו". טוב למי שיכול למצוא פרנסה במקום שבו הוא גר וחי. בימים אחרים היו בעלי המקצוע עובדים מביתם או בסדנה צמודה אליו: סנדלר, חייט, נפח, חרט. גם עובדי האדמה לא היו מרחיקים, חלקת השדה שלהם הייתה סמוכה לביתם. רק אלה שהיו חייבים להתרחק מהבית מתוקף משלח ידם המיוחד הסתובבו בדרכים. מה התועלת שמצאנו בהתרחקות מהבית? מבחינת מהות החיים ומטרתם, האם חופש התנועה עזר לנו מאוד? האם הוביל אותנו להתפתח לקראתם? לא נראה שכך קרה.
השתמשנו בחופש התנועה כדי למלא את עצמנו בכל מיני משחקים של כסף וכבוד, הנאות ושטויות, חירות לא הייתה בזה. מלכתחילה כשאדם היה בוחר לאן לנסוע לחופשה או לצאת בערב, הוא לא השתמש בחירות שלו, הוא לא באמת בחר. הוא הסתכל על האחרים וחיקה אותם כמו תוכי. מתוך כך שעשה כדוגמת הסביבה שלו, הוא הרגיש שבע רצון. "הנה, אני לא נופל מהאחרים".
אבל הנה, נבלמנו על ידי הכוח הזר, נגיף הקורונה, וניתנה לנו אפשרות לדון, לחשוב רגע בשקט על החיים, ואולי גם לעשות סיבוב ולקבל כיוון חדש בהתפתחות. כי איך שלא נסובב זאת, הכיוון הקודם לא עשה לנו טוב. לא לאקולוגיה ולא לכדור הארץ. לא לנו ולא לילדים שלנו. אז מה הטרגדיה שנגמרו החיים הלא נורמליים שהפכו להיות הנורמה?
"הנורמלי החדש" צריך לאפשר לאדם להיות חופשי – חופשי מעודף עבודה, חופשי לחשוב ולחקור, חופשי למצוא בשביל מה הוא חי, ולבחור להעביר את החיים בצורה שיש בה משמעות נצחית.
