מערכת החינוך, הדור הבא

מאת: אורן לוי

תושב: פתח תקוה

למה ילדים לא כל כך אוהבים בתי ספר? האם זו גזירה משמים, או שיש אפשרות לשינוי?

מערכת החינוך שבה עברנו גם אנחנו הומצאה לפני מאות שנים, במטרה להכשיר פועלים לתעשיות כאלה ואחרות. במאה ה-21 היא כבר מיושנת מאוד. מסתבר שדווקא שנת הקורונה עמוסת ההגבלות, מרמזת על שדרוגים הכרחיים של תפיסת עולם ומתודות חדשות. ולא שיש כאן הרבה ברירות, כי הסכנה בהתקלחות המגפה במוסדות החינוך דורשת שכלול של תחום הלמידה מרחוק.

נתחיל בנו, ההורים. המצב הכלכלי רע בלשון המעטה, רבים כבר איבדו את מקום עבודתם או שעלולים להיקלע לזה בתקופה הקרובה. במקביל, ארגונים מעודדים עבודה מהבית, ויש מגמה לוותר בכלל על המשרדים. בהרבה משפחות יהיה ברוב הזמן מישהו בבית מההורים, וכנראה שגם חלק מהילדים.

הילדים לא אשמים שהלימודים משעממים, והרבה יותר מעניין לשחק בטלפון במקום להקשיב להרצאה מרחוק. הפתרון הוא בשינוי צורת ההוראה הקלאסית, ופיתוח למידה באמצעות צפייה בסרטים. כל נושא שרצוננו ללמד צריך להיות מוגש בפורמט של סרט מרתק. כזה שהילדים לא יוכלו להוריד את העיניים ממנו. כדאי גם לפתח טכנולוגיות שיאפשרו להם להשתלב בסרט באופן פעיל.

ודאי שהאחריות לפיתוח תוכן מתקדם שכזה איננה על המורים, אלא דורשת מערכת שלמה של תכנון ויצירה. יש להקים ספרייה מרכזית של סרטים ולומדות, שתשמש את כל ציבור התלמידים כאחד, ותקדם את כולם שלב אחר שלב. כמובן, שכל כיתה צריכה ליווי אישי של מורים, אבל את לב ההוראה הפרונטאלית יחליפו הסרטים.
לכל סרט יתלוו הפעלות חברתיות שונות, המון משחקים, שיתוף רשמים וחוויות. אין דבר שאי אפשר להעבירו דרך משחק ויצירה, וצורה זו דווקא תרתק את הילדים ותהפוך אותם למעורבים.

משחק הוא דבר רציני מאוד, וכל היצורים בטבע מתפתחים דרך משחק. גם תינוקות וילדים קטנים מתפתחים דרך משחקים, אבל אחר כך בבתי הספר הם מתייבשים. אין מי שלא אוהב לשחק, אפילו בגילאים מבוגרים. משחק נותן טעם לחיים, כמו פלירט ביחסים הזוגיים. אם הכול פורמלי, יבש ונוקשה, אנחנו נסגרים.

מטרת-העל של התהליך החינוכי תהיה להכין את הילדים לעולם המקושר, שבו תנועה של כל פרט משפיעה על האחרים. הקורונה הבהירה שכולנו תלויים זה בזה, ולכן חובה להתחשב זה בזה. בקרוב יתברר שבמציאות כזו, הדבר החשוב ביותר הוא פיתוח היכולת לראות את כולם כמערכת אחת, ומתוך כך להתחבר בטוב לכל אדם ואדם. לכן, הדגש המרכזי בחינוך צריך להיות על פיתוח ההכרה שבחיבור נכון בין אנשים יש פוטנציאל לרווח מיוחד, הצלחה ברמה אחרת, שאליה אי אפשר להגיע לבד.

בהתאם לזאת, האתגרים והמשימות, כמו גם הציונים וההערכות, יהיו קבוצתיים, במטרה להוביל לשיתוף פעולה, להשלמה ולתמיכה בין כולם, במקום תחרות הורסת. יש לבנות הכול באופן שלא יאפשר לחכם אחד לתת פתרון בזמן שהאחרים מתפזרים, אלא הדרך לפתרון מתגלה רק מתוך התקשרות בין כולם. תשומת לב מיוחדת צריכה להינתן לתלמידים שמרגישים בודדים, עד שיגלו שדווקא מאחורי המסך הם יכולים להביע את עצמם ביתר חופשיות.

הרבה מהלחצים החברתיים שהורגשו בבתי הספר, בעיקר בהפסקות, ייחסכו בצורת הלמידה מרחוק. כשתקטן האפשרות להסתובב ולהפגין כמה אתה חזק או כמה את יפה, האווירה תהיה יותר מאפשרת ומכילה, והילדים ירגישו הקלה.

הלימוד מרחוק יהיה הסטנדרט החדש. לצידו, ובהתאם למגבלות הקורונה שיהיו, יתקיימו מפגשים בבית הספר, נאמר פעמיים בשבוע. הם צריכים להיבנות כימי כיף, שמתכוננים אליהם מראש ומשלבים בהם טיולים, סיורים, סדנאות חיבור ופעילויות מגבשות. מטרתם תהיה להעצים את הכיף שבחיבור, ולהעמיק את הקשר שאנו מטפחים באופן וירטואלי.

כך נעבור ממערכת הקניית ידע מיושנת שהיה צריך לשדרג כבר לפני שנים, אל מערכת חינוך מחברת שתעשה את הילדים שלנו מאושרים.

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בישיבת הכתבים

אהבת? רוצה לשתף?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה