בלי פאניקה

מה לומר לאדם אם בעקבות הקורונה הוא איבד את עסק חייו ונקלע לדכדוך עמוק? או אם משפחות צוברות חובות ואין להן מאיפה לשלם שכר דירה? איך להגיב למי שנכנס למתחים ביום ולנדודי שינה בלילה? איך לא לאבד צלם אנוש, לא לשקוע בדיכאון או להיכנע להתקפי חרדה?

דבר ראשון קחו אוויר. נתקו לזמן מה את הרגש החזק ונטרלו את העצבים הרופפים. הכי חשוב בשלב ראשון לפעול בצורה שכלתנית והגיונית. לעצור ולחשוב באורך רוח מה נדרש מאיתנו היום, ולבצע באופן מכאני. בלי להתייחס מה יהיה מחר או מחרתיים, אלא העיקר והחשוב ביותר הוא מה כרגע לפנינו, מה צריך היום.

לא צריכים לבנות תוכניות גדולות, אלא לחשב במתינות איך מדקה לדקה אנחנו מועילים לעצמנו ומיטיבים עם קרובינו. בלי לחשוב מחשבות חכמות מדי או להתפלפל בפילוסופיות סבוכות, רק לחשוב בפשטות איך נכון לחיות היום. אז תיסלל דרך חדשה בחיים, דרך שאפשר לפסוע בה בנחת ובאין מפריע, כמו בפארק ירוק רחב ידיים.

ואם נדמה שמפריעים לכם בהליכה הזו, התעמקו בשביל, התרכזו בו יותר, ותראו איך הכול מתמוסס וכולם מפנים לכם את הדרך לחיים הפשוטים שלכם. כך ניתן לצאת מכל אותן בעיות. העיקר בזמן המגפה הזאת זה לא להתחפר מדי במחשבות ולשקוע במערבולת של רגשות.

זו תקופה קשה והיא רק ההתחלה. אין כוונה להפחיד, אבל לאנושות לא יהיה טוב, אנשים ירגישו שהם אוכלים קש, לא ידעו מה לעשות עם עצמם, כלואים לבדם בין ארבעה קירות, או באתגר רב עם בני משפחתם. לכן כדי לא ליפול ולא להשתגע, כדי לצאת מהתקופה הזאת מחוזקים ובעלי גישה נכונה והרגשה אמיתית של החיים, עלינו לסדר את עצמנו כלפי המצב.

להבין שיש מטרה גדולה יותר לעולם, והיא להביא אותנו להרגשת הטוב. שיש תוכנית לבריאה ויש כוח עליון המבצע אותה. שיש השגחה נעלה שמכוונת אותנו בהדרגה, צעד אחר צעד, ועלינו רק להזדהות עם פעולותיה. כשמביאים בחשבון את ראיית העתיד ואת המטרה הגדולה, אז מתמלאים במצב רוח ובכוח ביטחון. רק אז, לצד המחשבות הקרות למילוי המלאכות השגרתיות, אפשר יהיה להתחיל לשלב הרגשות חמות ולפוגג את העצבות בשמחה.

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא