למה לא אסרב לחיסון שלישי

אם משרד הבריאות יכריז על חיסון שלישי נגד קורונה, ואקבל הודעה מקופת החולים לבוא להתחסן, אלך כאזרח מן השורה ואושיט את הכתף. למה? כי במשך שנים ראיתי את מורי הרב"ש, הרב ברוך שלום אשלג, פועל כך על פי צו התורה.
כתוב "בתוך עַמי אנוכי יושבת" (מלכים ב ד, יג). אמירה שפירושה: אני חלק מהחברה שאני חי בה ושותף להלכי הרוח של הציבור. אם החיסון מקובל על רוב העם, מוגש בחסות משרד הבריאות, אז עליי לצאת ולהתחסן. לא להתנתק מהעם ולא להחשיב את עצמי מומחה יותר מהמומחים. כך אני בחרתי ואבחר לפעול, ובטח לא אקבע זאת עבור מכריי או תלמידיי, גם אין לי את הסמכות לכך. לכל אדם ישנה בחירה חופשית והחלטה אישית, ואני מכבד ומקבל באהבה גדולה כל אחד ובחירתו.

הגיוני שיש חששות והתנגדויות – היסטריה מהלא-נודע ופחדים מהסיכונים לאי-הצלחה – ועוד ספקות שנובעים מאנשים שעוסקים בתחום. קולות כאלה נשמעים ומהדהדים במרחב הציבורי מיום שפרצה המגפה, אבל לא נצא תמימי דעים מחרושת שמועות שאין לה סוף.

החכמים כתבו לנו שחור על גבי לבן על חוק רוחני: "ניתנה רשות לרופא לרפאות" (ברכות ס ע"א). שלא נטעה, הכוח העליון הוא המרפא היחיד לכול, הוא "רופא חולים", אבל כלפי החברה האנושית נקבע כלל, שאת האדם מרפא כוח הטבע העליון, דרך נציג מתוך החברה, הרופא.

נכון שהרפואה של היום מקולקלת מיסודה. היא וכל מערכת אחרת שבנינו. כי כשהחברה מקולקלת – היחסים בין בני האדם שבורים והקשרים אנוכיים – הקלקול משפיע גם על המערכות עצמן. ועדיין, החוק הרוחני שריר וקיים. צריך ללכת לרופא כדי שהטבע יוכל לפעול דרכו, עם כל הדברים השליליים והחיוביים הנמצאים ברפואה.

הרפואה לא טובה יותר ולא טובה פחות מבני האדם שזקוקים לה. הרופאים הם לא מלאכים, משרד הבריאות הוא לא גן עדן, אבל עם כל הליקויים הוא בכל זאת השירות שאנחנו צריכים. במילים אחרות, הרפואה המקולקלת הנוכחית מתלבשת כמו כפפה על הקלקולים החברתיים שלנו.

אם היינו טובים יותר, אז היינו מבריאים מהמגפה הזאת על ידי כוחות טבעיים יותר או מוצאים פתרונות יצירתיים יותר. אבל אנחנו לא מתוקנים. כל אחד יכול לראות שהאנושות היא חברה שאוכלת את עצמה. האנשים מתנהגים בצורה רעה וחולנית זה לזה. כל אחד נעול בתוך עצמו עם חשבונות אינטרסנטיים שמתעלמים מהעובדה שהוא לא לבד, שכולנו קשורים ותלויים זה בזה. כך שלצערנו אנחנו צריכים בינתיים להבריא – אומנם דרך אותו כוח טבעי – אבל מלובש בחומר, בכימיה, בחיסון.

אם נעשה שינוי לטובה בחברה – נהיה חברה טובה יותר, תומכת, אוהבת, מתחשבת, קרובה, בריאה – אז גם הרפואה הגשמית תשתנה לטובה. אבל לא להיפך. הרפואה לא תשתנה לטובה עד שאנחנו לא נשתנה. כך בכל תחום ובכל מצב בחיינו: נהיה מתוקנים יותר, העולם שלנו יהיה מתוקן יותר. המגפות ייעלמו, האוויר יתנקה, המים יזדככו, הרי געש יירגעו, הוריקנים וכוחות קשים אחרים יתמתנו. הכול תלוי במצב הפנימי שלנו, ביחס שלנו זה לזה.

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא