פרחים בקנה ובנות בצריח

מאת: אנה שרבקוב

תושב: פתח תקוה

כנשים התרגלנו להיאבק על הזכויות שלנו, על העצמאות שלנו, על שוויון הזדמנויות במקומות עבודה, לימודים וצבא. נלחמנו כמו לביאות. יצאנו לקמפיינים חובקי עולם כדי לדרוש חזקה על הגוף שלנו ולקבל את הכבוד המגיע לנו.

אם נסכם את מאה השנים האחרונות, על פניו נראה כי השגנו הצלחות לא מבוטלות. אנו זוכות לשוויון הזדמנויות יחסי, עם זאת עדיין לא הגענו לשוויון מלא.

שאלת השאלות היא, האם אנחנו נאבקות על הדברים הנכונים? מדוע לא הגענו לשוויון? מדוע האישה היא לרוב קורבן לאלימות פיזית, מילולית ו/או מינית? מדוע עלינו להוכיח את עצמנו מחדש בכל צעד ושעל?

ניתן לשייך זאת למצב הכללי של האנושות, לגזענות, לאי-השוויון ולחוסר הצדק שמוטמעים בה. עם זאת, הגענו לנקודת מפתח בהתפתחות האנושות, נקודה גורלית שבה אנחנו יכולות לקבל שליטה לא רק על חיינו אלא גם על חיי האנושות כולה.

מבלי להפנות אצבע מאשימה, עובדה היא שעד כה העולם נוהל על ידי גברים בעיקר. אין צורך להכביר במילים על המצב אליו הגענו, על הנזקים הסביבתיים שמסכנים את עצם המשך קיומנו על פני כדור הארץ, על כך שההוצאות הגבוהות ביותר של האנושות הן על נשק וסמים. מצב הזוי, יש לומר, כי על פניו נראה כי רוב מנהיגי המדינות הם מאוד משכילים וחכמים.

בנוסף, אנחנו מאוד מתגאים ביכולות הטכנולוגיות אליהן הגענו. אז איך ייתכן שאנו במצב שבו כל מה שאנחנו עושים גורם להרס ולחורבן סביבתי גלובלי? הגענו לאחוזי דיכאון מרקיעי שחקים, לבדידות ולפירוק משפחות, לעלייה חדה בצריכת הסמים, לאיום קיומי מפני מלחמת עולם שלישית.

אם אנחנו כל כך מפותחים, לא היינו אמורים להפוך למאושרים יותר, בריאים יותר, יציבים? לא היינו אמורים לחיות בביטחון ובשלום, לנשום אוויר נקי? כנשים לא היינו אמורות להיות מוגנות יותר?

הסיבה לכישלון של מאבק הנשים לשוויון היא שלא נאבקנו על הדברים הנכונים. התרגלנו למדוד את עצמנו בקני-מידה גבריים. עלינו לחדול מכך ולהגיע להבנה של הטבע שלנו כנשים.

במשפחה בדרך כלל האישה מנהלת את הבית ומנווטת אותו בבטחה. היא זאת שדוחפת, דואגת ומארגנת את הבית בצורה התואמת לכל בני ביתה, לטובתם ולשלומם.

עלינו ללמוד מהדוגמאות הטבעיות הללו, ולברר מה באמת אנחנו רוצות. האם אנו רוצות להיות כמו גברים?

עלינו להשתמש בטבע הנשי שלנו לטובת הזולת והאנושות כולה בדיוק כפי שאנחנו נוהגות במשפחה. נוכל לנהל את העולם בשיתוף עם הגברים רק בתנאי שנלמד לאהוב, שנלמד להתייחס לאנושות כאם שמתייחסת לילדיה, שנלמד להתייחס לכדור הארץ כמו לבית שלנו.

אם נשאף לכך ונעביר זאת לעולם, לא נצטרך להיאבק על שוויון זכויות, לא נשרוף חזיות בהפגנתיות. מאבקי הכוח בין גברים לנשים ייפסקו מעצמם, כל אחד ירגיש ויידע מהו תפקידו ואיך לתרום לעולם. גם המלחמות בין המדינות ייעלמו משום שלא יהיה יותר צורך בהן.

העולם פשוט זקוק לאמא, לאהבה ולדאגה אימהית, לכוח נשי שיאחד את האנושות למשפחה אחת. יש ביכולתנו יחד להיות אותה האמא עבור כלל האנושות.

עלינו להוביל את העולם לאהבה חוצת גבולות, יבשות, ובעיקר חוצה לבבות, ואז כולנו נהנה מעולם של טוב, עולם שעליו חלמה האנושות במשך אלפי שנים. עולם של שלום ואהבה.

שנזכה במהרה בימינו

אהבת? רוצה לשתף?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

השאר תגובה