"ומטרם אבוא לבקר את שיטתו זו, יש להודות, ששיטתו היא הצודקת מכל קודמיו, שהרי עדים חיים אנו להצלחתה הגדולה בכמות ואיכות, שהיתה לה בעולם מטרם שבאה בנסיון עובדתי בהמיליונים המרובים שבארץ רוסיה, שעד אז היו נמשכים אחריה, כמעט כל טובי האנושות. וזהו תעודה נאמנה על צדקת שיטתו. ומלבד זה, גם מבחינה תיאורטית דבריו מקוימים למדי, ואף אחד לא הצליח לסתור את השקפתו ההיסתורית, אשר האנושיות מתקדמת."
בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, התיאוריה המרקסיסטית נכונה ביסודה. ביישומה של השיטה נעשו אמנם שגיאות קשות, אבל אין בכך לבטל את הסדר החברתי הנכון העומד בבסיסה. כל בני האדם אגואיסטים לפי טבעם. אם כן, לא יתכן שלום בעולם מטרם שבני האדם יהנו מחייהם וירצו להשפיע לזולת. התיקון המרקסיסטי הוא תיקון נכון. על האדם לקבל רק לצורכי עצמו ואת כל יתר התענוג, לקבל מהשפעה לאחר.
במסגרת התא המשפחתי, יחס כגון זה, הוא בגדר האפשר. אמא אינה זקוקה ליותר מהנחוץ לקיומה, את כל יתר רצונותיה ומחשבותיה היא מפנה לטובת ילדיה. התענוג שהאם מקבלת מהדאגה לבניה גדול עד כדי כך שתסרב להחליפו בכל תענוג אחר.
אם כן, התיקון של לקבל רק לצורכי עצמו ואת כל היתר להשפיע, אפשרי במסגרת הטבע. אם האדם יתקן את עצמו באותו האופן, ירווה נחת מחייו. אין מצב טוב יותר לאדם מאשר מצבו המתוקן, השאלה היחידה היא, האם ניתן לממש את התיקון בפועל.
נדמה כי כל באי עולם יסכימו עם ההנחה כי תיקון האדם יבטיח גן עדן עלי אדמות. כל בני האדם יסכימו בוודאי להשים קץ למאבקים למלחמות ולאי הוודאות. הרי גם לעשירים לחזקים או לחכמים שבאדם, אין ביטחון בדבר. בני האדם בעולם הזה אינם מרגישים מהם חיים ללא הגבלות. המוצלחים בחברה נהנים אמנם מעליונותם על יתר בני האדם, אבל גם הם תלויים בזולת. ההשוואה המתמדת בינם לבין יתר האנשים היא בכל זאת מגבלה.
התענוג מהשפעה שונה בתכלית השינוי מכל יתר התענוגים המורגשים ברצון לקבל המוגבל. כל העושר החוכמה הבריאות והכח בעולם הזה, לא יעמדו כנגד ההנאה של אדם שמשפיע לזולת. האדם המשפיע לזולת, גם אם ישאר עם פת לחם בלבד, לא יזדקק ליותר . אדם מתוקן בתכונת ההשפעה, נמצא בלתי מוגבל, בעולם הרוחני. אדם מתוקן חי במימד אחר, מעל העולם הזה. בני האדם אינם מודעים אמנם למצבם המתוקן, אבל אין ספק כי המצב המתוקן הוא המצב הטוב ביותר.
התיאוריה המרקסיסטית, ונקודות הדמיון בינה לבין חוכמת הקבלה, נכונות בוודאי ביסודן. הבעיה נעוצה במימוש. סביר להניח כי מרבית בני האדם היו מסכימים לתיקון כדבר טוב, אבל כבלתי מציאותי. הרי אותם האנשים שחשבו אותו למציאותי, נכשלו כישלון חרוץ. ובכל זאת, האידיאל המרקסיסטי ממשיך ללוות את האנושות, אי אפשר לבטלו. עד לסוף הדורות תשאר משנתו של מקרס כמעין חזון של אחרית הימים.
עלינו לבדוק האם התיאוריה המרקסיסטית תואמת לחכמת הקבלה.
המקובלים מתארים את תמונת התיקון ממצבה המושלם בעולם הרוחני, בגמר התיקון. המקובלים משיגים את המצב המושלם וממנו יכולים לראות באיזה אופן מסודרת המציאות, איזה כוחות פועלים במסגרתה, ומהם התיקונים הנדרשים מהאדם ביחס למצבו הנוכחי. בעלי ההשגה מגישים לנו שיטה על סמך כל הדרגות שעברו בדרכם לגמר התיקון. עצות המקובלים, היינו באיזה אופן ניתן לעלות אל העולם הרוחני, ומהן הפעולות הנדרשות לשם כך, מבוססות כולן על השגה.
עלינו לבדוק אפוא מה שונה ומה דומה בין הצורה המרקסיסטית לחכמת הקבלה. הרי האידיאל המרקסיסטי הוא פסגת שאיפותיה של האנושות. הצורה המתוקנת אליבא דמרקס היא הביטוי האנושי לתיקון, איתו האנושות יכולה להזדהות. את מידת התיקון הרוחני שחסרה במשנתו של מרקס יהיה עלינו להוסיף.
טוב נעשה אם נעזר במשנתו של מרקס לטובת הסבר על חכמת הקבלה ומימושה. התיאוריה המרקסיסטית ידועה פחות או יותר, ולימוד טעויות העבר יכול לסייע בחיבור הסבר משכנע על חכמת הקבלה. נכון, הניסיון המרקסיסטי הכושל הוא נחלת העבר, אבל בעזרתו ניתן להימנע מחזרה על הטעיות האנושיות שנעשו בניסיון לממשו. מכאן ניתן להבין מדוע בחר בעל הסולם להסביר את התיאוריה המרקסיסטית.
בעל הסולם רצה בייסודה של חברה עתידית ומשום כך פנה לסוציאליסטים ולקומוניסטים. בעל הסולם חיפש ליצור קשר עם כל אותם האנשים שכביכול רצו להגיע לאותו מצב כמוהו, אבל לא ידעו איך לממשו. הוא רצה להכניס תיקון בשיטה הקומוניסטית ולשפרה.
לאמיתו של דבר לא היה זה תיקון או שיפור, אלא שינוי של ממש. צורתו של המצב הסופי על פני האדמה, דומה אמנם לצורה המתוארת בכתביו של מרקס, אלא שתכליתו של המצב המתוקן חייבת להיות דבקות בבורא. הדבקות בבורא כתכלית התיקון חסרה בשיטה הקומוניסטית, ומשום כך נכשלה.
"לאט לאט באופן דרגתי, והיא מטפסת ועולה כמו על שלבים של סולם: כל שלב שבה אינו אלא שלילת השלב שקדמה לה: כן כל תנועה וכל מצב, שקבלה האנושיות בהנהגת המדיניות, אינו אלא שלילת המצב שמקודם לה. וזמן קיומו של כל מצב מדיני הוא, עד שיתגלה מתוכו החסרונות והרשע שבו. ותוך כדי גילוי הליקוים שבו, נמצא מפנה מקומו למצב חדש המשוחרר מהליקוים אלו. ונמצא שאלו הליקוים המתגלים בהמצב ומחריבים אותו הוא כל כח הפיתוח של האנושיות, שהרי הם מעלים את האנושיות על מצב המתוקן יותר ממנו."
העלייה בדרגות, ממטה למעלה, תיתכן רק על ידי גילוי החסרונות. בכל מצב ומצב על האדם לשאול את עצמו מה חסר לו, מהי הסיבה להרגשה הרעה ולכישלון? גילוי החסרונות, וההתחקות אחר הסיבות לטעות, משמשים ככלים לבניית המדרגה הבאה. יהיה מי שיטעה לחשוב כי גילוי החיסרון ובירור הטעות, יש בהם מעין הלקאה עצמית. האמת כמובן שונה, חקירת הסיבות לטעות בונה כלים להשגת המדרגה הבאה.
אי אפשר לבנות את המדרגה הבאה אלא מתוך מחקר מעמיק של מצבי הירידה, של הכישלון. את מצבי הירידה האדם בודק על גבי הרצון לקבל שלו. בסופו של דבר, הרצון לקבל של האדם הוא שהכשילו. את המצב והסיבות למצב מבררים אל מול האור. כל שנותר לאחר הבירור, הוא להפוך את המצב על פניו, או אז מתעלה האדם למדרגה העליונה.
אל לנו להתייחס לחקירת המצב הקודם כנהוג בעולמינו, ולראות בו לא יותר מאשר הזדמנות להפקת לקחים מטעיות העבר. המעבר למצב הבא, לא יתכן ללא בירור מעמיק של כל המצב הקודם והעמדתו מחדש. הדרגה הבאה היא אותה הדרגה הקודמת, במצבה המסודר.
האורות והכלים המתגלים בדרגה הנוכחית, נכונים, אלא שאינם מסודרים ביניהם כראוי. ההרגשה הרעה במצב הנוכחי, הנפילה, הכישלון, נובעים מהסדר השגוי בין האורות והכלים. על ידי בדיקת הסיבות לסדר השגוי, ותיקנו כראוי, עולה האדם לדרגה הבאה. כך נוצרים החומר והמצב של הדרגה הבאה.
הכרת הרע חייבת להיות תבונתית ורגשית, מנקודת מבט כמה שיותר עניינית, ללא תלות ברצון לקבל. הכרח הוא כי הכרת הרע תחשוף את כל הנסיבות למצב הרע. כך ניתן יהיה לסדר את המצב הנוכחי כראוי, ולבנות את המדרגה הבאה כטובה, פעם אחר פעם.
אין בידי האדם אמצעי נוסף לבניית המדרגה הבאה מלבד סידור נכון של מדרגתו הנוכחית. הרי בסופו של דבר, בכל מדרגה מגלה האדם אור וכלי ללא מסך.
בכל מדרגה צריך האדם להעלות מ"ן, למשוך אור מלמעלה, ולבנות מסך בין הכלים והאורות המתגלים במצבו הנוכחי. בבניית המסך, זוכה האדם למדרגה עליונה. יחס נכון לכל מקרי המציאות שהבורא מזמן לאדם, יעניק לו את כל הכלים הנחוצים להתקדמותו. כך האדם צריך להתייחס לכל מצב ומצב בחייו.
מחובתנו ללמוד את שנעשה, לחקור מדוע הדברים נגלו כפי שנגלו, להתחקות אחר הסיבה לכישלון בחברה, ומתוך כל אלה להתעלות. הבעיה היא שנבחרי הציבור, חוקרים מתחום מדעי החברה, ויתר ה'חכמים' למיניהם אינם לומדים. הם אינם מבינים כי המצב המתוקן יבוא, כדברי בעל הסולם, דווקא מתוך ישיבה מחדש על ספסל הלימודים.
במקום לתקן את המצב הקודם, בוחרים בני האדם להחליף מפלגה אחת באחרת. מפלגה שנכשלה בניהול המדינה, מודחת מהשלטון, נמחקת על כל כישלונותיה, ומפלגה אחרת ממונה במקומה. כאשר נכשלת המפלגה החדשה, חוזרים למפלגה קודמת, או ממנים במקומה מפלגה חדשה. כך, בתהליך חוזר ונמשך מתחלפת מפלגה אחת בשנייה, והמצב הקודם לעולם לא מתוקן.
את המצב העתידי ניתן לתקן רק מתוך לימוד הרע שהתגלה במצב הקודם. דווקא המפלגה שכשלה בניהול המדינה יכולה להצעיד את המדינה לעתיד טוב - אם תתעסק כראוי בהכרת הרע, ובלימוד כישלונותיה.
העברת השלטון ממפלגה למפלגה אינה פיתרון. צודק מי שטוען כי 'המשחק מכור', אף אחת מהמפלגות לא תצליח להנהיג את המדינה כראוי. אף אחת מהן אינה מבססת את העתיד על חקירת כישלונות העבר. נכון להיום , אין למנהיגי הציבור סיבה ללמוד מכישלונות העבר. כל שנדרש הוא להמתין לנפילתה של המפלגה המתחרה, ולתפוס את השלטון בשנית על חשבון כישלונותיה.
אל לנו לקבל את השגרה הזאת כדרך חיים. האדם צריך להכיר תחילה את הרע, וממנו לבנות טוב.
בעל הסולם הרחיק לכת עד פולניה, כדי להחליף דעות עם ראשי המפלגה הקומוניסטית במדינה, ופעל רבות ליצירת קשר עם ראשי מפלגות הפועלים בארץ. באותה התקופה כוחם של הסוציאליסטים בארץ ישראל היה רב. מנקודת מבט של תחילת המאה העשרים ואחת, יהיה מי שיראה את שאיפתו של בעל הסולם ליצירת קשר עם ראשי המפלגות הסוציאליסטיות, כתמוהה. היום נראים אותם מהפכנים כאנשים ריקים. היום ברור לכולם כי רוב רובם של האידיאליסטים לכאורה חשבו בעיקר על רווחיהם הכלכליים, מעטים מהם חשבו על טובת האנושות. אלא שבעל הסולם מצא את הגרעין הפנימי של המשנה הקומוניסטית כנכון.
לרעיון הקומוניסטי חסרה הייתה תמיכה מלמעלה. הבורא לעולם לא יאפשר לאדם חיים טובים בתוך הרצון לקבל. חיים טובים בתוך הרצון לקבל אינם מטרת הבריאה. בחיים כגון אלו, האדם נדמה לבהמה - כל צרכיו הבהמיים מסופקים, שבעים שנה הוא חי חיים טובים, ומת. הבורא ברא את העולם שלנו כתחתון מכל העולמות, במטרה לעלות את האדם מהעולם הזה לעולם אין סוף. העולם הזה לא נברא במטרה להבטיח לאדם חיים טובים במסגרתו. אבל האדם אינו מצפה ליותר מקיום ראוי ברמה האנושית.
ברצונו לספק את כל מחסוריו במסגרת העולם הזה, הופך האדם לדומם. מצבו דומה לבחינה א' בארבע בחינות דאור ישר, מטרם שהתגלה בה הנותן. הבחינה הא' מטרם הפיכתה לבחינה ב', היא הרצון לקבל הראשוני. הבורא ברא אותו, מילא אותו, ולא יותר. זוהי הצורה הנמוכה ביותר - זרע ללא התפתחות. לא זאת היא מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו.
התפתחותו של הרצון לקבל מתחילה מיד עם בריאתו, כאשר מתווסף בו רצון להשפיע, כשמתגלה בו הנותן. והנה, כוונתם של התנועות הסוציאליסטיות הייתה דווקא להסתיר את הבורא. הרעיון הסוציאליסטי שלל את קיומם של בורא ועולם עליון. על פי הרעיון הסוציאליסטי, מטרתו היחידה של האדם היא להגיע לחיים חומריים טובים בעולם הזה. הסוציאליסט לא זקוק ליותר מלהרגיש טוב ברצון לקבל, למלא אותו כך שלא יפריע לאחרים להתמלא.
האידיאל הסוציאליסטי סותר בוודאי את מחשבת הבריאה, את החוק הכללי המקיף את המציאות כולה. הרעיון הסוציאליסטי נידון אפוא לכישלון מראש, יעיד על כך הניסיון הרוסי . שום דבר טוב לא יכול לצמוח מתוך הרעיון הקומוניסטי. גם ספרות הרוסית היפה והתרבות העשירה יתגלו בסופו של דבר כחסרי ערך. שבעים שנה לאחר המהפכה הקומוניסטית, כל שנשאר לאומה הרוסית להתנחם בו היא העובדה שהרע מכל כבר אחריהם. בני העם הרוסי היו יכולים להפיק תועלת מלימוד ניסיון העבר, אבל אף אחד אינו מגלה בכך עניין.
אם האומה הרוסית הייתה מנסה לחקור את ניסיון העבר, הבורא היה מגלה מה חַסָר לה להצלחתה. העדר כח עליון הוא הסיבה לכישלונה של המהפכה הרוסית. רק הכח העליון יכול לשנות את טבע האדם. לא האדם עצמו ולא הק.ג.ב. יכולים להפוך את טבע האדם למשפיע. טבח של עשרות מיליונים לא יהפוך את השורדים לאוהבי זולת.
אילו רוסיה הייתה חוקרת כראוי את משׁגי העבר, הייתה מתגלה לה מלמעלה הסיבה לכישלונה. אם הייתה משתמשת בכח העליון, החלום אודות גן עדן בעולם הזה היה מתחלף בהשגתו הממשית של גן עדן רוחני. הרוחניות והנצחיות היו תופסים את מקומה של הדאגה האנוכית למילוי כרסם של בני האדם.
בזמן הפרסטרויקה נפתחה בפני האומה הרוסית הזדמנות ללמוד את מקרי העבר, אבל מתוך גאוותה היא דווקא מעדיפה להצדיק אותם. מכאן נמשכים כל הכישלונות העתידיים. כאשר המטרה היא להחיות מחדש חלקים מהמצב הקודם, שום דבר טוב לא יכול להתגלות.
נכון להיום רוסיה חוזרת חזרה למשטר דיקטטורי, לכבד את סטאלין. המהפכה הקומוניסטית אינה נתפסת כטעות, להפך, מנסים להצדיק אותה. במקום לחפש את הרע בטעיות העבר, רוסיה מעדיפה לחפש בהן את הטוב. החורבן נמשך הלאה.
ראשוני הקומוניסטים, בעלי האידיאה, רצו להבטיח את חייהם הטובים בעולם הזה. כוונתו של בעל הסולם בפגישות עימם הייתה להציג בפניהם את האפשרות לחיים טובים ונצחיים בעולם הבא. חיים מעבר לשבעים שנות חייו של האדם בעולם הזה, חיים אין סופיים במימד אחר. בעל הסולם רצה לגלות לסוציאליסטים שיטה שתבטיח את הצלחתם. הרי ללא חוכמת הקבלה, יכשל האדם משך כל ימי חייו.
בסופו של דבר, הקבלה היא שיטת תיקון. הקבלה אינה אֵל שהאדם נדרש להשתחוות בפניו. כתוב, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". התורה היא אמצעי להביא את האדם למצבו הטוב ביותר. בעל הסולם רצה להציג בפני הסוציאליסטים שיטה לתיקון האדם.
האדם לעולם לא ידע מהי המדרגה הבאה, לא יראה אותה ולא יבין אותה. אם האדם לומד את מצבו הנוכחי ואת הסיבות לשגיאותיו, הוא מתקן את מצבו הנוכחי ובונה את המדרגה הבאה. בכל מצב בו האדם נמצא, ניתנים לרשותו כל הכלים לבניית המדרגה הבאה. מהאדם נדרש לאבחן את מיקומו, לברר את הסיבות למצב הנוכחי, ולגלות מה חסר כדי לעבור למצב הבא, הטוב. זה הכל.
האדם לעולם לא יוכל להתלונן בפני הבורא על שהחסיר ממנו דבר מה. לתרץ את מעשיו באי ידיעה, בהיות הבורא נסתר, להאשים את הבורא שלא גילה לו שום דבר. הבורא מספק לאדם את כל הדרוש לו בכל מצב. בדומה לחינוך ילדים בעזרת קוביות משחק, על האדם ללמוד לסדר את מצבו הנוכחי. הלימוד מגדֵל את האדם, באמצעות הלימוד האדם רוכש את המדרגה הבאה. בעל הסולם כותב שהאדם צריך ללמוד רק את מדרגתו הנוכחית, ממנה הוא יכול להיבנות הלאה.
"וכן גילוי הליקוים שבמצב השני מביאים האנושיות על מצב שלישי הטוב ממנו. וכן תמיד בזה אחר זה, הרי שכחות השלילים הללו המתגלים בהמצבים הם סבות התקדמות שבהאנושיות: שעל ידיהם היא מטפסת ועולה כעל שלבות הסולם: והמה הבטוחים לתפקידם, להביא האנושיות עד לשלב האחרון של התפתחות הוא אותו המצב המקווה, הנקי מכל שמץ וכל דופי. ובתהליך הזה של ההיסתוריה הוא מראה לנו - איך משטר הפיאודלי, הראה את ליקויו ונחרב, ופינה מקום למשטר הבורגני: ועתה הגיעה תורו של המשטר הבורגני, להראות ליקויו ולהחרב ולפנות מקום למשטר היותר טוב ממנו, שלפי דבריו - הוא משטר הפרולטריון."
"אבל בנקודה זו האחרונה, שהוא מבטיח לנו, שאחר חורבן המשטר הבורגני העכשוי, יקום תיכף משטר הפרולטריון - כאן נקודת תורפה שבשיטתו כי מציאות החדשה שלעיננו מכחישה אותו, כי חשב את משטר הפרולטריון להשלב הסמוך למשטר הבורגני, ועל כן החליט, שבשלילת המשטר הבורגני יקום תיכף על מקומו משטר הפרולטריון."
מרקס חשב לכפות את דעתו בכח, וסימן את משטר הפרולטריון כצורת המשטר הבאה לאחר הבורגנות. באותה עת, המשטר הבורגני בא אל קיצו, ומרקס חשב לכוננן במקומו משטר של פרולטריון, לאו דווקא לפי סדר הסיבה ומסובב. חקירה מעמיקה של המשטר הבורגני היתה מגלה כי צורות משטר נוספות יכולות לצוץ מתוכו. אלא שמרקס רצה לחייב בכח את תחילתו של משטר הפועלים.
"אולם המציאות הראה לנו, שהשלב הסמוך אחר חורבן המשטר של היום, הוא משטר של נאצים או של פשיסטים. הרי שאנו עומדים עוד בשלבים האמצעים של התפתחות האנושיות, ועוד לא הגיע האנושיות על שלבו העליון של סולם ההתפתחות. ומי יודע לשער כמה נחלי דם יישפך בעולם עד שנגיע אל השלב המקווה."
לא האדם קובע את סדר התפתחותה של האנושות. סדר ההתפתחות מוכתב בהתאם לפעולות האור על הכלי. האור מעורר את הרצון לקבל, והרצון לקבל מתפתח על ידו, יהיה זה רצון לקבל של אדם בודד, אומה שלמה, או של כל האנושות.
כל המדינות מתפתחות בהתאם לאותו הסדר. בעל הסולם כותב שלאחר המשטר הבורגני יגיע תורו של המשטר הפשיסטי, הנאצי. אם כך, בהתאם לסדר ההתפתחות, המשטר הפאשיסטי יתפוס את מקומו בכל מדינה ומדינה, ואם עדין איננו עדים לכך, הרי שהסיבה נעוצה בעובדה שהמשטר הבורגני עוד לא מיצה את עצמו.
בעל הסולם כותב את הדברים במטרה להסביר איך ניתן למנוע את עלייתו של המשטר הפשיסטי. נדמה כי ברור לכול איזה צורה יקבל העולם אם המשטר הנאצי והפאשיטי ישתלט על כל מדינה ומדינה. לפי התפתחות הרצון לקבל, אין מנוס מהשתלטותו של המשטר הפשיסטי. אלא שבתפר בין המשטר הבורגני למשטר הפאשיסטי ניתן לתקוע טריז, להפיץ את חוכמת הקבלה, ולעצור את חורבן העולם. מכאן ניתן להבין את מאמציו של בעל הסולם להיפגש עם ראשי הישוב, עם ראשי התנועה הסוציאליסטית, עם כל אדם שהביע נכונות לשמוע את דברו. במעבר בין שתי צורות המשטר הללו, ניתן למשוך את המאור המחזיר למוטב ולתקן את האנושות. בזמנינו האנושות יכולה להתפתח בדרך תורה ולא בדרך ייסורים. האדם התפתח דיו כדי להרגיש מהו הרצון לקבל. עם סיומו של המשטר הבורגני האדם בשל לצורת משטר נכונה, אפשר להסביר לו את הצורה המתוקנת.
בתקופות מוקדמות, האדם היה נתון תחת משטר של עבדות, תחת צורות משטר שלא התייחסו אליו כאדם. בתקופה של המשטר הבורגני ה"אני" שבכל אדם התעורר ולכן אפשר לפנות אליו. מנקודה זו והלאה ניתן לגלות את חכמת הקבלה כשיטת התיקון לחברה האנושית. בעל הסולם דאג להפצתה של חכמת הקבלה בתקופה זו דווקא, מתוך תקווה להספיק ולפעול בנידון. התקופה הפשיסטית טרם הגיעה, היא נמצאת בפתח. כדרכן של תקופות אחרות בהיסטוריה גם היא לא תתחיל בין רגע, מהיום למחר.
האנושות נמצאת על פרשת דרכים. מצד אחד העולם מתגלה ככפר קטן, ומצד שני מתבררת התלות של בני האדם זה בזה. הידוק התלות בין בני האדם פועל לרעת האדם. ידוע כי קירבה יתרה בין שכנים תעורר בהם שנאה זה לזה, ריחוק יאפשר להם מידה של חופש, ואפילו אפשרות להתחבר.
האנושות טועה לחשוב כי התלות בין בני האדם תביא לאחדות. הרי על פניו, אם בני האדם תלוים זה בזה , כדאי להם להסדיר את יחסיהם. אלא שהגילוי של העולם ככפר קטן בו כל אדם תלוי בחברו, יעורר יותר ויותר שנאה בעולם. כולם יודעים כי את אנוכיים מוטב להרחיק זה מזה. בהיותם רחוקים אחד מהשני אפשר שידברו על שלום, כאשר הם קרובים זה לזה לא ידברו שלום לעולם. אף אחת מאומות העולם לא אוהבת את שכנותיה.
גילוי התלות בין בני האדם בכל תחומי החיים, באקולוגיה, בכלכלה, בביטחון האישי - בכל מישור, פנימי או חיצוני – פועל אפוא לרעת האדם. נכון הדבר כי תכליתם של כל מצבי ההתפתחות היא הכרת הרע, ולא יכול להיות דבר לרעת האדם. אבל כתוצאה מהתלות בין בני האדם תתגלה שנאה - לא אהבה ולא הבנה.
בימים עברו אמריקה לא הייתה מוטרדת מהמתרחש בעיראק או באיראן, בימינו התלות בין כל בני האדם הולכת ומתגלה. כאשר כל תושבי העולם נעשים תלויים זה בזה, האדם מרגיש את כל באי העולם כאילו היו יושבים אצלו בסלון. הרגשה שכזאת משמשת ככר גידול נוח למשטר הנאצי והפשיסטי.
המשטר הנאצי, בלתי נמנע. כמו תקופת האבן הברזל או הברונזה, גם המשטר הנאצי מוגדר בהתאם להתפתחות הרצון לקבל. כל תקופה בהתפתחות האדם מגדירה את מידת הקשר של האדם עם הזולת, את יכולתו לבנות את החברה מסביבו. כל התקופות ההיסטורית מציינות את התפתחות האדם, מהרגע בו לקח מקל לידיו, דרך תקופת העבדות, הפאודיאליזים, הבורגנות והקפיטליזם. בהתאם להתפתחות האדם התפתחו קבוצות ואומות, בהתאם להתפתחות האדם התפתחה האנושות כולה. ההתפתחות היא בלתי נמנעת. האור פועל על הכלים, האור מפתח את הרצון לקבל.
השלב הבא לאחר המשטר הבורגני הוא המשטר הפשיסטי. הרצון לקבל המפותח יותר, יפעל לאיחוד כל אומה כנגד יתר העמים. פאשיזים פירושו אגודה, חיבור. הדברים ברורים, כל אומה על פני כדור הארץ תדאג לאיחודה, הלחץ של יתר העמים יחייב אותה בכך
ההתרחשויות באירופה של לפני כמה עשורים, לא היו אלא התפרצות קטנה. גרמניה של תחילת המאה העשרים הייתה מפותחת בהרבה מכל מדינות אירופה, בפילוסופיה בכלכלה בתרבות ובמדע. בימינו, כאשר הרצון לקבל הגדול מתגלה בכל אומה, עתידים אותם התהליכים שהתרחשו בגרמניה, להתרחש בכל מדינות העולם.
בתחילתה של המאה העשרים ואחת, מתגלה הרצון לקבל הגדול בכל אומות העולם. בכל אומה ואומה מתגלה רצון להתחבר יחד כנגד הזר, רצון גדול להתאחד. חוכמת הקבלה מסבירה איך לממש את הרצון הגדול שמתגלה בצורה נכונה, ומשום כך ניתן להפיצה.
זו הייתה מטרתו של בעל הסולם, נקווה כי ביכולתנו להצליח בכך.