עוד תראה, עוד תראה

מאת: אורן לוי

תושב: פתח תקוה

אז מה היה לנו כאן? משומקום באה מגפה והראתה שכולנו באותה סירה, עם מסכות ושרשראות הדבקה. אחר כך גם הכלכלה קרסה, והאבטלה הלכה וגדלה. ולילות של חרדות באו, וימים שחורים כאפלה. מה יקרה אם, איך נפרנס את המשפחה.

הטבע לא פראייר, כמו שנהוג להכריז במדינה. כנראה שבלי הפקת לקחים נכונה מהמכה הגלובלית, שום דבר לא יירגע. המערכת הגדולה שבה כולנו חלקים היא אינטגרלית, עגולה. כל פרט בטבע משלים את מקומו במארג החיים הנפלא. רק בני האדם לא משתלבים בזרימה, לוקחים הכול מכולם, בלי לתת כלום חזרה. מטנפים זה על זה, ואת כל הסביבה.

מה נרצה לאחל לעצמנו לשנה החדשה? להשאיר את הרע מאחור, להחליף גישה. תכל'ס, זה אומר להגדיר קוד התנהגות חדש במדינה:
להתאמץ לאהוב את רעך = ישראלי.
לפתח שנאה למי שחושב אחרת ממך = לא ישראלי.
להשתדל לראות את הטוב שבכל אחד = ישראלי.
לאפשר לאגו להשתולל, לא לראות ממטר אף אחד = לא ישראלי.

זוכרים את הסרטים המצוירים שבהם הטיפוס הרע רודף כל הזמן אחרי הגיבור? נוסחת ההצלחה היא לזהות את המגמה, ולהימנע מראש מן המכה הבאה.

ואנחנו, כדי לברוח מכל הרע, צריכים לרוץ ביחד אל הטוב. אל נקודת החיבור שביני לבינך. מעל חילוקי הדעות וחוסר ההסכמה, מעל הנטיות השונות והאג'נדה ההפוכה. לרוץ אל חיבוק פנימי, שבו יתגלה כוח אהבה ונתינה, הכוח האחד שביסוד הבריאה.

כי כשהוא ישרה בינינו, השנה תהיה הכי טובה, רגועה ובטוחה. ועל כל פשעים תכסה אהבה.

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן

אהבת? רוצה לשתף?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה