אין חכם כבעל ניסיון

מאת: ניב נבון

תושב: פתח תקוה

אב הולך עם בנו ברחוב, והילד בוכה בכי תמרורים,
אנשים מסתכלים, ממש לא נעים.
איך ייתכן שהאב כה אכזר,
מתעלם מהבכי, ממש מנוכר.
חוששים, ניגשים, לאב ולבן,
הילד צורח, איך יתכן?

עונה האב, ומה אעשה,
שילדי, מחמד נפשי,
שאני אוהב אותו כבבת עיני,
מבקש ממני סיכה,
כדי לגרד בעינו הרכה?

האם בכך שאני מונע ממנו עיוורון,
תאשימו אותי באכזריות ובשיגעון?
כך גם הוירוס, נכנס לחיינו ועצר את הכל,
לכאורה שוד ושבר – אסון גדול.

אבל אם נסתכל מנקודת מבט רחבה,
נגלה שנמנעה כאן מלחמה עולמית גדולה.
בין מעצמות, בין עמים וגם בין אחים,
ממנה כולנו היינו יוצאים הרבה יותר נפסדים.

אמנם עכשיו אנחנו קצת חוששים,
אבל לפחות באותה הסירה נמצאים.
ואולי כשנתקרב זה לזה כמו אחים, גם בלי משברים ואיומים.
זה היום שהקורונה תסיים את תפקידה,
לעצור מאיתנו לעשות זה לזה רע.

אהבת? רוצה לשתף?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה