ממשלות מחליפות זו את זו מאז קום המדינה, שמאל, ימין, ומה שביניהם. דואגות בעיקר לעצמן, איך לשרוד בשלטון. והאזרחים, ממשיכים לצפות שיבוא מישהו שידאג להם, כמו בהבטחות היפות. "רק תתנו לי לנהל, ותראו איך מיד יהיה פה טוב".
נכון, המחלוקת נמצאת ביסוד העם היהודי, אבל בין החכמים של פעם המחלוקות היו אחרות. על בירור האמת, ולא על מי ישלוט. הם הקשו זה על זה קושיות, כדי להיטיב לברר לאן חוק ההתפתחות שבטבע מכוון את הבריות. לאן מובילה האבולוציה, לאיזה סוג התקשרויות. וכשמישהו נוכח לדעת שהוא טעה והאחר צדק, הוא שמח על כך מאוד. כי הנה התבררה ביתר דיוק האמת, ועתה כל העם יכול להתאים אליה את דרכו.
מה כדאי לקחת מזה למצבנו היום? שאין למי לחכות, וחבל לשגות באשליות. פתרון המצוקה של עידן הקורונה תלוי לא באישים כאלה ואחרים, אלא בהבנה עמוקה מדוע נפלה עלינו הצרה הגלובלית, ומה היא דורשת מאיתנו לשנות. ביחסים שלנו איש לרעהו, לא במשחקי הכיסאות.
שנאה לאחר כי דעתו מנוגדת לשלי היא הדבר שמפורר אותנו מבפנים, ועושה אותנו הפוכים לכל הטבע שכל חלקיו מקושרים. כל פרט בטבע שונה מאחרים, ויחד הם משלימים את מארג החיים. רק אנחנו, בני האדם, לכל אחד אגו עד השמים שמסתיר ממנו את כל האנשים. ועל הפער הזה שבין הלבבות אנחנו צריכים לגשר, עד שנרגיש שמולנו נמצא אח קרוב, גם אם הוא חושב באופן אחר.
השנאה צריכה לשנות כיוון. במקום שכל אחד יפנה אותה לזולת, כדאי ללמוד לכוון אותה פנימה, אל הכוח ההרסני שבתוכנו שהורס את החיים. וכשנסכים לשנוא את החלק שבנו ששונא אחרים, נראה שזה המכנה המשותף שלנו ובו אנחנו מתחברים. כך, בהדרגה, נתקשר מעל כל ההבדלים אל הכוח האחד שבטבע, שממנו כולנו באים.
והקורונה? והצרות הכלכליות? והאיומים הביטחוניים? אם הגוף החברתי יתפקד בהרמוניה, לא יתקרבו אליו שום מרעין בישין. זה החוק הכללי של הטבע, והוא לא תלוי בהצבעות בבתי נבחרים. אז האחריות היא עלינו, חברות וחברים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בישיבת הכתבים
