הבדידות יכולה להרוג. היא כבדה. חונקת. אבל אם נדע לאן היא מכוונת, נראה שמגיע לה כבוד, מבחינה מסוימת.
יש אנשים שאף אחד לא צלצל אליהם כבר חודשים. הם מרגישים מיותרים בעולם, בודדים. אחרים מוקפים משפחה וחברים, ואף על פי כן מרגישים לבד, נבדלים.
גוונים רבים יש לה לבדידות, וכשהיא משתלטת, אתה מרגיש ריקנות. מין חלל פנימי, בור שנפער עמוק בתוך הלב. תחושה שמשהו צריך למלא אותך, אבל הוא לא נמצא, ואתה גם לא יודע להגדיר מה הוא בדיוק.
מה שאתה מרגיש הוא אמת, אומרים לי החכמים, וזה בכלל לא מקרי. אתה נמצא בתוך מערכת גדולה שמסדרת לך את החיים בצורה כזו דווקא, ורוצה להביא אותך להרגשה הזו בדיוק.
בשביל מה? אנחנו רואים בכל חוקי הטבע שפועלים סביבנו, שלכל תוצאה יש סיבה.
אז מה החיים רוצים ממני, שהביאו אותי לכזה מצב חשוך? כנראה שתהיה רגיש לחיבורים פנימיים ועמוקים יותר, עם אותם כוחות מערכתיים שמפעילים אותך.
והאמת היא שזה לא עניין של חוסר בזוגיות, במשפחה או בעבודה, אלא עליך לחשוב על מהות החיים שלך. הגעת למצב שמתגלים בך חללים, מקומות ריקים, שאותם תוכל למלא בהרגשה חדשה, בהבנה חדשה, בגילויים מסעירים.
אתה נמצא לפני שער שעומד להיפתח, ואין לך מה להצטער. אומנם עדיין אינך רואה את ההנאה הגדולה שעומדת למלא אותך, אבל היא נמצאת ותגיע.
הרי אי אפשר ליהנות ממשהו בלי שמפתחים השתוקקות אליו, כמו תיאבון לפני ארוחה. וזה מה שהטבע מפתח בך עתה, דרך כל המצבים הלא נעימים שהוא מעביר אותך.
הבדידות החשוכה, הריקנות הגדולה, כל אלה נדרשים כדי ליצור בך הבחנות פנימיות, כלי חישה עדינים, שיוכלו להתמלא בסיפוקים נעלים, בלתי מוגבלים.
מיתרי הלב שלך נועדו לנגן את צלילי הקשר עם מקור החיים. אף אדם לא יוכל למלא אותך מבפנים, אלא אם כן ישרה ביניכם הכוח הכללי שבטבע, שתכונתו היא אהבה ונתינה טהורה. הכוח שמאחד את כל חלקי הבריאה.
זה הוא שעושה אותנו בודדים, כדי שנצרף אותו לתמונת החיים. שימלא את כל החללים שבתוכנו, ושבינינו לאחרים. שיעטוף אותנו בחום, שיכסה אותנו בשמיכה של אהבה, שיסדר הכול בחוץ ובפנים. בלעדיו אנחנו חלקיקים אגואיסטיים, מפורדים, וכשהוא שורה בין הלבבות שלנו אנחנו יפים, שלמים ונצחיים.
אז תן חיוך, מסיימים החכמים, עברנו גם אנחנו את אותם הדברים. ואם תרצה לשמוע עוד, אנחנו הרבה יותר ממוכנים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בישיבת הכתבים
