"וכדאי להטות אוזן השואל: "מדוע לא יעשה איש הפוליטיקה, חבר התנועה הסוציליסטית, כאותו פיסיקאי, שאחר שהנסיון גילה ליקויים בהאינטרפרטציא, שהיה רגיל לה בחוקי הברזל של תורתו, לא נרתע מלנער את חצנו ממנה. תחילה ניסה לתקן אותה בזהירות, ובאחרונה הוא מוכן לפוסלה, כשאין היא מסוגלת לעמוד בפני המציאות"."
הכרה והודאה במסקנות מחקר כשגויות הינה תופעה ידועה בקרב אנשי המדע, גם אם נמשך הניסוי עשרות שנים. סטיבן הוקיניג, פרופסור באוניברסיטת קמברידג' ואחד מגדולי המדענים בעולם, הודה לאחרונה כי התיאוריות שהעלה במשך שלושים השנים האחרונות בנוגע ל"חורים שחורים", שגויות. ההודאה בטעות מעוררת הערכה וכבוד בקרב אנשי המדע. היא אינה מעידה על כסילותו של המדען אלא מצביעה על עלית דרגה. מִדרגתו החדשה צופה החוקר על עברו ומכיר בטעותו.
ההתפתחות המדעית, בדומה לכל התקדמות אחרת, נובעת מתוך ראית המצב הנוכחי כרע ושקרי. ככזה מחייב המצב הנוכחי את האדם לעבור למצב הבא. בכל שלב המצב הבא נמצא בסטירה למצב הקודם ומוחק אותו. המדען המודה בטעות מחקרו מעיד אם כן על התפתחות חקירתו.
המדע חוקר את חוקי הטבע המוחלטים, חוקים הקיימים בטבע בין אם גילה אותם המדע ובין אם לאו. כתוב, "חוק נתן ובל יעבור", חוקי הטבע אינם זקוקים למדעי הפיזיקה כדי לפעול את פעולתם, הם אינם תלויים בידיעת האדם אותם, או בשימושו המושכל בהם. המדע עומד מול מערכת חוקים קבועה מראש, כמו שייצב אותה הבורא, ומשום כך יכולים אנשי המדע להודות בכל פעם מחדש בבורותם ולהמשיך בחקירתם. האמת איתם, כאלו הם אופני חקירת המציאות שלפניהם.
הפוליטיקאי פועל מתוך נסיבות שונות בתכלית השינוי מאלו של המדען. לא עומד למולו מושא מחקר, לא ניצבת לפניו חְברה במצבים מוגדרים שכתוצאה מחקירתה אפשר להקיש שיטות להתקדמות החברה. אילו, בדומה לאנשי המדע, אימצו גדולי הפוליטיקאים את המבנה של אדם הראשון כדוגמא, והכירו בו כמבנה של החברה העתידית, היה באפשרותם לגזור ממנו את חוקי החברה. לאדם הייתה ברורה מחויבותו להתקדם לקראת הצורה של אדם הראשון, ולהחזיק בה ביום מן הימים. בתנאים כגון אלו לא היו נבוכים אנשי הציבור להודות בטעותם ולהמשיך בחקירתם. בהתאם למצב הנוכחי היו בוחנים מהן הפעולות הנחוצות כדי להתקרב בצורה מושכלת יותר למבנהו של אדם הראשון. המחלוקות הפוליטיות-חברתיות היו נסבות סביב הבנה מדויקת יותר של מבנה אדם הראשון, והאופנים להתקדם לקראתו מהמצב הנוכחי.
הואיל ואנשי הציבור חסרים את התבנית הנכונה, כל אחד רשאי להביע את דעתו לפי הבנתו. השוני והניגוד הקוטבי בין דעותיהם של הפוליטיקאים, מצביע על מבוכתם. אף לא אחד מהם יודע מהי הדרך הנכונה להתקדמות החברה.
אנשי הציבור הם אנשי כזב, מלבד הבדותות בהן הם אוחזים, אין באמתחתם דבר - אין בידיהם דוגמא אמיתית. כל אחד מהם חייב לאחוז בשקריו ויהי מה, ולהצהיר על היותו דובר אמת. כזהו גורלו של כל אידיאולוג מפלגתי.
פוליטיקאים המוכרים את דעותיהם למרבה במחיר בכבוד ובמשרה, היא תופעה מוכרת. הואיל ואין להם שמץ של הבנה מהי האמת, מכריזים הם בקול על היותם נציגיה של האמת המוחלטת, ובהתחסדותם זו 'קונים' כביכול את הציבור.
כול עוד לא תתגלה חכמת הקבלה, כתבנית לחברה הנכונה, העתידית, ימשיך הציבור להתייחס לפוליטיקאים כמושחתים הנבזיים ביותר. רק עם גילויה של חוכמת הקבלה כשיטה המורה על אופני בניית החברה העתידית המחויבת להתגלות, יחדלו הפוליטיקאים להצטייר בעיני הציבור כשקרנים ללא תקנה שאין ביכולתם להניח לשקריהם. תזוזה קטנה ממקומם וכל היסוד שלהם נופל.
כאשר חכמת הקבלה מתגלה לאדם, האדם מאבד את עקשנותו. העקשנות נובעת מתוך האשליה של אחיזה באמת. ככל שאדם מתקדם הוא נעשה יותר ויותר גמיש, ומוכן לקבל את דעת העליון.
בהתאם לציווי "אחרי יחיד להטות" הוא עומד בתוקף על דעתו כנגד דעת הקהל, ולא מתבטל כלפי האחרים, אבל משתנה בכל פעם בהתאם לגילוי הצורות העליונות. לאחר הגילוי משתנה דעתו בהתאם לעליון ולא בהתאם לקהל. הקהל לא יכול להשפיע עליו באופנות מתחלפות, והוא לא ישנה את דעתו כלפי הקהל.
כל ראשי הציבור נכללים יחד תחת ההגדרה של "פוליטיקאי", יהיה זה שר בממשלה או מנהיג של קבוצה גדולה. פוליטיקאי הוא כל מי שבחר בכיוון מסוים להוביל כח ציבורי להשגת המטרה.
מטרתם של אנשי הציבור אינה לקוחה ממבנהו של "אדם הראשון", משום כך אין להם ברירה אלא להמשיך ולהחזיק בה לאחר שעיצבו אותה לראשונה, למרות היותה שקרית. לולי יחזיקו בדעתם, גם אם איבדה את תקפותה, יאבדו את מקומם על המפה הפוליטית.
"והוא מסביר: "בשעת חורבן של תנועת הפועלים הבינלאומית, חובה להטהר מדעות קדומות, כשהעובדות מדברות בשפת התבוסה, יש לשבת מחדש על ספסל הלימודים, ולהתחיל במרץ ובהכרת האחריות העמוסה על שכם הממשיכים, לחקור את הדרך ועקרונותיה. כך דרכה של המחשבה המדעית, כשהיא נתקעת לקרן זויות של סתירות בין המציאות החדשה לבין התאוריה, שהסבירה את המציאות הישנה. רק פריצת גדר רעיונית מאפשרת, מדע חדש וחיים חדשים". "
אם ירצה האדם לקבל את התורה החדשה, מה טוב, אבל כדי להסכים לחידוש על האדם להיות מיואש במצבו. מיואש מכוחותיו, מיכולתו להתקיים במצבו הנוכחי. את הכח לעבור ממצב למצב, מקבל האדם מהרגשת הסבל במצב הנוכחי. במקביל לגלויים של כוחות שליליים תתגלה חכמת הקבלה כאמצעי להשגת מדרגה אחרת, עליונה, מוצלחת, יותר מקודמתה. או אז יחזיק האדם בחכמת הקבלה בלית ברירה.
תחילה חייבת האנושות לגלות את סבלה במצב הנוכחי, ולאחר גילוי הסבל עליה לגלות שאמצעי היחיד להשגת המצב הטוב הוא חכמת הקבלה.
בימינו מורגשת התפתחות בשני המישורים. העולם יותר ויותר סובל. בכל התחומים מורגש משבר, משבר שילך ויתחזק. האדם ירגיש את עצמו כמי שנמצא בחשכה ללא אפשרות להמשיך ולהתקיים באותו המצב.
במקביל להרגשת המשבר ההולכת וגוברת יתגלו הדתות והשיטות הרוחניות והמדעיות כחסרות אונים, לא תהיה ביכולתם להביא לאדם ישועה. העולם יתנער מהן. רק חכמת הקבלה תישאר כפיתרון לייאוש. האדם יאמץ אותה מאין ברירה, וישתמש בה כדי לממש את תפקידו בעולם הזה.
כל הנסיבות האלה חייבות להתגלות בהדרגה. אחת מחזקת את השנייה, ומתגלה בעקבותיה. עד שבסופו של דבר הסבל יהיה נורא מנשוא וחכמת הקבלה תתגלה כהצלה.
"והוא מסיק: "אם לא נתכחש למצפונינו, נכריז כי באה שעת ויכוח יסודי מחדש, באה תקופה של חבלי לידה, עתה ישבו טובי התנועה על הדוכן ויענו על השאלה: "מה מוננו של הסוציאליזם בימינו? מה הדרך, שיש להוליך בו את המחנה?". מסופקני אם ימצא איש מהתנועה שיענה על דבריו, או אולי שיהיה מוכן לתפוס את דבריו כמו שהם. כי לא קל הדבר לזקן בן מאה שנה, אשר הצליח כל כך עד הנה בלימודיו, לקום בפעם אחת ולמתוח קו - מחק על כל תורתו העברה, ולחזור להתחיל לשבת על ספסל הלימודים מחדש בדומה לאותו פיסיקאי, כמו שהוא דורש מטובי התנועה הסוציאליסטית."
דרכו של איש המדע ברורה. גם אם גילה טעות בחישוביו, עדיין פרוס בפניו עולם שלם לחוקרו. מצבו של הפוליטיקאי מסובך פי עשרות מונים. הפוליטיקאי אינו מודע למבנהו של אדם הראשון, עליו לבטוח במקובלים. הבורא נסתר, עצות המקובלים קשות ליישום, הן מנוגדות לרצונו, לגאווה שלו, למציאות שבה הוא חי. מכאן ניתן להבין מדוע נדרשים ייסורים גדולים כל כך כדי שמנהיגי העולם יאמצו את חכמת הקבלה השנואה עליהם, כאמצעי להתקדמות בניהול החברה.
במאמרי הדור האחרון פונה בעל הסולם אל ראשי התנועה הסוציאליסטית. בסוף ה"הקדמה לספר הזהר" הוא כותב דווקא על המנהיגים הדתיים של האומה - ראשי ממסד היהודי, אותם הוא מגדיר כפנימיות האומה - כמי שמחויבים להתחיל לעסוק בחכמת הקבלה לפני כולם. מהם והלאה, מהפנימיות לחיצוניות ישטפו את העולם גלים גלים של עניין ועיסוק בחכמת הקבלה - מגדולי העולם החרדי דרך השכבות הפחות חרדיות ועד להמון העם, בהמשך הזמן גם לאומות העולם. בסוף ה"הקדמה לספר הזהר" מציין בעל הסולם את מנהיגי הציבור הדתי, גדולי היהדות, כמי שמחויבים לעסוק בחכמה.
לאמיתו של דבר אין הבדל בין הפוליטיקאי לאיש הדת. אלא שעל הפוליטיקאי לבנות את המבנה של אדם הראשון ולהכיר את הצורה העתידה של האומה והעולם - צורה המחויבת להתגלות ולהתגשם - ולומדי התורה חייבים להבין שתורתם יבשה ומונעת מהם להגיע למטרתם.
דרכם של ראשי הציבור היהודי, היינו חזרתם ללימוד האמיתי, לקיומו, והובלת האומה בעקבותיהם, קשה בהרבה מדרכם של הפוליטיקאים. הפוליטיקאים אינם נגועים בהרגשת שלמות כראשי הציבור הדתי, לא בעיניהם ולא בעיני הקהל. גדולי הציבור הדתי מרגישים שלמות בעשייתם, והציבור עצמו מאמין בהם ומחזק אותם בבחינת הדומם. השינויים הנדרשים מראשי הציבור הדתי קשים חדים ומכאיבים מכל שינוי אחר.
כאן המקום לשאול איך יתכן שתיקון העולם תלוי בראשי האומה ולא בנשמות הנמשכות לתיקון, שהתעוררה בהן הנקודה שבלב?
התשובה נגזרת מהיחס ההפוך בין אורות לכלים, ומהיחס ההפוך בין היחיד לחברה הנובע ממנו. בכל הקשור לחיי חברה מצווה האדם להטות את דעתו אחרי דעת הרוב, ובחיים רוחניים מצווה הוא להטות אחרי היחיד. היחיד שקיבל התעוררות רוחנית חייב להטות אחרי הבורא, והחברה, הואיל ולא מתגלה בה הנקודה שבלב, מטה את דעתה אחרי ראשיה.
בדומה לחברה עצמה גם ראשי החברה לא יתעוררו לרוחניות, כול עוד בחברה עצמה לא התגלתה הנקודה שבלב. הלא הכרח הוא שמנהיגי הציבור ידמו לציבור. ההבדל בין מנהיג החברה, לאדם המנהיג את עצמו כלפי הבורא ניכר בהתחייבות שכל אחד מהם לוקח על עצמו. המנהיג את עצמו כלפי הבורא חייב לקבל על עצמו את תמונת הבורא, את תכונות הבורא, ולהידבק אליו בכל רגע. מנהיג החברה חייב להידמות לחברה, עליו להתנהג כמנהג החברה אלא ביתר תוקפנות עורמה ושקר. כל הרצונות והתכונות הנמצאים בחברה במידה מועטת, חייבים להתבטא במנהיגיה בצורה תקיפה. כל אחד ממנהיגי הציבור, דתי או חילוני חייב להיות הנבזה שבחברה, לולי כן לא יישאר בתפקידו. עליו לקבל על עצמו את צורתה של הסביבה בכל פעם מחדש בהתאם לשינוייה.
את הפוליטיקאי ניתן להמשיל לאדם הנוסע בעגלה. העגלה משנה את כיוונה בכל רגע ועליו להחזיק בה חזק ולא ליפול. המטרה היא להחזיק ולא להרפות, לא חשוב לאיזה כיוון העגלה נוסעת, העיקר להישאר על העגלה. הפוליטיקה היא שיטה להישאר על עגלה שאינה נהוגה בידי האדם.
הדרכים בהם משתנה העולם ומשתנה החברה נסתרים מהאדם - אלו הם שלבי ההתפתחות של העולם לקראת הגמר התיקון. אם כך, לא אכפת לו לפוליטיקאי לאן העגלה נוסעת, כל עוד הוא מצליח להיאחז בדופנותיה. כזהו הפוליטיקאי.
אם וכאשר יאמצו מנהיגי הציבור את שיטת הקבלה, יחכימו לדעת לאן העגלה נוסעת, למה היא עושה זאת ואיך. בהתאם לכך יחנכו את העם, ובהתאמה יעלה העם בדרגה לקראת היעד אליו העגלה נוסעת.
אליבא דהיום העגלה אינה מתקרבת ליעדה והעם אינו עולה בדרגה, ההתקדמות נעשית בדרך ייסורים. כשיתגלו הייסורים בשיעור בלתי נסבל, יובן הצורך לטפל בהתעלות האומה ובהתקדמות העגלה. בעקבות העיסוק בחוכמת הקבלה ינהגו ראשי הציבור בצורה שונה, את מטרתם להיאחז בדופנות העגלה יחליפו במטרה שונה, להנהיג את העם להתקדם לאותה הרמה המוסרית המצווה בפקודה מלמעלה.
נכון להיום כל מנהיגי הציבור, הפוליטיים והדתיים, עסוקים בלהבטיח את משרתם. כתוב, "פני הדור כפני הכלב" כלב הולך בעקבות חוטמו, אחרי הריח, אחרי בעל הבית, בעקבותיו של הרצון לקבל, מסור לו לחלוטין.
את הכלב נהוג לתאר כנאמן, כמי שאוהב את אדונו ללא גבול. אם כן, למה נחשב הכלב לבזוי כל כך? הכלב נאמן לאדם מתוקף היות האדם בעל הבית שלו, הוא מכור לו. נאמנותו לרצון לקבל היא צורתו הבזויה, נאמנות גדולה עד כדי כך שהאדם מתייחס אליה כדבר משובח. נאמנותו של הכלב לאדונו היא נאמנות במסגרת הטבע ולא מעליו, אין בה שבח כלל.
הפצת חכמת הקבלה אינה מפרה את האיזון בהתקדמות העולם לקראת התיקון. האדם לעולם לא ישנה את שלבי ההתפתחות, אין ביכולתו לעשות כן. האדם יכול לזרז את שלבי ההתפתחות ותו לא. כתוב "ישראל מקדש את הזמנים," היינו מזרז אותם בהשתוקקותו למטרה הנכונה. ישראל לא נדרש למכות כדי לברר מהי הדרך הנכונה ואליה לברוח. הוא מחפש אותה מראש בעזרת שכלו והכלים שניתנו לו.
לאדם נדמה כי יש ביכולתו לצעוד לעבר המטרה בדרכים חלופיות, ולא היא. את מצבו של האדם ניתן להמשיל למצבו של ילד קטן המחויב ללכת לבית הספר. הילד מתנגד ונענש עד שמתרצה. שוב הוא מסרב ללמוד ושוב נענש, עליו לסיים את כל שלבי הלימוד ואין באפשרותו לעקוף את מחויבותו בדרכים חילופיות.
שיעור הייסורים שביכולתה של חוכמת הקבלה למנוע אינו נמדד בכמה סטירות על לחיו של דרדק העומד בסירובו ללכת לבית הספר, אלא במלחמות, השמדה, ופורענות אקולוגית. חוכמת הקבלה היא תרופה לכאבו של העולם. מכאן ניתן להבין מדוע הפצת חכמת הקבלה חוסכת צער כאב וייסורים, הפצת חוכמת הקבלה היא תמיד לטובה.
באותם השלבים בהם ירדו נשמות בני האדם, מנשמת אדם הראשון בעולם האצילות ועד לעולם הזה, באותם השלבים ממש מחויב האדם לעלות בחזרה. שלבי העלייה המחויבים מתגלים לאדם מתוקף שבירת הכלים, ואין ביכולתו לבצע שום פעולה בצורה אחרת.
באמצעות חכמת הקבלה האדם מחדד את חוש הרע וחוסך מעצמו מכות מרובות. הוא מבין מה הסיבה למכות, מה 'הוריו' רוצים ממנו. הוא מבין שאולי בכל זאת כדאי לו להיכנע, להיכנע לא בגלל המכות אלא משום שההורים הם שמכים אותו. ההורים גדולים ממנו ויתכן שמיטיבים הם להבין את המציאות ממנו. הוא אינו ניכנע להוריו ללא סיבה אלא כדי לקנות את השכל שלהם. במידה שירכוש את השכל של הוריו ישתווה רצונו ללמוד לרצון הוריו לראות אותו לומד. הלימוד יגרום לו נחת במקום קושי וסבל.
חכמת הקבלה עוזרת לאדם להתחכם, לעבור את מצבי ההתפתחות בכל פעם מחדש.
מעטים הם הילדים שרוצים ללכת לבית הספר, אבל קל לדמיין איך היו מתנהגים אילו היו מקבלים מהלימוד את אותה ההנאה הכרוכה בהתחמקות מכיתת הלימוד לאולם הקולנוע.
באמצעות חכמת הקבלה דרך ההתפתחות משנה את פניה מדרך של כאב וייסורים לדרך מהנה. קשה לתאר עד כמה טובים יכולים להיות חיי האדם - כגן עדן של ממש. הכל תלוי בהכרת הרע.
בעל הסולם כותב במאמר "מהות הדת ומטרתה" כי מהותה של חכמת הקבלה היא לחדד באדם את הכרת הרע .
"אולם כאן אבאר מהותה של ההתפתחות הזאת המושגת ע"י העסק בתורה ומצוות מהי. ודע שהוא דבר הכרת הרע שבקרבנו, אשר עסק המצוות מסוגל לזכך לעוסק בהם הזדככות הדרגתית ואטית, אשר אמת המדה של המדרגות שבהזדככות הוא שיעור ההכרה את הרע שבקרבנו."
"אכן איך עוברים על דבריו לסדר היום? ואם אפשר עוד לשבת עוד בחיבוק ידים בנוגע לחורבן תנועת הפועלים הבין לאומית. כי איך שהוא עוד אינם עומדים על סף החורבן ממש. ועל כל פנים עוד בטוח להם מידת החיים של עבדים ושפחות נרצעים. אין הדבר כן בנוגע אל הסכנה העומדת לפני התנועה של הפועלים העברים, העומדים על סף הכליה ממש, תחת הסיסמא של האויבים, להשמיד ולהרוג ולאבד טף ונשים, כבזמנה של אסתר המלכה."
בעל הסולם מזהיר, לא מפלתה של מפלגה כזאת או אחרת עומדת על הפרק, אלא סכנת ההשמדה של האומה הישראלית. על כל אחד מראשי הציבור לקחת בחשבון שהנהגתו הקלוקלת עלולה להביא להשמדת העם, ולהטיל ספק באיכות הנהגתו. המנהיג חייב לקחת על עצמו אחריות ולהבין שכישלונו אינו מסתכם בהפסד בבחירות אלא מסכן את קיומה של האומה כולה.
לצערנו הפוליטיקאים בטוחים בהמשך קיומו של העם, מבחינתם אין קשר בין המשחק הפוליטי וסכנת ההשמדה.
"ואין להשוות מצב חורבן שלנו עם חורבן התנועה שבעמי העולם, כי אילו רק לעבדים ולשפחות נמכרנו - החרשנו גם אנו כמוהם. אבל הבטחון של חיי עבדים ושפחות נקפח ממנו. לכן אסור לנו להחמיץ את השעה. יש לנו לשבת מחדש על ספסל הלימודים, לחקור מחדש את רעיון הסוציאליסטי לאור העובדות והסתירות שהופיעו בימינו. ובלי לחוש כלל לפריצת גדר רעיונית, כי אין לך דבר, שעומד בפני פקוח נפש."
האידיאל הסוציאליסטי, אומר בעל הסולם, נכון ביסודו. כל שחסר ברעיון הסוציאליסטי הוא החיבור עם הבורא. החיבור עם הבורא יחייב כל אדם לחלוקה צודקת ולעבודה למען הכלל. עלינו לשבת מחדש על ספסל הלימודים ולגלות מה הם ליקוייה של השיטה הסוציאליסטית מטרם תקרוס סופית. לכאורה יש ביכולתנו לתמוך בה מטרם תיפול ולהרים אותה לרמה שתבטיח את קיומה ושגשוגה. להביא להצלת החברה והעולם.
בשנות הארבעים הייתה התנועה הסוציאליסטית בא"י בשיא פריחתה. בעל הסולם רצה להוסיף לה רכיב נוסף ובעזרתו להציל אותה מכיליונה, לאפשר לה התפתחות ולספק לה כח עליון. בעל הסולם פעל בכל יכולתו להצלחת העניין, וכידוע לנו, למרות רצונו הגדול, לא עלה בידו לממש את רעיונותיו.
בעתיד יחזור העם בשנית לאותה המתכונת של חברה סוציאליסטית, אלא בצירופו של הבורא ככח המחייב, כמטרה, ככח התיקון והמילוי. בעל הסולם רצה לנצל את ההזדמנות שנגלתה בחזרתו של העם לישראל ולחסוך מהאנושות את אריכות הדרך.
מנקודת המבט הנוכחית אפשר להבין למה דווקא הסוציאליסטים חזרו לארץ, ולמה לא היה ביכולתם להבין שכח הבורא חייב להיות ביניהם - עם ישראל חייב היה לגלות את הרע. לגלות את הבורא ניתן רק מתוך הרגשת נחיצותו, מתוך הרגשה שבלעדיו החברה קורסת.
הכח העליון סידר אמנם את כל התנאים, במישור העולם הזה חזר העם לאדמתו ולמבנה הנכון הסוציאליסטי, ובכל זאת החיבור עם הבורא לא התרחש. כל שהיה חסר בשיבה לארץ ישראל ולתנועה הפוליטית הסוציאליסטית הוא קשר עם האלוקות. לכן, שבעים שנה לאחר החזרה לארץ, עם ישראל נמצא בתהליך של התדרדרות. לא נותר אלא לתקן את שניתן על ידי המאור, על פני חורבנן של התיאוריות הסוציאליסטיות.
לא ברור לנו מהן הסיבות למצבים שעם ישראל צריך לעבור בדרך להתפתחות ולתיקון העולם. יהיו הסיבות אשר יהיו לומדי הקבלה חייבים לפעול ביחס למצב הנוכחי, בכל שלב מחדש. המלכות המתגלה בכל שלב בשכבה תחתונה יותר, היא העילה למצבי ההתפתחות של העם. גם בחזרה לארץ ישראל קיימות שכבות של גילוי הרע בד' דרגותיו - מתחילת המאה הקודמת בימי העלייה הראשונה, ועד השלב בו תתגלה חכמת הקבלה ותתפוס את מקומה כשיטת הצלה לעם ולעולם. גם בחזרתו של עם ישראל לארץ ישראל חייבים להתגלות כל ד' שלבי הירידה לחומר שלנו. עלינו לראות את עצמנו כנמצאים בשלב האחרון של הירידה לחומר, כך עלינו לקוות לחשוב, ומתוך נקודת המוצא הזו לעבוד.