להיות הראשונים שפותרים את המשבר בדרך הטבע

אפשר כבר לראות את תנועת הרכבים הצפופה בכבישים, לשמוע את צהלות הילדים בכניסה לגנים, להריח את המאפים הטריים מבתי הקפה. הסגר הרביעי מתקרב לסיומו, לפחות על הנייר, וכבר מדברים על פתיחה הדרגתית של מערכת החינוך, מקומות העבודה והמסחר.
אלא שמעל הכול מרחפים סימני שאלה ענקיים: האם נגיף הקורונה מאחורינו? האם מיגרנו את המגפה? האם אנחנו חסינים בפני אחיותיה המוטציות של הקורונה הבכורה?

איך ייתכן שבמדינה שבה התחלואה בעלייה דרמטית אנחנו מהרהרים בכלל על יציאה מהסגר ונותנים פתח להתקהלויות שונות? איך ייתכן שבבוקר שבו מדווחים לנו שמספר התינוקות שאובחנו חיוביים לקורונה זינק לכ-6,000 אנחנו לא חושבים מעבר ל"לצאת כאן ועכשיו"? האם גם כשנגלה שעוּברים בבטן אימם מתגלים כנשאים לא נתהה על הראשונות, או שמא נתעורר קודם?

מובן שיש לחצים טבעיים מצד כולנו לצאת ולהתאוורר, לשוב לשגרת החיים המוכרת. לאיש לא קל להסתגר מבוקר עד ערב בין ארבעה קירות. אבל למרות שנמאס, צריך לזעוק שבחוץ משתוללת מגפה מחמירה.

ונניח ויש סיבה מוצדקת ליציאה מיידית מהסגר, האם יש מחקרים מבוססים לכך שזה אפשרי ללא תוצאות קשות? האם יש סימוכין ותימוכין? נתונים מגובים? נכון שגם על סקרים ומצגות יפות חלק מהציבור יצקצק ויפקפק, אבל עדיין חלה החובה לשקף וליידע. כי אחרי הכול, מי עם יד על הלב מתחייב שלא תהיה לנו התפרצות גדולה יותר? מי חותם את שמו על הבטחה שלא יהיה גרוע יותר?

כרגע נופלות ההחלטות בשל חילוקי דעות, מתוך האשמות הדדיות, והציבור נותר מבולבל. אבל ישראל חייבת תוכנית יציאה ברורה. ולא רק מבצע חיסונים מרהיב של מיליוני אזרחים תוך שבועות – שגם זה צעד הכרחי ומבורך; גם לא רק סגר מהודק שימנע התפרצות קשה יותר, כי נחוצות לנו ההגבלות הנוקשות כדי לסייע לבלום את הנגיף.

לצד אלה, אולי כסעיף ראשי במסמך, נחוצה לישראל הכרה בתוכנית גדולה יותר מהתוכניות היפות שהיא יוזמת. הקורונה היא מכה שבאה מהטבע, ולטבע יש עוד כמה דברים לומר לנו.

לטבע יש תוכנית מדוקדקת ומכוונת עד הפרט האחרון. תוכניתו היא להביא את המין האנושי להשלמה הדדית, לאיזון ולחיבור כמו כל חלקי הטבע. זו לא גחמה או נטייה חולפת, אלא תוכנית מחייבת כמו שמלמדת חכמת הקבלה, וכל מדע יתמוך באינטגרליות של הטבע ובמגמתו לכך.
על רגל אחת, כוח הטבע רוצה שנקיים בינינו את הכלל "ואהבת לרעך כמוך", שנתייחס לכל הסובבים אותנו כמו אחים ואחיות, כשווים ואוהבים, ונלמד לסדר בינינו יחסים נוחים וטובים, בריאים וידידותיים.

לכן עד שלא נפנים את המסר העיקרי של הטבע וננהג נכון וטוב איש לרעהו, נמשיך לגלוש על גלי הקורונה ולרטון מסגר לסגר. מטבענו הישראלי – עם קשה עורף בעל לב נוקשה – אנחנו עדיין פועלים מתוך תבנית חשיבה אגואיסטית, רצים מיד לנטרל את המכה במקום להבין את שורשה. אבל לא רק חיסונים אנחנו צריכים, אלא עלינו להבין מה הטבע רוצה מאיתנו.

לכן, מומלץ ליזום צעדים מקדימים ויעילים ליציאה מהסגר, תוכנית לפני תוכנית, כזו שתסביר ותעלה מודעות לעובדה שאנחנו חיים במערכת טבע שלמה ומושלמת, בעולם גלובלי ואינטגרלי, ועלינו להתחבר יחד, כאיש אחד בלב אחד, כדי לאזן את הלחצים שמפעיל עלינו כוח הטבע.
וישראל תחילה. כמו שידענו להושיט כתף ראשונים ולהתחסן יחד, כך עלינו לפתוח את הלב זה לזה ולהיות הראשונים שפותרים את המשבר בדרך הטבע. הבריאות שלנו תלויה בזה.

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא