"נדרשתי לתת פתרון לפי השקפתי לבעיה הכאובה, בדבר אחוד כל המפלגות והזרמים על רקע אחד. והנני להודות מיד, שלשאלה הזו באותו הדרך שנשאלה, אין לי פתרון. גם לא יהיה לה פתרון לעולם. כי על מדוכה זו כבר ישבו חכמי אומות העולם שבכל הדורות והזמנים, ועוד לא מצאו פתרון טבעי, שיהיה מקובל על כל הזרמים שבתוכם."
איך אפשר להשכין שלום במדינה או בחברה המפולגת לזרמים שונים? האם יתכן מצב בו הציבור מגיע לתמימות דעים, הבנה הדדית וחיבור כעם אחד ? כלום יתכן מצב בו גם החלוקה למפלגות תיעשה מתוך הבנה, כמין ביטוי לשונות באופי, ואולי ברמת השגה?
כל עוד האדם רוצה לפתור את הבעיה במסגרת הרצון לקבל, אומר בעל הסולם, התשובה שלילית. במישור של הרצון לקבל לא יתכן חיבור לעולם, ואין טעם לקוות לו.
אם ברצונה של האנושות להגיע לחיבור להבנה ולאחדות בין הפלגים השונים אין לה ברירה אלא לעלות מעל הרצון לקבל לרצון להשפיע, אין פתרון אחר.
הגישה הנכונה היא להסכים מראש עם טבע הבריאה, ולא להתעסק בדברים בטלים. אלפי שנים שאנושות משתדלת ללא הועיל למצוא את הנוסחה הנכונה להחלפת המאבקים והמלחמות בין העמים והמפלגות בשלום, הבנה, אחדות וחיבור. משימתה אינה בגדר אפשרות מעשית.
הפתרון ברור - יש לעלות לדרגה בה החיבור אפשרי. האדם לא יכול לעלות בכוחות עצמו לדרגה כגון זו, עליה לרמה בה החיבור יתכן, אפשרית רק בעזרת המאור המחזיר למוטב. במידה שהאנושות תעלה עם תיקונה לדרגה אחרת, דרגה של ההשפעה, האור המחזיר למוטב יחבר בין בני האדם ממילא. במצבם המתוקן בני האדם מחוברים בשורשם. זו תמצית העניין.
"והרבה סבלו ועוד עתידים לסבול, מטרם שימצאו את שביל הזהב, שלא יהיה בסתירה להזרמים שבתוכם. והקושי שבדבר הוא, שאין האידאות שבאדם מסוגלים כלל לוותר במשהו על המגמה שלהם. כי מדת הויתור אפשרי באדם מבחינות החומריות שלו, עד כמה שזהו הכרחי לקיום גופו. לא כן באידיאות, כי מטבע של בעל האידאה, שכל אשר לאדם יתן בעד נצחון האידיאה שלו. ואם הוא מוכרח לוותר במשהו על האידיאל שלו, אין זה אצלו ויתור גמור, אלא עומד על המשמר ומצפה על שעת הכושר, שיוכל לחזור ולגבות את שלו. לכן אין בטחון בפשרות מעין אלו."
החיים עצמם משמשים כמשל לדברי בעל הסולם. עיננו הרואות, כאשר מתגלה לאדם אפשרות חדשה להביס את בן בריתו, כל הבנות העבר מתבטלות ללא דיחוי . כול עוד הרצון לקבל לא בא על סיפוקו, כול עוד האנושות כולה אינה מתוקנת על ידי החסדים, לא יתכן חיבור בין מפלגות, בעם או באנושות. המאור המחזיר למוטב המעלה את האנושות לדרגת השלום הוא הפתרון.
אם נחלק את סוגי התענוג לתענוגים בהמיים, אנושיים ומושכלות, נמצא כי מקורה של קנאת אדם לדעתו נמצאת בדרגה גבוהה יותר מרמת מחומר. האדם יסכים לחיות את כל חייו בעוני רק כדי להוכיח את צדקתו. כתוב, "קנאת סופרים תרבה חכמה" – "קנאת סופרים" היא קנאתו של אדם לדעתו אל מול דעה אחרת.
הקנאה והתככים בין אנשי המדע משמשים כדוגמא בולטת לצרוּת עין ממין זה. הקנאה בים אני המדע אינה קנאה סתמית בין שני בני אדם, היא מתגלה בצורה חריפה במיוחד, ברמה מאוד גבוהה של התנגשות. לאדם בעל דעה יש רצון לקבל מפותח מאוד, הגדול ביותר.
אם בדרגות הנמוכות של העם ניתן להגיע לרמה מסוימת של הדברות וחיבור, הרי שבין בעלי דעה ומקבלי החלטות אי אפשר להשכין שלום. גם אם לפי חשבון זמני יושכן שלום זמני בין הניצים, מיד עם התעוררות מחודשת של הרצון לקבל או עם היווצרותו של תנאי חדש המאפשר לרצון לקבל להתמלא, ימהר האדם לנצל ולנצח את הזולת. הרצון לקבל חייב למלא את עצמו, בעל דעה חייב להרגיש את דעתו מעל לדעת האחרים. מצב בו שתי דעות נכונות, או שתי מפלגות צודקות לא יתכן. שתי מפלגות צודקות הן מפלגה אחת.
לפני הבחירות לכנסת מרבות המפלגות להתאחד לגושים פוליטיים. למותר לציין כי מטרת האיחוד – היינו זריעת מבוכה בקרב ציבור הבוחרים - אינה משכיחה את השנאה ההדדית.
ככל שמעמיקים את הדיון בסוגית הפירוד מסתבר שאין לה פתרון. התיקון יתאפשר רק בקניית מידת ההשפעה. הפיתרון יתכן רק באמצעות הסבר על ההכרח בחוכמת הקבלה. משום כך בחר בעל הסולם להכתיר את המאמר בשמו: "הפיתרון".
בימים עברו מסרו בעלי האידיאה את חייהם למען רעיון, בימינו התופעה הולכת ודועכת. נכון להיום בני האדם מרכזים את מאמציהם בשליטה, בכסף. העיקר הוא לשלוט ולא חשוב תחת איזו מטריה אידיאולוגית. לטובת משרה איכותית ישנה הפוליטיקאי את דעתו מצד אחד של המפה הפוליטית לצידה השני, ויעשה זאת ללא כל קושי. "פני הדור כפני הכלב", הרצון לקבל מאבד את צביונו. הרצון לקבל גדל, אבל ללא צורה. כך, הולכת ומתקדמת התפתחות לקראת התיקון, ומתקרב גילוי הרע.
בעל דעה זוכה לכבוד מהציבור גם אם דעתו מנוגדת לדעת הציבור. אדם העומד על דעתו, אדם המחפש דרכים להצדיק את דעתו זוכה להערכה, גם אם אופיו בלתי נסבל.
בימינו התמכרו אנשי המדע לכסף, המדע עצמו כמעט ואינו מעִנינם. תמורת תשלום נאות ישכחו את מחויבותם למדע - החיים החומריים חשובים בעבורם יותר. אנשי מדע אמיתיים חלפו עברו מהעולם. בימי הביניים המחקר המדעי התבצע מתוך מסירות נפש של ממש, מדענים היו מועלים אל המוקד. בימים עברו העיסוק בפוליטיקה דרש מידה ראויה של תבונה ופקחות. בימינו החשבונות הפוליטיים הם חשבונות של קרבה משפחתית ועסקים.
התופעות האלו מצביעות על ירידת הדורות. התהליך והולך ומתקדם לקראת גילויו של הרצון לקבל השפל, השפל ביותר, שלא מתרומם מעל הגופניות.
"מכל שכן באומה עתיקה, בעלת ציויליזציה של אלפי שנים, אשר האידיאות כבר נתפתחה בה במידה נעלה ביותר על אותן האומות, שזה מקרוב באו לידי התפתחות - אין שום תקוה כלל ועיקר, שיבואו בשדה זו לידי פשרה, לא מיניה ולא מקצתיה. ולא מחכמה הוא לחשוב, שסוף האידיאה הצודקת ביותר תנצח לשאר האידיאות, כי בהתחשב עם צורתן הזמנית נמצאים כולן צודקות, "כי אין לך אדם שאין לו מקום, ואין לך דבר שאין לו שעה", כפי הביטוי של קדמונינו. ובשביל כך נמצאים האידיאות בבחינת גלגל החוזר בעולם, שהאידיאות שנפסלו בימי קדם קמו לתחיה בימי הבינים, ואחר שנפסלו בימי הבינים קמו לתחיה בדורנו זה. זה מראה לנו, שכולן צודקות ואף אחת מהן אין לה זכות קיום לנצח."
אותם תהליכים עוברים על אדם המטפס בסולם הדרגות של הממסד. גם הקדט הפוליטי נדרש להחליף את דעותיו בכל פעם מחדש בהתאם למצב ולאנשים שאיתם הוא בא במגע. עליו לדעת איך להתחבר וכיצד לפעול, הוא חייב להפגין גמישות מתמדת. אלמלא ישנה את דעתו, לא יעלה בידו להתחבר עם עמיתיו ולהתקדם. בדרכו לפסגה עובר הפוליטיקאי שינויים רבים. האידיאות והדעות הן עניין יחסי, בדרגה האנושית אין אמת וצדק, כל דעה נמצאת בשימוש בהתאם לנסיבות וסופה להתחלף.
"והנה אומות העולם, הגם שהתרוצצות הזו עושה שמות נוראות גם בהם, עם זה גב חזק יש להם, המאפשר להם לסבול המשא האיום הזה. ואיך שהוא, אין זה מאיים על קיומן ברגע זה, אבל מה יעשה האומה האומללה, שכל קיומה תלוי על פתיתים ושיורי מאכל, שהאומות זורקים להם בחסדם, בעת שכבר שבעו דיים. הרי גבם חלש מדי, שיוכלו לשאת עליו את סבל של התרוצצות הזו."
הואיל ושורשם של אומות העולם הוא הרצון לקבל, גדילתם תלויה בבירור הדעות והאידיאות של הרצון לקבל. כול עוד אומות העולם לא הגיעו להכרת הרע, כל עוד הם נמצאים בבירור דעותיהם והבחנותיהם, לא יהיה ביכולתם לברר את תכונות ההשפעה. בניגוד לאומות העולם, שורשו של ישראל הוא בכלים דהשפעה, ומשום כך אין זה מחובתו לברר בתוך עצמו את הדעות והאידיאות של הרצון לקבל. ישראל חייב להתעלות מעליהם ללא דיחוי, ולהתחיל בברור תכונות ההשפעה, בהתאם לטבעו. אם ישראל שקוע בדעות ואידיאות של אומות העולם – סוציאליזם קפיטליזם ודומיהם - הרי הוא מתעסק באח"פ ולא בגלגלתא עיניים, בתכונות לא לו, תכונות של הרצון לקבל, ומזמין צרות.
אם אומות העולם מבררים לפי טבעם את דעותיהם ובודקים בהדרגה איזה מביניהן כדאי לאמץ, הרי שבירורים כגון אלו אינם מעינינו של ישראל. בעבור ישראל ברור כזה הוא הוצאת זמן לבטלה, עיסוק שלא מניב פירות טובים. ברור הדעות של הרצון לקבל כמוהו כעבדות עבור ישראל, שליטה של אומות העולם או מצרים עליהם. בירור דעותיהם של אומות העולם מרחיק את ישראל מהעיסוקים שמחובתו להתעסק בהם. זהו עיסוק באח"פ, בחומר ולבנים, במקום בבירור גלגלתא עיניים, בהתעלות.
העיסוק המוטעה של ישראל בדעותיהם של אומות העולם מעכב את התיקון, וגורם לסבלם של ישראל ואומות העולם. רצונו של ישראל להידמות לאומות העולם, להתעסק באותם המערכות, ולאמץ לעצמו את אותו המבנה המדיני, מזמין על ישראל הכבדה נוספת מצידן של אומות העולם. אומות העולם מגלות התנגדות פנימית לרצונה של ישראל להידמות להם.
אילו ישראל הייתה מצהירה על ייחודה, ועל כוונותיה לבנות מדינה בצורה שונה לגמרי מאומות העולם, הייתה זוכה לתמיכתן של אומות העולם. הצהרת כוונות כגון זו עולה בקנה אחד עם מטרת הבריאה.
בצורתה הנוכחית כל קיומה של ישראל "תלוי על פתיתים ושיורי מאכל, שהאומות זורקים להם בחסדם". לאמיתו של דבר לפי החוק הטבע ראוי היה להחליף את ישראל. אבל מתוקף הקשר של גלגלתא ועיניים למטרת הבריאה מקבל ישראל הארה מלמעלה, מהמצב הסופי שאליו עליו להוביל את עצמו ואת האנושות, ובחסדי הארה זו ניצל מהשמדה טוטאלית.
"ומכל שכן בשעה הרת הסכנה הזאת שאנו נמצאים על פי התהום ממש, אין השעה כשרה לדברי הבל, לנגיחות ולמלחמת אחים מבפנים.
ולפי חומר השעה, יש עמי להציע פתרון אמיתי, הראוי לדעתי להתקבל ולאחד כל הזרמים שבתוכו לחטיבה אחת. אולם, מטרם אתחיל בהצעתי, הייתי רוצה להניח מקודם את דעת הקוראים, שבלי ספק ירצו לדעת את הדעה קדומה שלי בשטח המפלגתי. והנני להודות, שהאידיאה הסוציאליסטית, שהוא הרעיון של חלוקה שוה וצודקת, אני רואה אותה לאמתיות ביותר. כי כדור ארצינו די עשירה לפרנס לכולנו. ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכרת, חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמינו את העבודה ואת פריה במדה שוה. והקץ לכל הצרות! שהרי אפילו המיליונרים שבקרבינו, מה הנאה להם מכל רכושם, אם לא בבטחון החזק, בכלכלתם להם ולזרעם לכמה דורות, אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם בטחון חזק. ועוד במידה יותר גדולה. ושמא תאמרו שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה לכם בתור בעלי רכוש? גם זה לא כלום, כי אלו האיתנים שהספיקו כח לנחל כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק ימצאו כבוד באותה המידה בשדה אחרת, כי שערי ההתחרות והכבוד לא ינעלו לעולם."
אם האדם יעריך את מצבו כראוי, אומר בעל הסולם, ימצא שאין מצב טוב יותר מאשר שוויון וחלוקה צודקת. צריך, אם כך, לברר מהו פשרם של המושגים צדק ושיווין,ובאיזה סרגל ניתן למדוד אותם.
יהיו תוצאות הבירור אשר יהיו, התוצאה הסופית צריכה לבוא לידי ביטוי בהרגשת צדק ושיווין בכל אדם ואדם. במצב של שוויון וחלוקה צודקת אפשר שפלוני ישתכר פי עשרות מונים מפלמוני, אבל חלוקת שכר כזאת תתקבל בציבור כצודקת ושווה. אף אדם לא יתרעם או יתקומם במטרה לשנות את המציאות ולהוציא את האמת לאור.
הרגשת הצדק והשוויון במצב הסופי היא הפתרון לחברה האנושית, אין מצב טוב ממנו. כל מצב אחר מביא למלחמה, הרג והשמדה, לכל הרע בעולם.
כול עוד האנושות אינה נענית לפיתרון של חלוקה צודקת יהיה עליה לעבור ייסורים רבים. בסופו של דבר הייסורים יביאו אותה להסכים שטוב יותר להגיע לשוויון וצדק מאשר למות. כאשר האנושות תסכים לשיווין וצדק כפיתרון הטוב ביותר היא תידרש לשאלה אחרת, היינו באיזה אופן אפשר לממש אותם בפועל?
בעל הסולם מכוון את דבריו שוב ושוב לאותו ההסבר, גם אם האדם קובע מרצונו שטוב להיות בצדק ובשוויון, הרצון לקבל שלו לא יאפשר לו לממש אותם בפועל. בכדי לייסד משטר שווה של חלוקה צודקת על האדם לתקן את הרצון לקבל שלו. לתקן את הרצון תחילה. תיקון הרצון יאפשר לאדם לחיות בצדק ובשוויון.
התיקון יתכן רק על ידי האור המחזיר למוטב. התיקון יתכן רק אם הצדק והשוויון יתקיימו מתוך הזדהות והשתוות עם הבורא. בתנאים כאלו האדם זוכה לעולם הבא, ולצדק שוויון ביטחון ושגשוג בעולם הזה.
מתוך ההסבר על התועלת הגשמית בקומוניזם אלטרואיסטי מוביל בעל הסולם את קוראיו בהדרגה להסבר על אופני השגתו. הוא מסביר על ההכרח להתחבר לאור העליון, להשתוות הצורה ודביקות בבורא. רק במצב של דביקות בבורא הנבראים שווים זה לזה ומתקיימים בצדק. הבורא מבטיח את הגעתם של הנבראים למצב המתוקן והטוב, הוא שומר עליהם שמא ייכשלו בדרכם ויבואו במבוכה.
"אכן עם כל האמת שבאידאה זו, אינני מבטיח להמקבלים אותה עתה, אף קורטוב של גן עדן. וליהפך, גיהנם גדול של צרות מובטח להם. כי העובדה החיה שבארץ רוסיה, כבר החכימה אותנו למדי. אמנם זה אינו סותר עוד את אמיתיותה של אידיאה הזאת, כי כל החסרון שבה הוא, מפני שהיא בשבילנו עדין פגה. כלומר, אין בני דורינו בשלים עוד מבחינה מוסרית, שיהיו יכולים לעכל במעיהם את המשטר הזה של חלוקה שוה וצודקת. כי מחוסרי זמן אנו, שעדיין לא הגענו לידי התפתחות המותאמת לקבל את הסיסמא "מכל אחד לפי כשרונו, לכל אחד לפי צרכיו". וזה דומה לחטאו של אדם הראשון, שלפי תיאור קדמונינו החטא היה מפני "שאכל הפרי בהיותו פגה" מטרם שנתבשלה כל צרכה. ועל עון פעוט הזה נתקבצו כל העולם למיתה, ללמדינו, שזה אבי אבות כל הנזקים שבעולם. כי בני אדם אינם מבינים להזהר ולהסתכל בכל דבר אם הוא מבושם כל צורכו. והגם שהדבר מועיל והוא אמיתי לפי תוכנו, יש עוד להתעמק בדבר, אם הוא מבושל כל צרכו: אם כבר נתבגרו המקבלים במדה מספקת, שיוכלו לעכל אותו במעיהם. ובעוד שהם מחוסרי זמן התפתחות, הרי האמת והמועיל מתהפך במעיהם ונעשו לשקר ומזיק. לכן נחרץ משפטם למיתה, שכל אוכל הבוסר ימות בחטאו. לאור הדברים האלו עוד לא הוכיחה לנו התסבוכת הרוסי, שהאידיאה הסוציאליסטית היא בלתי צודקת ממהותה עצמה, כי כאמור, עדין הם מחוסרי זמן לקבל האמת והצדק הזה, ועוד אינם מוכשרים להתנהג על ידה, ואינם ניזקים אלא מתוך מיעוט התפתחותם הם, ואי הכשרתם בהתאם להאידיאה הזאת."
הניסיון הרוסי לכונן משטר צדק של חלוקה שווה לא יכול לשמש לאנושות כדוגמא. הניסיון הרוסי דומה לחטא עץ הדעת, בדומה לאדם הראשון גם האומה הרוסית התאוותה לפירות מטרם בשלותה. דרושה הייתה התפתחות קודמת כדי להבין איך להשליט משטר של חלוקה צודקת.
בימינו האנושות כבר אינה מתייחסת לעקרונות של שיווין וצדק כעקרונות יסוד, מידי פעם מפטיר מאן דהו כמה מילים יפות בנידון, ותו לא. במצבה הנוכחי האנושות עומדת בפני ייסורים רבים. תכלית הייסורים היא לעורר את האנושות לחשוב בשנית על חלוקה צודקת ושווה, ולהסכים לה כפיתרון הכרחי שבלעדיו יחרץ דינה של האנושות למלחמות ושחיתות ללא קץ.
אם ברצוננו לחסוך מהאנושות את ההתפתחות בדרך המרה והארוכה, עלינו להפיץ את חכמת הקבלה. באמצעות הפצת החוכמה יאיר האור על האדם ויבנה בו שכל להבין ללא הקדם של מלחמות וצרות, שהמצב של צדק ושוויון הוא המצב היחידי המבטיח לאנושות בטחון שגשוג ושלום. או אז תתבגר האנושות, ובניגוד לרוסיה ולחברה הקיבוצית, תבשיל דיה כדי לקבל את הפתרון ולממש אותו.
החברות הסוציאליסטיות כגון החברה הקיבוצית והחברה הרוסית, אימצו לעצמן את האידיאה הגבוהה של הסוציאליזם בשעה שלאמיתו של דבר לא היו ראויות לממש אותה. הן לא בשלו להבין כי משטר של חלוקה צודקת יתכן רק בתנאי שתכלית החיבור בין בני האדם היא חיבור לבורא. התנועות הסוציאליסטיות חסרו רק דבר אחד - חיבור לכח העליון. החיבור לכח העליון מספק את כח התיקון לכל אדם, ולכולם יחד.
בעל הסולם ראה בתנועות הסוציאליסטיות איזו מין התלבשות של הכח העליון. הוא בדק אפשריות לחיבור עם מפלגות הפועלים בפולין, ופנה עם מסריו למפלגות הפועלים בישראל. הנטייה הבסיסית של המפלגות הסוציאליסטיות הייתה בכל זאת נטייה נכונה, חצי נכונה - ללא התחברות עם הבורא, ללא התחברות לכח העליון.
החברות הסוציאליסטיות לא הביאו בחשבון את הפתרון - איך להתקן. הם רצו להגיע למצב הטוב, אבל לא הבינו באיזה אופן ניתן לעשות זאת. אילו רק ידעו שעל ידי הבורא יש באפשרותם להגיע לחיים טובים, היו משתמשים בבורא כדי להגיע לחיים הטובים. יחס כזה נקרא בשפת הקבלה "לא לשמה". ב"שלא לשמה" האדם נותן יגיעה בעזרת הבורא, ומצפה לטוב. תוך כדי יגיעתו האדם מתחכם ומבין שה"טוב" אינו החיים הטובים בדרגה הנוכחית, אלא החיים הטובים בדרגת הבורא. הוא עובר ל"לא לשמה" בדרגה גבוהה יותר, בגובה הקליפות. מתעורר בו רצון לנצל את הבורא כדי להיות כמוהו. בשלב הבא, מתוך ההשתוקקות לדרגה הגבוהה בעל מנת לקבל, האור פועל על האדם ומתחיל למסור לו את תכונת ההשפעה. כתוצאה מפעולת האור האדם רוצה להיות במעמד של האור, ההשפעה טובה בעיניו. הוא לא רוצה לנצל את האור וליהנות ממנו. הוא רוצה ליהנות מהמעמד של האור, ולא בכלים דקבלה.
במצב הנוכחי, הלא מתוקן, נבצר מבינתנו איך יתכן כדבר הזה. לאט לאט עובד האור ומחזיר את האדם למוטב. כל שחסר הוא חיבור לבורא, כל היתר יתרחש כתגובת שרשרת לחיבור לבורא.
את התנאים הללו הסוציאליסטים לא יכלו לקבל, האתיאיזם היה בעבורם ערך עליון. בדומה לסיפור מגדל בבל גם הם חשבו לבנות עולם חדש, ולהחליף את האלוקות. לפי ראות עיניהם הם אימצו את הטוב שבתורה, ולעשרת הדברות, למשל, הם הסכימו. הסוציאליסטים היו צריכים לעבור הכרת הרע.
בישראל דאז אפשר היה לקוות להעביר את התנועות הסוציאליסטיות לפסים הנכונים. משום כך טרח בעל הסולם לדבר עם בן גוריון ושאר ראשי הישוב. בפגישותיו עם מנהיגי העם קיווה בעל הסולם להביא לידיעתם את החיוב בידיעת הבורא לצורך התיקון, להסביר לראשי הישוב כי אי אפשר להתקן ללא עזרת הבורא, שהתיקון יתכן רק בעזרת ה'.
מה בדיוק קרה בפגישות אלו איננו יודעים. כך או אחרת בן גוריון לא החזיק מעמד זמן רב, וברח מסירחונה של הביצה הפוליטית לנגב.
במשך כל הדורות בלטה נטייתו של עם ישראל לרעיון הסוציאליסטי. שורשו הרוחני של עם ישראל ב"גלגלתא ועיניים", בכלים דהשפעה, הביא במשך השנים לריבויים של מוסדות העזרה לעניים בקרב הציבור היהודי. השוויון תמיד היה הסמל של ישראל. אדם מישראל יכול היה להיות עשיר יותר מחברו, חכם יותר, חזק יותר אבל כבני אדם כל ישראל היו שווים. אף אדם מישראל לא זכה ליחס כאילו נברא בצורה מעודפת מחברו. העם חולק אמנם לכוהנים לויים וישראל, אבל כולם שרתו את הבורא. חלוקת העם נבעה מתוך העבודה כמשרתי הבורא. כל ישראל היו שווים כבני אדם, וההבדלים ביניהם ניכרו רק ביחס לאופי עבודתם כמשרתי הבורא.
במהלך הדורות לא היה נדרש מאמץ רב כדי לעורר את עניין השיתוף בקרב עם ישראל. האופי המיוחד של חיי העם היהודי כמיעוט נבדל בגטו תמיד הועיל לחיבור, כמו גם הפנית האצבע המאשימה כלפיו כאחראי על צרותיו של העולם.
יהיה מי שישאל, האם נכון להחליף את הפצת חכמת הקבלה בהפצת "הקפיטל" של מרקס, במטרה לעורר את העולם לשוויון ולחיבור יפה?
התשובה שלילית. הצדק בתיאוריות המרקסיסטיות מועט. העובדה שבכדי לממשן נדרשה מלחמה, מצביעה על היותן מוטעות. ההכרח בדיכוי כדי ליישם בפועל את התיאוריות המרקסיסטיות משמש כהוכחה ניצחת על הצורך בחוכמת הקבלה במטרה להביא את הציבור לכדי בשלות.
אילו תופץ חכמת הקבלה לא יהיה צורך להשמיד מחצית מהעם כדי שהחצי השני יסכים לשלטון של חלוקה שווה, לא יהיה צורך לכפות על העם עוני וחוסר כול כדי לעורר בו מוכנות לחיבור, כמעשה הבולשביקים. אין הכרח להגיע להסכמה מצד הרע והייסורים, אפשר לעשות זאת גם מצד האור, מצד הטוב.
אם כך, הפצת הקבלה קודמת בוודאי ליישום בפועל של החלוקה הצודקת.
את המשטר של צדק ושוויון יש ליישם בעם ישראל תחילה, השוויון נחרט בו בדרגה הגשמית. באף אומה אחרת לא היה שוויון כבישראל.
דוגמא בולטת לחוסר השוויון בקרב אומות העולם ניתן למצוא בדברי הימים של בית המלוכה האנגלי. מלכי אנגליה במאות ה 18 וה19 היו גרמנים במוצאם. הם הועדפו על פני המוצלחים מבני האומה האנגלית רק מתוקף שייכותם לבית המלוכה הגרמני. מלך, גם אם היה שייך לבית מלוכה אחר נתפס בקרב הציבור כמורם מעם. חוסר שוויון בין בני אדם היה בולט עד כדי כך שבני לאום אחר הוכתרו למלכים רק מתוקף היותם שייכים לבית מלוכה. במצב הפרדוקסאלי שנוצר מלכי אנגליה לא ידעו את השפה האנגלית...
הדעה המבדילה בין גדולים לקטנים מתוקף לידתם ככאלה, חרותה בעמי העולם לנצח, רק בגמר התיקון היא תתבטל. בישראל המצב הפוך לגמרי, בישראל לא יתכן חוסר שיווין. מסופר על דוד המלך שהיה מתלונן בפני הבורא, 'איזה מין מלך הוא', מלך הנדרש לפתור את הבעיות בעם במקום לשלוט עליו.
מלך ישראל הוא אחרון העם, המשכין שלום בעם, מלך ישראל אינו שולט בעם בפחד מכות והרג. המושג "מלך" בישראל שונה לגמרי מפירושו בקרב עמי העולם .
לכן נדרש עם ישראל לביצוע המשימה לפני יתר העמים.