אומיקרון הוא לא הזן האחרון במחסנית הווירוסים של הטבע

כניסתו של זן האומיקרון לחיינו לא מפתיעה אותי. מיום שפרצה הקורונה חזרתי ואמרתי שזו רק ההתחלה של המגפה והיא לא הולכת להסתיים בקרוב. אין כאן עניין של עתידנות או נבואה, אלא הכרת חוקי הטבע משורשם ועל בוריים.

המקובלים מסבירים ש"הטבע" עולה בחשבון "א-להים" (86 בגימטרייה). במילים אחרות, חוקי האלוהים הם חוקי הטבע. והטבע או האלוהים פועלים לקראת תכלית אחת: לחבר את האנושות יחד במערכת הדדית אחת, בהתקרבות רגשית ולבבית עד לחיבור הדדי שלם – כי חיבור הוא היסוד של הטבע.

היום המין האנושי נמצא במאבק איתנים מתמיד עם הטבע. אנחנו לא מציבים את האיחוד בינינו כמטרה ראשונה במעלה, ולכן גם לא בונים את המערכות החברתיות ולא מנצלים את כוחות המדע והיצירה שלנו כך שיחזקו את מערכת הטבע.

להיפך, כל מה שאנחנו בונים קורע את הטבע לגזרים, כל מה שאנחנו מפתחים מפורר את החברה לפירורים. אנחנו פועלים מתוך רצון אגואיסטי מתגבר שמעדיף את הצרכים של עצמו על פני כל דבר אחר. עצם היותנו מנותקים מהמערכת האינטגרלית גורר שרשרת של תגובות שליליות שחוזרות אלינו: התפרצות הרי געש, גלי צונאמי, או עוד נגיף אלים.

חוסר האיזון של המין האנושי עם חלקי הטבע גורם לשורה של משברים. ליתר דיוק, העובדה שאנחנו לא פועלים במאמצים לקראת מיזוג המין האנושי ליתר חלקי הטבע שפועלים בהדדיות היא שמזמינה עלינו זן חדש של מגפה.

"בעל הסולם", גדול המקובלים של המאה העשרים, כותב כי "הטבע כמו שופט בעל מקצוע מענישנו על פי ההתחשבות עם התפתחותנו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור שהאנושות הולכת ומתפתחת כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים… וכפי המכות שאנו מוכים בזמננו זה עלינו גם לקחת בחשבון את החרב השלופה לעינינו להבא, ויש להסיק מהם מסקנה נכונה, אשר סוף סוף תנצחנו הטבע וכולנו יחד נהיה מוכרחים לעשות יד אחת לקיים מצוותיה [חוקיה] בכל השיעור הנדרש מאיתנו" (מאמר "השלום").

אין בכוונת הטבע להעניש אותנו, אלא כמו הורה אוהב, הוא לפעמים מכה כדי להזהיר ולכוון, לחנך ולעורר, אחרת, כמו שכתוב, "חושך שבטו – שונא בנו". מטרת הטבע היא לפקוח לנו את העיניים לראות שיצאנו מאיזון ולסייע לנו בדרכו לחזור למסלול האיזון בינינו ועימו. זאת אומרת, מכות הטבע הן למעשה הזדמנות עבורנו לבנות נכון את היחסים בינינו, לתקן את החברה בהתאם לחוקיות של הטבע: להתחבר יותר, להתאזן יותר, לפעול בערבות הדדית לקראת חברה שהיא כמו משפחה אחת, החיה בהרגשה של איש אחד בלב אחד.

אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת, בזמנים שהמקובלים מכנים בשם "הדור האחרון", שלב התפתחות אחרון של החברה האנושית. לא שאנחנו מתקרבים אל קץ המין האנושי, אלא מתקרבים לקץ הפילוג ולתחילת החיבור השלם והיפה. משלב זה והלאה צפוי להיפתח לנו מרחב חדש של יחסים רוחניים שלא חלמנו עליהם. אנחנו כבר דוהרים לשם, אלא שבעל כורחנו. אם רק נצטרף מיוזמתנו וניישם את חוקי הטבע, נקל על עצמנו את התהליך כולו.

פרט לשמירה כל אחד על גופו והסתגרות בביתו, השנתיים האחרונות של הקורונה לא לימדו אותנו הרבה. עדיין עלינו ללמוד להתקשר כמו שצריך, להשתלב ולהתמזג זה בזה עד שלא נרגיש הבדל. מכאן ברור לי שאם לא נפעל במשהו לקראת חיבור לבבי והתקשרות הדדית – כל אחד ממקומו וברמת המודעות שלו – הזנים הבאים יתפשטו בזה אחר זה וכל אחד יהיה קשה מקודמו.

אהבת? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה

עוד בנושא