השנה הגרועה ביותר אי-פעם?

סטפני זאצ'ארק, מבקרת הקולנוע של המגזין "טיים", כתבה במאמרה העלילתי המסכם את שנת 2020, שכותרתו "השנה הגרועה ביותר אי-פעם": "אם 2020 הייתה סרט דיסטופי, כנראה שהיית מכבה אותו אחרי עשרים דקות. השנה לא הייתה מרתקת באופן גורלי, אלא יותר כמו אפוקליפסה בדיונית. בנוסף להיותה מחוללת כאב, גם שגרת היומיום פנתה נגדנו".

"האיום הכי מתיש שלנו השנה", היא מוסיפה, "היה תחושה של חוסר אונים… מאז התפשטות הפשיזם בשנות השלושים לא עמדנו בפני כל כך הרבה אירועים חריגים".

עם כל הכבוד למבקרת הקולנוע הנכבדת, אני לחלוטין לא מסכים. לא היה שום דבר חריג השנה, מכיוון שאין שום דבר חריג במגפה הזאת. נהפוך הוא, עד השנה, הובלנו אורח חיים מטריף וחריג, וצו ההרחקה שקיבלנו מהנגיף החזיר את התקינות לכדור הארץ. לראשונה זה יותר ממאה שנים החיים תפקדו כרגיל!

דחקנו את גבולות הטבע אל הסף, והנגיף הוא התגובה הקלה ביותר שהטבע יכול להעלות על דעתו כדי לגרום לנו לעצור לפני שאנחנו משמידים את עצמנו. הטבע לא יכל להיות עדין יותר איתנו מאשר עם נגיף הקורונה. כי איך יכול אדם הגיוני לומר על שרפות יער, סופות הוריקן, מגפות ורעידות אדמה שהן חריגות? כיצד תופעות טבע יכולות להיות חריגות? רק נקודת מבט מעוותת יכולה לראות בתופעות טבע רגילות כמופרכות ומלאכותיות.

עבור מגזין מכובד כמו "טיים", שמצהיר בסיכום שלו לשנת 2020 שהטבע הוא, איך לומר, לא טבעי, הוא עדות להבנתנו הלא-נכונה את העולם שבו אנו חיים. אם יש להצטער על משהו השנה, זה על האיוולת שלנו. לכתבים ב"טיים" אין מושג לגבי תפקידם באמצעי התקשורת ועל תפקיד התקשורת בכלל. במקום להשתמש במגזין למטרות חינוכיות, כדי ללמד אנשים היכן אנחנו נמצאים ולאן אנחנו הולכים, הם משתמשים בו להפצת נאום רהוט.

2020 היא השנה הטובה ביותר אי-פעם! זו הפעם הראשונה שהטבע מראה לנו, בגובה העיניים שמביטות מעל למסכה, כיצד הוא מגיב לעיוותים שאנחנו גורמים במערכת שלו. הוא מאותת לנו שעברנו את הקו האדום ואם נמשיך בדרך שבה אנחנו הולכים, נדעך יותר ויותר. אימא טבע עושה כל שביכולתה כדי להציל את ילדיה, ואנחנו מייללים כמו פרחחים מפונקים שהיא לא נותנת לנו את הממתק שאנחנו רוצים. ועוד מפרסמים את הדרישה במגזין נחשב.

התקשורת היא הכלי החינוכי מספר אחת שלנו. עלינו להשתמש בה כדי ללמוד על עצמנו ועל סביבתנו, לא להתלונן על הטבע אלא להסביר וללמד את חוקי הטבע וכיצד עלינו לעבוד בתוך המערכת האקולוגית, שהיא היקום שלנו. הטבע זו מערכת סגורה, גלובלית ואינטגרלית, וכל מעשה מצידנו יכול להוליד עוול או חסד. אנחנו אולי לא מרגישים זאת מיד, אבל זה בגלל שאנחנו לא רגישים לסביבה שלנו ולא מודעים לקשרים ההדדיים בינינו.

אם היינו מודעים יותר לתלות ההדדית שקיימת בינינו, היינו רואים את ההשפעה השלילית של מעשינו בו במקום, ולא היינו חושבים פעמיים למראה העבירות שגובות מאיתנו מחיר כבד. אם לא נלמד את השיעור שנגיף הקורונה העביר אותנו בשנת 2020, אז שנת 2021 תלמד אותנו את אותו השיעור רק בצורה מכאיבה יותר.

אני מרחם על אימא טבע, לא קל לגדל ילדים עקשניים כמונו. עם זאת, אני אסיר תודה שהיא תמיד בוחרת באמצעים הכי פחות כואבים כדי ללמד אותנו את מה שהיא חייבת, ושהיא בחרה סוף סוף לגלות לנו את דרכיה כדי שנוכל ללמוד אותם ולהיות מבוגרים בעולמנו וליהנות מחיינו על פני כדור הארץ.

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא