אשתי ואני בעלי צימרים בזכרון יעקב והורים לתאומים מדהימים בני 5. מסיבות אלה- יציאה לחופשה היא נדירה, דורשת תכנון מראש(ניהול העסק, שמירה על הילדים…) ולא מוותרים עליה בקלות.
באמצע חופשת סקי זוגית חלומית באוסטריה- הפתיעו אותנו עם החדשות שגם אוסטריה נכנסת לרשימה השחורה ועלינו לחזור ישר לבידוד. שחור בעיניים. מה זה אומר בידוד? להתרחק מהילדים זמן ארוך כדי לאפשר להם לחיות חיי שגרה או להיות איתם בבידוד כמו בכלא עבור ילדים קטנים?
ואם לא די בכך תרנגול סורר החליט לבקר באחד הצימרים ולהטריד את מנוחתם של אורחים שלנו במשך 2 לילות. מאמצים לטפל בזה מרחוק לא צלחו- רשויות, וטרינר, אף אחד לא רוצה להתעסק עם עופות.
חזרנו מחלום לבן למציאות ישראלית שחורה שהיא כבר מציאות גלובלית.
לגעת בילדים בכפפות ומסיכה על מנת לשמור על כללי הבידוד, עסק מוצלח שנפגע בגלל אי הודאות שהקורונה מביאה ביחד עם התקשורת שמכניסה פחדים לכולם. קורונה קורונה קורונה- לא שומעים שום דבר אחר. לא להתקרב לאף אחד, לא להתקהל, רק להיות לבד. אין יותר חו"ל, חופש, פרנסה, חיים… כך הרהרתי בזמן הרב שברשותי.
תרנגול שצוחק עלי, מזכיר לי שהטבע חזק מאיתנו ושגורם לי לסגור חלק מהעסק. בינתיים אני בבידוד ומרגיש חסר אונים, שכלום לא בשליטתי.
14 יום בבידוד כפוי. אנשים שלא יודעים איך להסתכל עלינו או ילדינו. לפעמים עד להרגשה של מצורעים שמפחדים להתקרב אלינו. המון זמן למחשבות ושאלות קיומיות- מדוע הטבע מתנקם בכולנו כך?
ביקשתי עזרה מחברים.
להפתעתי גיליתי כמה החברים, המשפחה ואפילו השכנים בבניין שלי מדהימים ורוצים לעזור. לקיחת הילדים לגן, יציאה איתם לפורימון, דאגה לאוכל… פתאום המון עוזרים ודואגים…
יום בידוד שחור הפך ליום מלא עניין של שמחה וחיבור ורצון לעזור. חברים התגייסו כדי לפתור את בעיית התרנגול שהפך למרכז ההתרחשות היומית. המליצו לי על בעלי תפקידים (לוכד יונים, נחשים, מדבירים וציידים… רק לא לוכדי תרנגולים (סטארט אפ?), הביאו את הילד שלהם כזמן איכות "לתפוס את התרנגול". חברים הקפיצו לי במיוחד משלוח מנות שפתאום חג פורים שלא היה קיים בהרגשה שלי- קיבל התעוררות וחיים חדשים בזכות המחווה המדהימה הזו.
פתאום זה נחת עלי!
הכל מתחיל ונגמר במשהו שלפעמים אנחנו לוקחים כמובן מאליו- היחסים בין אנשים. איך יום טוב או רע נקבע על ידי טיב היחסים ביננו ולא משנה אם גולשים באלפים או נמצאים בבידוד. התובנה הזו של תלות באחרים שנכפית על ידי הקורונה מקבלת משמעות אחרת לגמרי כשנמצאים בסביבה דואגת ותומכת. האם הטבע שדואג לתת מכות כאלה- רוצה בעצם להסביר לנו על בשרנו שכולנו, בכל העולם באותה סירה אז כבר עדיף לפתח יחסים טובים ביננו כמו משפחה וחברים?
כשהלב מלא בשמחה, חשוב לשתף אחרים ולכן ניסיתי לבטא זאת בפניכם. הבידוד מסוכן כששואבים אחרים לתוך הניכור אבל ההזדמנות לגלות קשרים חמים ועזרה הדדית שווה כל כך הרבה ועל כך אני מודה לקורונה ורוצה שאחרים שנמצאים בבידוד- ירגישו שיש גם תקווה ופתרון שחבוי ביחסי קירבה ביננו ודאגה לאחרים ולא רק על עצמי…
אני כבר מצפה לראות מה יוליד יום הבידוד ה4 (:
נב- התרנגול נתפס בסוף על ידי בני דודים… הכל במשפחה
