פערים

מאת: יוסי דבש

תושב: תל אביב

הנה התמונה שלדעתי הכי מסמלת את התקופה שלנו.

חיילי צהל מחלקים מזון לקשישי בני ברק. חיילי צהל שבמקום להילחם באוייב אכזר שמחכה על גבולות הארץ, נלחמים עכשיו למען חיים שפויים יותר במדינה שלנו.

חיילים שבמקום להילחם באויב חיצוני, נלחמים באויב הפנימי.
זה שמרחיק בינינו. זה שמבדיל בינינו. זה שיוצר ריחוק, שנאה ופערים.

פערים שאולי נוצרים באופן טבעי.

אנחנו בכל זאת שונים. עם אמונות שונות, תפיסות עולם שונות, דעות שונות.

אבל המצב שנקלענו אליו הבהיר לנו שמבחינת הטבע אין בינינו הבדלים.

בין אם את קשישה חרדית מבני ברק שמנותקת מהעולם הוירטואלי, מנותקת מהטלוויזה או מהוואטסאפ, אין הבדל גדול בינך לבין קשישה חילונית.
ואין הבדל בין אברך צעיר לבין חייל לוחם ציוני.
אנחנו אלו שמבדילים.

וכן אנחנו שונים, אבל מעבר לכסות החיצונית כולנו מפחדים למות או להיות לבד.
כולנו צריכים את אותם דברים בסיסיים כדי לשרוד.
כולנו צריכים יחס.

אז לראשונה אולי בתולדות ישראל נסדק סדק בחומות שיצרנו בינינו.

החיילים עשו צעד פנימה כדי לגלות שהקשישה החרדית יכלה בקלות להיות אימא או סבתא שלהם.
ואותה קשישה פסעה לרגע מחוץ לעולמה הסגור כדי לראות שיש אנשים אחרים. חילונים אולי. אתיאסטים אולי. שונים אולי, אבל מאמינים כמוה בערבות הדדית, במצווה הכי חשובה לתרבות היהודית: ואהבת לרעך כמוך.

אהבת? רוצה לשתף?

השאר תגובה