חיים ללא קנאה

עכשיו כשפתחו את הקניונים, נפתחות שוב העיניים ויוצאות מהחורים. אפשר שוב לקנא חופשי, להרגיש את תחושת החיות הזאת שנכנסת למשל באישה, כשחולפת לידה מישהי בשמלה חדשה, או בילד שעומד ומסתכל בעיניים פעורות בנער מדווש באופניים, או באיש שנכנס לחניון מלא מכוניות שהיו צריכות בכלל להיות שלו לפי הצידוק של הרגש האנושי.

קנאה לא מתחילה במחשבה, אלא היא עוקפת ולוחצת ישר על דוושת הרגש, הרצון, החשק. השכל נכנס לפעולה רק אחר כך, כשהוא נדרש לשבור את הראש ולחשוב איך להשיג את הקניין, כי אם נניח אני אישה ולא תהיה לי שמלה, לפחות כמו לזו שעברה כאן עכשיו, אז החיים שלי לא נחשבים חיים, טוב לי מותי מחיי. קנאה היא מה שמניע את העולם, החל מדחף לשמלה ואופניים ועד למרוץ החימוש העולמי.

כרגע אנחנו במרוץ לחימוש בקניות. כולם מעמיסים על עצמם את כל מה שהפסידו בחודשי הסגר הארוכים – שמלות, שעונים, אוכל, תכשיטים – כל אחד והשקיות המכבידות שלו על הידיים. זהו מרוץ טוב ויפה, ככל שההתנפלות תהיה מרוכזת, מאומצת ונמרצת, כך היא תיגווע מהר יותר.

אנשים יוצאים לציד קניות היום, מלאי תקווה תוססת למלא את עצמם. בערב הם יחזרו במין תסכול; על מה שהיה ונשלל ואחר כך חזר, אבל כבר לא קיים. זאת אומרת אפשר לקנות שוב, אבל התענוג כבר לא שם. מה שנראה כמו מרוץ קניות, בסך הכול מריץ אכזבות ברורות ומרות.

ואז העולם ייכנס למצב שאין לו ממה להתקיים ואיך להתקדם. כי מה ידחוף אותו הלאה? אם אדם לא מוצא תענוג בקניות, אז הוא לא מקנא במי שקונה, ואז הוא גם לא מרגיש את הזולת. הרגשת הזולת הרי בנויה על קנאה. אם אדם לא מקנא באחר הוא כמו חתול שעובר ברחוב – לא מסתכל עליי בכלל, אין לי שום דבר שהוא רוצה, שהוא מקנא בו.

אבל זה לא שהקנאה עצמה הולכת להיעלם. לא, עד סוף העולם היא לא תיעלם ואפילו תתעצם. היא פשוט נכנסת לתנוחת מעבר, בדרך להפוך לקנאה טובה, זו שנקראת "קנאת סופרים תרבה חכמה". היא עומדת להפוך מכוח הרסני למנוע חיובי, בונה.

מכיוון שאין דבר מיותר בעולם, שום תכונה לא נבראה לחינם והכול תלוי רק איך נשתמש בה, אז נוכל להגיע לפסגה האנושית בעזרתה. אם נקנא באנשים שיש בהם מחשבות על אחדות העולם, כמו ילד שיושב לרגלי זקנים חכמים ומבינים, אז נקנא בעיניים טובות, מייחלות. לא נרצה להרוס אותם. להיפך, נרצה ללמוד מהם, להידבק בהם.

וכל הקניות והשקיות? אין להן ערך ממשי. כל ערכן בכך שהציבור מעריך אותן. אם הציבור יפסיק להעריך אותן, וזה מה שיקרה, הערך שלהן יצנח ויכבה. אבל בן אדם לא יכול לחיות אם אין לו ממה ליהנות, אז כולם יתחילו לחפש ממה ליהנות, מה הרצון החדש, במה אפשר לקנא. וכאן יש לצפות שיתחילו לחפש משהו שיש לו רווח מעבר לגבולות הזמן.

הכול עוד ירגישו שמה שיש לעולם הזה להציע הוא מוגבל וקצר וחסר ערך של ממש, סתם עניין של היצע וביקוש. יהלומים לדוגמה הם יקרים כי יש מעט מהם בעולם. אבל אם ייפול מהשמיים יהלום במשקל אלף טון, ויש כאלה בחלל, אז השווי שלהם יקטן. ואז נצטרך לבדוק אילו דברים הם הכי יקרים בעולם. והכי יקרים הם הדברים המקנים לנו קיום נצחי שלם, ושלם הוא הכוח המחבר בין כל בני האדם בעולם.

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא