היי את, כמה טוב שבאת הביתה

הקורונה הביאה איתה טוויסט לא צפוי במעמד האישה. האם הקורונה מחזירה אותנו אחורה לימים חשוכים, או שהיא דווקא מכינה לנו את הקרקע להגשמה עצמית וחיבור לכוח נשי עצום?

הקורונה מחזירה את הנשים הביתה. זה לא היה רשום ביומן בגוגל, ברשימת המשימות או בתוכניות לעתיד, אבל זה המצב.

הנפגעות העיקריות מהקורונה ומגל האבטלה הן קודם כל הנשים. התגובה האוטומטית של רובנו היא שזה עצוב ומכעיס, זה מחזיר אותנו שנים אחורה ודוחק את הנשים חזרה אל תוך הבית.

אבל בואו נצא רגע לחל״ת ממצב הטייס האוטומטי, ונבחן את הדברים מזווית אחרת. קצת היסטוריה: הנשים הראשונות שיצאו מהבית לעבוד עשו זאת בלית ברירה. אלו היו נשים מהמעמד הנמוך שסבלו מעוני ונאלצו לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. מהר מאוד הבינו, שלכניסת הנשים לשוק העבודה יש פוטנציאל אדיר – כסף!

הרבה כסף. הנוסחה פשוטה, ככל שנשים יעבדו ויביאו משכורת נוספת, כך משפחות יבזבזו יותר. ושיעור ראשון בכלכלה אומר שאין דבר טוב יותר לכלכלה מלבזבז עוד ועוד כסף. רק מי מרוויח מכל העניין? רמז: לא אנחנו.

מכירות את הכרזה המפורסמת “We can do it”? האישה במטפחת האדומה שעושה שריר באגרוף קמוץ שימשה השראה לנשים לצאת לעבוד בזמן מלחמת העולם השנייה. הכרזה אגב עוצבה על ידי גבר, וזכתה לעדנה מחודשת בקרב התנועה הפמיניסטית.

באמצעות כרזות, סלוגנים והשפעה סביבתית חזקה, הוחדרה לתודעה הציבורית החשיבה שהיום כבר טבועה בנו עמוק – אישה עובדת היא אישה חזקה ומצליחה. כך עודדו את הנשים לעזוב את חלקת האלוהים הקטנה, את הבית והילדים שהן טיפחו באהבה, ולהצטרף אל שוק העבדים המודרני.

אז אולי כל זה שייך להיסטוריה והיום אנחנו לא מסוגלות ולא רוצות לדמיין מצב אחר, אבל בואו נודה שהמציאות די מורכבת. מצד אחד אנחנו רוצות לעבוד, להיות מוערכות, שוות, עצמאיות, ממומשות. מצד שני, יש לכך מחיר כבד.

הילדים של היום מופקדים מהגיל הרך ביותר בידיים זרות. הם גדלים בוואקום, עם אימא עסוקה שנעדרת שעות רבות ושבה עייפה מכדי לראות מה באמת עובר עליהם. הם מתחנכים על ידי מסכים ויש לכך השלכות עגומות.

אנחנו כבר התרגלנו שזה ״המצב הנורמלי״. אנחנו שוחות עם הזרם, מנסות לשלב, אבל מרגישות קרועות מבפנים בין הבית לעבודה, בין הדאגה לילדים לרצון לממש את עצמנו.

והנה הקורונה הופכת את הקערה על פיה. נרצה או לא, רובנו נמצא את עצמנו בבית. השאלה היא האם נקבל זאת כגזירה איומה או כהזדמנות. למה זו הזדמנות?

1. הילדים שלנו זקוקים לנו. אם ניקח נשימה עמוקה ונסכים להיות אימהות במשרה מלאה, נגלה כמה הנוכחות שלנו בבית היא חשובה:השיח, הקשר, השקפת העולם שאנחנו מעבירות להם. עם יד אימהית מכוונת, אוהבת ותומכת, נרגיש מיד את ההשפעה הטובה על כלל החברה. נכון, זו עבודה סיזיפית אבל זו ההשקעה הכי טובה והמשתלמת ביותר. כשנביט בסיפוק בילדים שגידלנו, נדע שהם פאר היצירה של חיינו, שעשינו משהו משמעותי.

2. אנחנו נמצאים במשבר עמוק שיוסיף להתדרדר עד שיהיה רע מאוד. נשים רגישות יותר לשינויים, יש בהן רצינות ודאגה טבעית לעתיד. טוב שהקורונה מפנה את הנשים לטפל בבית הישראלי המשותף של כולנו, כמו שכל אחת מארגנת את ביתה. נשים צריכות להנהיג, לנווט את הספינה ולהוביל אותנו מסכנת טביעה אל חוף מבטחים.

3. הפילוג, ההאשמות והמלחמות בין המגזרים למען אינטרסים צרים הם שהביאו אותנו לתחלואה הגבוהה. הקורונה מחייבת אותנו לשתף פעולה, להתחבר בערבות הדדית ולשמור זה על זה מכל הלב. לנשים יש נטייה לחיבור, לשלום, ליחסים יפים, לכל מה שיבטיח לנו עתיד טוב. זה הזמן לממש.

אז היי את, כמה טוב שבאת הביתה! הקורונה לא מחזירה אותנו אחורה, היא מצעידה אותנו קדימה. סיימנו לרקוד לפי החליל של אחרים, אנחנו הולכות ליצור את המנגינה שלנו, לממש את מלוא הפוטנציאל שבנו לטובת חברה בריאה וטובה. בשביל זה לא צריך לרוץ לאף מקום, אפשר לעשות זאת מהבית. מהתא הקטן שלך עד כל העולם.

ערבות הדדית מתחילה בשיתוף :)

היי את, כמה טוב שבאת אלינו, בדיוק כמו שאת. מקוות שתרגישי כאן בבית, כי כמו בבית גם כאן, גם אם לכל אחת מאיתנו עמדה משלה, מעל לכל לכולנו רצון משותף לחיבור, לטוב ולגדל את הילדים שלנו באהבה.

רוצים לקבל את "המגזין" שלנו עם תוכן איכותי ישירות אליכם מדי שבוע? השאירו פרטים:

אייטמים נבחרים