מגפה אהובה שלי

בדיוק לפני שנה התפרסמה ידיעה קטנה בשולי החדשות על "עשרות בני אדם שנדבקו בנגיף ריאות מסתורי המעורר בהלה בסין", והנה אנחנו סוגרים את השנה האזרחית בכותרות ענק של "2020 – שנת הקורונה".

2020 הייתה שנה שבמרכזה מגפה שהמיתה כ-1.7 מיליון בני אדם וגרמה למיליונים לחלות. המגפה השביתה את המשק, הזניקה את האבטלה, השתיקה את חיי התרבות, השמידה את התיירות הבינלאומית, ובעיקר ניתקה קשרים חברתיים ותעסוקתיים.

למרות הקיטורים והקשיים, לדעתי לא הייתה שנה שקידמה את האנושות לטובה כמו השנה שחלפה. הייתי מנשק את נגיף הקורונה, או בשמו הפרטי קוביד-19. הייתי מקבע את אותו כדור דמוי כתר, זה עם המחושים הקוצניים היפים, כלוגו של 2020, הסמל להתקדמות האנושית.

בזכות המגפה הכלל-עולמית הזאת התחלנו להיות הרבה יותר מקושרים, רגישים זה לזה, מודעים עד כמה עלינו לשפר את עצמנו ואת החברה שאנחנו חיים בה. התחלנו לעשות חשבון נפש אחר, מה חשוב לנו בחיים, מה חשוב לנו בכל יום ויום שעובר. בקרב בני נוער וצעירים, סטודנטים וזוגות מתחילים, זיהיתי הרבה מחשבות עמוקות כלפי העתיד. ולא רק בהם, אלא בכל רובדי האוכלוסייה. הווירוס הקטן הזה חדר ועורר בכולם רגשות ומחשבות, החלטות חשובות ותהיות גורליות. לכן אני מכבד את הקורונה, על התלמים שהיא חרשה בשדה האנושי.

ראינו שהמגפה גרמה להמונים לשנות את אורחות חייהם כהרף עין, לוותר על מותרות ולהסתפק בחיוני, וזה בהחלט סימן חיובי בעיניי. כי היינו עסוקים עד הצוואר בלמלא את החיים שלנו בשטויות, ויכולנו להמשיך כך עד הקבר. אבל המגפה הכריחה אותנו לעצור ולחשוב ברצינות על העתיד ועל מקומנו במפה הגלובלית. עצם התובנה שאנחנו שוקלים מחדש את המערכות החברתיות שבנינו לאורך מאות שנים היא דבר גדול. כי בתוכנו שקענו במין דכדוך סמוי, בהרגשת חוסר מוצא של לאן עוד אפשר להתפתח. מיצינו את כלל משאבי הטבע ופתאום עכשיו נפתח מקטע חדש במסלול חיינו.

אני לא רוצה לקפוץ ולדבר על השינוי בסוף הדרך, כפי שהוא משתקף לי מספרי הקבלה, כי אנחנו רק בתחילת דרכו. הקורונה רק התחילה להפיח בנו חיים, עוררה אותנו לשאלות משמעותיות על מהות החיים ועל מטרתם. היא ארגנה מחדש את סדר החשיבות של חיינו.

ראיתי בשנה החולפת סימנים חיוביים כמעט בכל שטחי החיים. חשיבה על הסבה מקצועית, על בחירת לימודים, על הקמת משפחה, על בחירת מקום מגורים, על אופני החינוך, על דרכי ניהול החברה ועוד ועוד. כל מה ששייך למסגרת חייו של האדם ומשפחתו קיבלו תפנית, שכן זה היסוד של החברה האנושית.
אני עדיין לא רואה שהאנושות נוטה לחשבון נפש שיוביל לביקורת ולבנייה נכונה מחדש. עדיין קשה לראות במגפה סוג של תשלום אנושי שצריך להקריב למען הטבע האינטגרלי – אחרי שזלזלנו במופגן בחוקי הטבע. החוט המקשר בין האנושות לבין הטבע הסובב עדיין לא נראה לעין, אבל ייתכן שהשנה הוא יתבהר.

אני מקווה שנתחיל את השנה עם רצון להשתנות יותר, להיות מאוחדים בינינו יותר בהתאם לטבע הסובב שפועל באחדות ובהרמוניה מושלמת. ככל שנתחקה אחר הטבע הגלובלי-אינטגרלי ונטמיע את השינויים בבניית מערכות יחסים חדשות, מאחדות ומכילות, כך נישאב אל תוך צינור ההתפתחות ונתחיל שנה שלא הייתה כמותה מיום שנברא העולם.

בתקווה לשנה קלה, בריאה ולבבית!

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא