כולם שווים בפני הקורונה

כולנו מכירים את השלב הזה שהתינוק החייכן והמתוק שלנו הופך ברגע אחד לילד שמרוח על הרצפה, בתוך שלולית של נזלת מעורבבת עם רוק ודמעות, בועט וצורח בקולי קולות "לא בא לי", ואתם עומדים נבוכים מולו ושואלים "מי אתה ומה עשית לתינוק המתוק שלי?".

עד לפני אותו רגע, לא היה לכם נעים שהוא יתפלש על הרצפה ויתלכלך, פתאום לא נעים לכם ממנה מהרצפה… זה סימן מובהק להורים שהתינוק כבר ילד.

ועכשיו, דמיינו לעצמכם שאותו ילד זה אנחנו, ככה אנחנו מתנהגים?! הגיעה הקורונה ושינתה לנו את החיים תלשה אותנו מהשגרה, ושמה לנו את החלומות על "המתן", דורשת מאיתנו שנפנה בתוכנו מקום בלב ומחייבת אותנו להתחשב בסביבה, מטילה עלינו משימה אחת ברורה "תשמרו מרחק כדי שלא תפגעו באחרים". ואם אנחנו לא משנים את היחס, לא מכופפים קצת את האגו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו נשכבים במלוא קומתנו על הרצפה, בועטים וצורחים, מתפלשים בנזלת, בוכים על שנגמר ועל מה שהיה, ומוצאים את עצמנו בסגר הבא.

ככל שנמהר להפנים שאנחנו בקפיצת גדילה בעצם, בדיוק כמו אותו תינוק שעובר לשלב שבו הוא צריך לתקשר עם אחרים למרות שהם שונים. אחרי זמן קצר הם מסתגלים ומתקרבים והופכים להיות חברים. עכשיו, אם תינוק יכול, אז אנחנו מה? העולם חדש וזה שלב ההתפתחות הבא.

כשאנחנו עוצרים את השאיפה שלנו לרווח על חשבון אחרים, מפנים מתוכנו הרגלים ישנים ומקבלים על עצמנו צורת תקשורת חדשה עם אנשים – עולם חדש, תרתי משמע, נפתח ומתגלה לפנינו. והאמת, אין לנו שום ברירה אחרת, אלא ליישם כולנו את השלב החדש שהגיע מדרך הטבע, ולהפנים, זהו. גדלנו, אנחנו משתדרגים. ולא כדי שנתחיל לעשות מדיטציות, לדבר עם צמחים, או להתחבק עם עצים (כמובן שזה נחמד, אפשרי ולא מזיק, אבל לא לזה התכוון המשורר).

הכדור בידיים שלנו, או שנמשיך להתפתל, לבעוט ולהכות את הרצפה, נמשיך להפגין, להשתולל ברחובות, לתקוף את גמזו, את ביבי, את סימה בן דויד ואת המשטרה, או שנתעשת, ניקח את עצמנו בשתי הידיים ונברר מבפנים "מה נשתנה?". בדיוק כאן, מתוך שינוי היחס, נבין שזו פשוט אבולוציה. שלב המעבר באמת שונה, מוזר ולא ברור, אבל אין דרך אחרת, כדי שזחל יהפוך לפרפר הוא צריך קודם להיות גולם, סגור בתוך עצמו מבודד ורחוק מאחרים, מעביר את הזמן בהרהורים על מה שהיה, בונה ורוקם את העתיד הטוב שבא.

תחשבו על זה, ברגע אחד הקורונה הוכיחה לנו שכולנו שווים! כולנו חטפנו באותה הצורה, מכה בינלאומית שלא פסחה על שום מדינה או יבשת. ואין לנו דרך מילוט, או אפשרות בריחה. אנחנו אמורים להתאחד מעל לכל ההבדלים שבינינו, מכיוון שבחצי שנה האחרונה קיבלנו מראה שמשקפת לנו עד כמה אנחנו מרוחקים, אנחנו אחד, אבל לא מחוברים. ובדיוק לזה הקורונה דוחפת, להיות "רקמה אנושית אחת חיה", בדיוק כמו אותה האימא שמרחמת ואותו התינוק שנרגע, וכך בהדדיות הם מטפלים וממלאים אחד את השנייה. כשהלב שלו נרגע, גם הלב שלה מחלים.

בדיוק כך גם בינינו. אני שומרת על הלב שלך, ואתה שומר על הלב שלי. ואז נוצרת הכלה וחמלה, וכל מה שנשאר לנו זה להתמיד ולא לעזוב, להחזיק, להתרגל לשינוי, לגלות רצון טוב שזהו. די. הבנו. הגיע הזמן לשלב הבא.

ערבות הדדית מתחילה בשיתוף :)

רוצה לדעת מה הטוב שמסתתר מאחורי הקורונה?
הספר "היום שאחרי הקורונה וירוס "הכתר" – כרוז להתעוררות גלובלית",
פורס בפנינו את הסיבות למשבר ואת ההזדמנויות החדשות שנותן לכולנו.

רוצים לקבל את "המגזין" שלנו עם תוכן איכותי ישירות אליכם מדי שבוע? השאירו פרטים:

אייטמים נבחרים