מדינה בלי מסכה

סוף סוף אפשר לנשום לרווחה: אחרי שנה שבה הן השתלטו על המרחב הציבורי והפכו לסמל של מגפת המאה, החל מהשבוע כבר לא נדרש יותר להסתובב עם מסכות קורונה. לא נצטרך לכסות את הפנים בשטח פתוח, ומשרד הבריאות מעריך שתוך חודש נוכל להסיר את המסכות גם בחללים סגורים.

כל עוד המצב מאפשר לנו להוריד מסכות, להרגיש קרובים זה לזה כאילו אין בינינו גבולות, אז בואו נשתדל לחייך זה לזה ולא להביט בפנים עוינות.

אבל אני לא חושב שהמגפה מאחורינו, אלא מהר מאוד ניקלע למצבים דומים או אחרים. כבר מדברים על וריאנט הודי, על נגיף שיחזור במוטציה חדשה בעוד כחצי שנה, והפעם יהיה מורכב מקודמיו.

מגפה אחר מגפה, האנושות עוד תראה שהטבע חסין בפני כל מכה. הדומם, הצומח והחי ישגשגו כהרגלם, ואילו האדם יינזק. שנת הקורונה לקחה עימה כשלושה מיליון קורבנות, ובסבב הבא, לא עלינו, אנחנו עלולים לראות איך מעשרה מיליארד בני אדם יישארו תשעה מיליארד, ואיך מתשעה מיליארד יישארו שמונה מיליארד, וכך הלאה. הטבע ידגיש לאדם חד וחלק שרק עליו לעשות תיקון.

והתיקון מוטל בעיקר על עם ישראל, שכן בידו השיטה לתיקון, הלוא היא חכמת הקבלה. כי בעוד אנחנו משוטטים לנו בהנאה ברחובות בלי מסכות, צועדים בראש מורם לפני כל העולם, המדינות מביטות עלינו בעין צרה, מתלחששות שאנחנו מרוויחים על חשבונם. אצלם מתים מיליונים, בהודו, ברזיל, ארה"ב ואיטליה; הם מפסידים מיליארדי דולרים והמשק קורס, ואילו בישראל פורחים ומצליחים. המוטציה האנטישמית בפתח, ובוקר בהיר אחד היא עוד תתפוצץ לנו בפרצוף.

הפתרון לצרה הגלובלית היא אחדות גלובלית. תחילה בישראל, ואחר כך ברחבי העולם. כי האנושות, כפי שלימדה אותנו הקורונה בשנה החולפת, מקושרת על כל חלקיה, מרושתת באינספור קשרים. כפר גלובלי קטן, עולם אינטגרלי גדול.

עם ישראל, כפי שמלמדים חכמי הקבלה, הוא צומת ראשי במפת האנושות. אם הישראלים מתלכדים כאיש אחד, מתחברים בלב אחד, אז הם מקרינים מכוח החיבור ביניהם חמימות וביטחון, "אור לגויים". לכן ככל שנתקרב בינינו בערבות הדדית, נחמם את הלב הישראלי, כך נפשיר את האגואיזם הגלובלי. הקשר הרוחני בינינו ישפיע על כולם במעגלים הולכים ומתרחבים, וימלא את אחרון האנשים.

הורדת המסכות בישראל היא הזדמנות פז להתקרב אחד לשני, לחייך לאחרים מכל הלב.

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא