הגיס שלי, הוא גולש מקצועי. הוא לימד אותי שהטעות הנפוצה ביותר בים כשמגיע זרם שסחוף אותנו פנימה, היא להתנגד לו ולחתור החוצה לכיוון החוף. זה מביא לאפיסת כוחות ולבסוף לטביעה. לכאורה הפעולה הכי רציונלית לעשות, מביאה אותנו לאבדון.
לעומת זאת אלו שמכירים את החוקיות של הים יודעים שבמצב כזה צריך לשמור על כוחות, להירגע, ולהחזיק את הראש מעל המים. מה שיקרה הוא, שהזרם ייקח אותנו פנימה ואז נוכל לחתוך שמאלה או ימינה, לשחות במקביל לקו החוף, ולבסוף לחזור במסלול מעגלי לחוף מבטחים.
למשבר כמו לים יש חוקיות משלו. הטעות הגדולה ביותר היא לנסות לצאת ממנו על ידי אותן פעולות שהכניסו אותנו אליו מלכתחילה. משבר הקורונה הוא התפרצות עקב הפרת איזון מרובת שנים בינינו לבין הטבע.
בעוד שהטבע, הדומם הצומח והחי, פועלים כמערכת אחת שכל חלקיה תלויים זה בזה ולכן מזינים זה את זה. אנחנו אמנם תלויים זה בזה אבל מנצלים זה את זה. האדם הוא היצור היחיד בטבע שמציב את עצמו מעל כולם, ורואה באחרים אמצעי לסיפוק צרכיו אפילו שהם סובלים מכך.
לכן הטעות הגדולה ביותר במצב כזה היא להתבצר עוד יותר בדאגה לעצמנו בלבד, גם אם זה נראה לנו הכי טבעי והגיוני לעשות. אני לא קורא חלילה להפר את הנחיות הממשלה ולהתקהל ברחובות. השינוי שאני מדבר עליו הוא שינוי של הלך המחשבה והגישה. מאני לאנחנו.
להתחיל לחשוב על עצמנו כעל מערכת אחת שלמה, הרמונית, מאוזנת כמו הטבע. לחשוב שהעתיד הטוב שלנו תלוי אם יהיה טוב לאחרים, ולכן אנחנו מתייחס אליהם בסבלנות, בדאגה ורוצים בטובתם.
זה דורש תרגול, זה לא בא מיד. ברור שבדרך לשם עוד ניפול, ולא פעם למחשבה על עצמנו, אבל אם נעשה את זה ביחד, נרגיש שזה קל. נמצא את עצמנו אחרי המשבר, בחיים טובים, בעולם נאור, בחוף מבטחים.
237Eti Einy, Ma
