דפי צביעה

מאת: משה פולטורק

תושב: פתח תקוה

גננת המעון הכינה עבור אריאל הקטן שלנו שקית עם דפי צביעה, משחקים שונים לפסח ומכתב אישי.
אחת המורות שעובדת עם רחלי באופן פרטני התקשרה אליה בשיחת וידאו וקבעה שידברו מידי כמה ימים.
ההתרשמות החזקה שלי ושל ילדיי מאירועים אלה, החום, הביטחון והשמחה שחשנו מצד המחנכים, התחושה שיש עוד מישהו שבאמת דואג לרווחתם הרגשית של ילדיי – הובילו אותי למחשבות אודות מערכת החינוך שלנו, ומערכת החינוך ביום שאחרי המשבר.

דווקא המצב המוזר שנכפה עלינו, האיר בזרקור את מה שלצערי היה כה חסר רוב שנות בית הספר של ילדיי – תפקידם החשוב של המחנכים לאו דווקא כמספקי ידע, אלא דווקא ככאלה המעניקים סביבה תומכת ומכילה, הן מבחינה רגשית והן מבחינה חברתית.

ישנם אנשי חינוך מצוינים רבים, המשתדלים, בין השאר לעשות זאת, אבל המערכת, מנגד, מתווה חזון, מסמנת יעדים ודורשת מהם דברים אחרים המקשים עליהם לבצע את תפקידם (חוויתי זאת בהיותי מורה, ולכן אחרי כמה שנים עזבתי את מערכת החינוך).

מחשבה זו החזירה אותי שוב לתובנה המוכרת והמתסכלת שמלווה אותי זה זמן רב, אודות מערכת החינוך ככזו שמכניסה את כולנו, הורים, ילדים ומחנכים תחת מכבש של הקניית ידע בלתי רלוונטי לילדים וזאת על חשבון חינוך לערכים והענקת סביבה תומכת וחמה. ידע הוא מדיד, וכל מערכת מעוניינת למדוד את הישגיה, ואילו חום, ביטחון, הכלה וכולי הם מושגים שקשה יותר למדוד ולהעריכם באופן כמותי ואובייקטיבי. עם זאת, הם אינם פחות חשובים ורלוונטים מידע, בלשון המעטה. כדי להעריך את קליטת הידע בילדים, הילדים שלנו ממופים ומצוינים, על ידי כלים המשטיחים, מרדדים, ומרבעים שהופכים את "האדם" שבילדים לתמצית חד-מימדית שאותה משווים לסטנדרטים צרים וקבועים מראש. כנהוג במקומותינו אנחנו בוחרים בקל, אבל לאו דווקא בחשוב ובמהותי.

הצורך לשינוי יסודי ברור וידוע לכל, בראש ובראשונה להורים, מורים ובעלי תפקידים במשרד החינוך. אמנם נכון הוא שיש ניסיונות לשינוי, אבל בסופו של דבר המערכת הזו, במקום להוביל התפתחות קדימה ולהכין את הילדים לעולם של כמה שנים קדימה – למעשה, מפגרת בעשרות שנים אחורה, בערכים, במיומנויות ואפילו בידע שהיא מקנה (בדומה לספינה אדירה שמשייטת קדימה במשך עשרות שנים, ובכל פעם שמנסים לשנות נתיב, היא שבה למסלולה המקורי מתוקף כוח האינרציה).

ובכל זאת, למה? למה כל כך קשה לחולל שינוי יסודי במערכת? בוודאי קיימות סיבות רבות לכך. אבל פתאום התחוור לי שכנראה אחת הסיבות העיקריות לכך, טמונה בעובדה שמערכת החינוך קשורה בקשרים הדוקים עם כל המערכות המדיניות שהתפתחו במשך עשרות רבות של שנים, ובראשן המערכת הכלכלית שמשפיעה על חיינו במישורים רבים. תרבות הצריכה שמקורותיה במהפכה התעשייתית במאה ה-19 הלכה והשתלטה על חיינו, וכעת היא חווה משבר. תרבות זו הובילה אותנו לחיות במרוץ הולך וגובר של צריכה, להשתעבדות לסטנדרטים "גבוהים" של "איכות חיים". אבל למעשה נאלצנו לעבוד יותר ויותר שעות ביום, להגיע הביתה בערב כשאנו טרודים ולחוצים. נאלצנו להפקיר את ילדינו בידי מערכת חינוך מיושנת ולא רלוונטית, מלאה בעיות. נאלצנו להסכים לכך, פשוט מפני שהרוב מסכימים, כשאנו מעוורים על ידי הצורך החברתי הבלתי פוסק לרכוש עוד; עוד מסכים, עוד מכוניות, יותר טיולים בחו"ל, ועוד ועוד.

חיינו עוברים עכשיו שינויים מרחיקי לכת, מעין ריסטרט למערכת, ובעצם הזדמנות נדירה לשבירת המערכות הקיימות ובנייתן המחודשת מן היסודות. הבועה שהתפוצצה בפנינו מכניסה אותנו למערכת חדשה של ערכים. זהו תהליך חינוכי ממעלה ראשונה עבורנו, וגם תהליך שמחייב אותנו לבנות את מערכת החינוך עבור ילדינו, אלא שהפעם כל אחד מאיתנו, ההורים, עושה זאת במו ידיו.

כעת אנו לומדים את הנושא של "חינוך ביתי", חינוך שהרבה יותר נכון ומתאים עבור ילדינו, מבחינות כה רבות.

ביום בו נחזור לשגרה, הכי קל יהיה לחזור למוכר ולידוע (ובסתר ליבנו אנחנו מקווים אולי שכך יהיה), ושוב להלביש מערכת ישנה עם סט ערכים מיושן על ילדינו, כמו להוציא מהארון חליפה ישנה, השייכת לתקופה אחרת ולכפות אותה על ילדינו – במקום לתפור ביחד איתם בגדים התואמים את מידותיהם, את נטיות ליבם, את ערכינו החינוכיים, את המציאות שאליה כולנו הולכים ואת העתיד הטוב שכולנו צריכים לבנות ביחד.

כן, שינוי דורש אומץ לב, הוא דורש לגשש באפלה, באי-וודאות מתוך אמונה ודבקות במטרה, וזאת מבלי לקבל בטחונות להצלחת השינוי. מצד שני, המצב שהיה קיים עד עתה גם הוא אינו משביע רצון. לדעתי, המשבר הנוכחי הכניס אותנו, ממילא ובעל כורחנו, למציאות כזו, למציאות חדשה ונכונה הרבה יותר מזו הקודמת לה. כולי תקווה שנשכיל לפלס את הדרך לבניית מערכת חינוך חדשה שתואמת לערכים שלנו, לחיים במאה ה-21, לחיים החדשים שאליהם נכנסנו.

מצרף לכם שיר, אומנם ישן, אך מקסים ועם מסר חזק ביותר – לקום מחר בבוקר. מפליא שמילותיו קולעות בדיוק למצבנו הנוכחי! תשמעו! (יש ביוטיוב ביצוע נוסף יפה ומומלץ לשיר הזה, של להקת "הכול עובר חביבי")
אז בואו נחגוג את זה שהחגיגה נגמרת, ונקום מחר בבוקר לעתיד חדש, שכולנו שותפים לבנייתו.

אהבת? רוצה לשתף?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה