למה אנחנו אדישים למיליוני מתים מקורונה?

ב-11 בינואר 2020 שמעה האנושות על מקרה המוות הראשון בסין מנגיף ריאות מסתורי. תוך שבועות בודדים שמענו על עשרות מתים ביום, תוך חודשים ספורים שמענו על מאות ועל אלפי מתים ביממה. והיום, בדיוק שנה מאז שהמילה קורונה הפכה שגורה בפי כול, עומד מספר המתים על 1,952,979. כשני מיליון איש.

אם נפרק את הסטטיסטיקה לסיפורי גבורה של יחידים, נתרגש ואף נדמע למשמע סיפורים על הרופא שסייע לאלפים ונפטר בעצמו, על ניצולת השואה ששרדה את המחנות ולא את המגפה, על האחות המסורה שהייתה אופטימית עד שנעתקה נשימתה האחרונה, או על האב הצעיר שמת בזמן שבנו נאבק גם הוא במחלה.

מאחורי מספרי המתים נמצאים אנשים, כל אחד עולם ומלואו. אלא שטבע המין האנושי מקבל בשלוות נפש מוחלטת, כמעט אפאטית, כמויות כאלה של מתים מדי יום.

מדובר בתופעה טבעית. המוות לא בידיים שלנו. אנחנו עושים ככל האפשר לשמור ולהישמר, למנוע ולהימנע, מסתגרים, עוטים מסכה, חלקנו בחרו להתחסן, אבל לטבע חיים משלו. "הרי כולם מתים בסוף", אנחנו מהרהרים, "אז אלפים מתו היום במקום מחר, מיליונים מתו השנה במקום בעוד עשור, למה לעצור ולהתאבל? אלה החיים".

גם אם נתעמק בסטטיסטיקה, עדיין שיעור המתים הוא פסיק ביחס לתופעות ומאורעות גדולים שקרו בהיסטוריה. כי לא המתים מצערים אותנו, אלא הדבר העיקרי שמעיק עלינו הן ההגבלות שהקורונה יוצרת לנו. המחנק החברתי והתרבותי שנקלענו לתוכו. העובדה שאנחנו כלואים בסגר מבלי לנוע חופשי במרחב הפתוח הוא שמדאיג אותנו יותר ממניין המתים. הטבע, בעזרת הקורונה זרועו הארוכה, מפריע לאגו שלנו לעשות כרצונו. לא נותן לנו לחיות, לבלות ולעשות כל העולה על רוחנו.

הטבע בדרכו מאלף אותנו להבין שכולנו חיים על כדור ארץ אחד, במערכת שבה כולם קשורים ותלויים זה בזה. לצד התלות עלינו לדעת שאנחנו יצורים אגואיסטיים. האגו שלנו גדל בטבעיות מרגע לרגע, והעיסוק בעצמנו מקבל חשיבות גדולה יותר על פני הדאגה לזולת. כתוצאה מכך סף הרגישות שלנו קטן, ולכן גוברת בנו האדישות לזולת, יהיה מי שיהיה.

תנועת המלקחיים, השילוב של הלחץ מבחוץ עם הלחץ מתוכנו, צריכים להפיק בנו מוסר השכל: לא לצפות שהטבע הגלובלי ישתנה, ולא לקוות שהטבע האנושי ישתנה, הם לא. אלא עלינו לשנות את צורת ההתקשרות בינינו, את אופן היחסים בינינו. לחזק את הקשרים ההדדיים בינינו, להתחבר בינינו ליחידה אחת, כמו שאנחנו באמת, ולפעול באופן זהה לטבע העליון שקושר בינינו למהות אחת. כי עתיד העולם בשינוי היחסים בין בני האדם.

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא