מה רע לשבת בבית?

במסגרת הפתיחה מחדש של כלכלות המגזר העסקי, הרבה עסקים בארץ ובעולם חווים מצוקה מסוג חדש: הם לא מצליחים לגייס מספיק עובדים כדי לחזור לעבודה. למרות שרמת האבטלה עדיין גבוהה יחסית וניתן היה לצפות שתהיה תחרות על מקומות עבודה, אין קופצים, אין דורשים. לא מדובר רק במשרות בשכר נמוך הכרוכות בעבודה פיזית, אלא גם בענפי ההיי-טק, משרדי עורכי הדין ורואי החשבון לא ניכרת התלהבות רבתי של מועמדים לעבודה.

ומה קורה עם העובדים שמילאו את המשרות האלו רגע לפני הקורונה, ברחו? נעלמו? לא ולא. בתקופת הקורונה התגייסה המדינה לעזור למובטלים וטרם קיצצה מאז בצורה משמעותית את ההטבות שנתנה, אז העובדים יושבים בבית. אומנם לא מקבלים אותו שכר שהרוויחו קודם, אבל מספיק כדי להסתדר.

המצב הזה לא מפתיע אותי. ציפיתי לו ואני שמח בו. רק צריך לדייק: אין מחסור בעובדים, יש מחסור במי שרוצה לעבוד. אנשים רבים פשוט איבדו את הרצון לעבוד. כל עוד הם לא נמצאים תחת איום של רעב, אין עליהם לחצים חברתיים, ויש חסכונות או תוכניות מדיניות שמאפשרים להם להמשיך לשכב על הספה ולגלול בנייד, אז למה לא? כבר אמרו חכמים, "שב ואל תעשה עדיף".

העולם לא נולד ונוסד כדי שנעבוד בפרך. בעבר היה מקובל בחברה לחשוב: מי שלא עובד, ממה יחיה, מה יהיה עימו? ובאמת אי-אפשר היה להתקיים ללא עבודה. היינו חייבים להיות בעלי מקצוע טובים ככל האפשר אם רצינו להתפרנס ועוד לכלכל בית ומשפחה. אבל עכשיו מתרופפות המוסכמות הישנות.

האם תיבנה פרדיגמה חדשה על חורבות הישנה? בהחלט, הפרדיגמה תיבנה לפי המשוואה: כמה שפחות עובדים, כך האקולוגיה יותר נקייה, האוויר יותר נעים. תראו אחרי המגפה כמה פקוקים הכבישים, כמה דחוסות הערים. בשביל מה? מה רע לנו למתן את החיים? נצא לפארקים, לחופים, נטייל בעיירות ובכפרים, ניצור לנו חיים שלווים יותר.

האם זה סוג של נהנתנות, כמו חתול שרובץ על מכסה מנוע, מתחמם בשמש חורפית ולא חסר לו כלום? ייתכן. אבל מה רע להיות חתול? מי שזה בוער בו יחמם את המנוע וישרוף דלק, זה עניינו, ומי שלא, יחמם את הבטן על מכסה המנוע שלו ויחשוב על מהות החיים.

כי זה העיקר. לזה החיים והחברה האנושית מובילים אותנו, לחשוב ולהבין בשביל מה אנחנו קיימים. אנחנו לא קיימים בשביל להעלות על נס את העבודה ולפרנס את בעלי ההון שיתעשרו כל רגע בעוד כמה מיליארדים שישכבו בחשבונות הבנק. זה בטוח.

הרבה יותר טוב להיות חתול. חתול לא חי בניגוד לכוחות הטבע, לא פוגם באקולוגיה, לא מחבל במרקם החברתי. הוא בסדר גמור. לכן מספיק לנו מלעבוד שעות נוספות. לא יצא לנו דבר משמעותי מכל ה"אבולוציה" של החברה האנושית, מהייצור המיותר הזה של עוד ועוד צעצועים טכנולוגיים לילדים שהזקינו, מכך שהאדם כל כך לחוץ שהוא כבר לא יודע לאן להתרוצץ ומה לעשות עם עצמו, חי כמו בתוך מטחנת בשר.

אדם צריך שיהיה לו זמן, שכל, מרץ, לדבר על החיים במשפחה, על חיי האומה, על עתיד העולם. לחשוב איך לסדר את החיים כך שלא יהיה מנוגד לחוקי הטבע. אז נהיה לכאורה כמו חתולים, אבל בעצם הרבה יותר מזה.

צריך להודות על המשבר שפקד אותנו בשנה האחרונה. אנחנו סוף סוף מתחילים להבין שאנחנו לא צריכים לעבוד כמו עבדים, למלא את כיסי הטייקונים שעושים מאיתנו צחוק. תמה תקופת העבדות, אנחנו יוצאים לחירות.

לא רק שנהנה מיותר שעות פנאי, אלא נתארגן בינינו כך שגורמים בעלי אינטרס או כאלו השבויים ומנהלים את הפרדיגמה הישנה, ייזהרו מאיתנו ויחשבו פעמיים אם לקדם חוקי מדינה חדשים שיחייבו אותנו לעבוד שעות נוספות ולהשתעבד שוב לעבודה. בשלב הבא נקים ארגון שבו ייקבעו סדרי העבודה רק לפי צרכים הכרחיים של האדם ושל החברה כולה. כל עבודה, כל משרד, כל מפעל – יפעלו בתנאי שהם חיוניים לחברה, למדינה, ולא כמו שהיה עד לאחרונה, שסחטנו את הטבע ואת עצמנו עד תום.

לא נבקש דבר חינם. פשוט נרענן את סדרי העדיפויות לפי הכרחיות מצד המשפחה, מצד החברה, מצד הכלכלה, מצד האקולוגיה. במקום תוכניות לאומיות כושלות להכשרת עובדים, נקים תוכנית לאומית להכשרת האדם. הכשרה להורות טובה, הכשרות לקשר חברתי יפה בין אנשים. וזו תהיה העבודה החדשה שלנו: ללמוד איך להתנהג בחיבה זה לזה, ואיך לכבד את חוקי הטבע כראוי. זו קריאת הזמן.

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא