"ובכדי למצוא איזה מוצא מהסבך הזה יש לתפוס היטב את חוק ההתפתחות ההדרגתי האמור, שעליו ביסס כל שיטתו, ויש לדעת, שהחוק הזה הוא חוק מקיף לכל הבריאה כולה: ועליו נבנו מערכות הטבע כולה: הן הבלתי אורגנים והן האורגנים עד למין האנושי בכל תכונותיו האידיאליים כמו החומריים: בכל אלה אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, המסובב ובא מכח התרוצצות של שני כוחות זה בזה: כח הפאזיטיבי דהיינו כח בונה, וכח נגאטיבי, דהיינו כח שולל ומהרס – "
שני כוחות פועלים בבריאה. האדם מבין אותם ומרגיש אותם ככח שלילי וכח חיובי. האדם מחליף מצבים, הרגשתו תפיסתו ומידת מוכנותו משתנים תדיר. לפיכך נדמה לו כי כח אחד פועל לחיוב - לגדילה להתפתחות ולמילוי – והשני, השלילי, הורס וסותר את המצב הקיים. לאמיתו של דבר, שני הכוחות מועילים, שניהם חיוביים.
האדם תופס את שני הכוחות הפועלים במציאות כטוב ורע, כי לא סיים לתקן את כליו. כנגד הכלים הלא מתוקנים של האדם, מתעורר כח שלילי, וכנגד המתוקנים כח חיובי. שני הכוחות פועלים יחד. הרי אם הכח השלילי לא היה מתעורר, האדם לעולם לא היה מגיע לתיקן כליו. לולי התעורר הכח החיובי, האדם לא היה משיג אותו.
מצד הבורא, מצד התיקון והמערכת הכללית, שני הכוחות אחד הם. כלפי האדם מתחלק הכח האחד לשניים. בדומה ליחסה של אם כלפי בנה, גם יחסו הבורא כלפי הנברא מתחלק לטוב ורע. בתכונותיו המתוקנות של הילד ובמצביו הטובים, יחסה של האם מתראה לו כטוב. בתכונותיו הלא מתוקנות, בהבנתו הקלוקלת, נדמת לו אימו כרעה.
עלינו לראות את התמונה בשלמות, אין כח רע בעולם ואין כח רע באדם. התגלות הכוחות הרעים היא התגלות מלמעלה. כאשר מתגלה דבר רע, אות הוא כי היגיע זמן תיקונו. בעל הסולם כותב כי שמח הוא בהתגלות הרשעים, "כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו "
הקלקול יכול להיגלות בהרבה אופנים, ייאוש מלימודי הקבלה הוא אחד מהם. אם האדם איבד את רצונו ללמוד, התגלה לו קלקול שביכולתו לתקן. אם ימשך אחר רצונו, אם ינהג לפי הטבע ויברח, לא ישתמש כראוי בקלקול שהבורא גילה לו. הבורא הוא שמגלה באדם את הקושיות, הבלבול, והאכזבות.
אל לו לאדם לחשוב כי הוא בעל הפעולה או המחשבה. כל דבר במציאות בא ישירות מהבורא, ובאדם הוא מתגלה בלבד. מחובתו של האדם להגיב בהתאם למציאות המתגלה בו. אם האדם לא שכח את "אין עוד מלבדו", זו התחלה של תגובה נכונה.
"ועל ידי מלחמתם הקשה והתמידי זה בזה נמצאים יוצרים ומשלימים את כלל המציאות בכללו וכל פרט של המציאות בפרטיותו, וכאמור למעלה, שכח השולל המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, הוא המגביה אותו להמצב שהוא יותר טוב ממנו, וכן הולכים המצבים בזה אחר זה, עד שהוא מגיע על שלימותו הסופי."
הכח השלילי מוסיף לאדם רצונות שלילים ורעים, אבל ברצונות הללו טמון כח רב. אם האדם יתגבר עליהם, אם ישתמש בהם ולא ישליך אותם כחסרי תועלת, אזי ישיג מדרגה גבוהה יותר, ויהיה כ"מעיין המתגבר". על ידי הכוחות השליליים שמתגלים, האדם עולה לדרגה הבאה. בכל פעם כאשר האדם מרגיש את הכלים הלא מתוקנים, עליו לשייך אותם למטרה, להבין מדוע הם התגלו בו בצורה כזו.
הכוחות השלילים מתגלים באדם, בין אם הוא לומד קבלה ובין אם לאו. כל אדם, יהא אשר יהא, נתקל בבעיות ונזרק ממצב למצב. עובד ה', בשונה מכל יתר בני האדם, מקבל מהבורא שכל להבין מהו המקור לבלבול ולמבוכה. עובד ה' יכול להתייחס לכל ההפרעות והייסורים בצורה מטרתית. לצרף אותם לאותו הכיוון ובעזרתם להתקדם, להתעלות.
אם הבורא לא עורר את אדם להבחין בקיומו של "בעל הבית" - בעל בית שאחראי גם על הייסורים - אזי האדם סובל ללא סיבה. נגזר עליו להמשיך ולצבור ייסורים עד שתתמלא סאתו. רק אז יתחיל להרגיש מהו מקור הייסורים ומהי תכליתם.
לא כדאי לו לאדם לנתק את הקשר עם הבורא, להתנתק מהרגשת המקור. גם אם הבורא פועל על האדם בצורה לא נעימה, לא כדאי לעזוב את "אין עוד מלבדו" ולרדת לדרגה בהמית. אם האדם ינתק את הקשר עם הבורא המכות לא ייעלמו, אלא יחדלו מלהיות מטרתיות.
שימוש נכון בייסורים, ייחוס מידי של הייסורים למטרה, ממתיק אותם. אם הייסורים קשורים למטרה, האדם יכול לזרז בעזרתם את עלייתו מדרגה לדרגה. אדם שעוזב את הלימוד ומתנתק מהמטרה, סובל . הייסורים מצטברים בו עד למידה שהוא חוזר לחפש את המקור והסיבה לסבלותיו, וכתוצאה מכך הוא חוזר לעבודת ה'. אף אחד לא יכול להתפטר מהתיקונים שעליו לעבור.
"וניקח לדוגמה את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת ערפל ועל ידי כח המושך שבתוכו ריכז במשך תקופה מסוימת את האטומים שבו לתוך חוג יותר צר, שכתוצאה מזה, נתהפך כדור הגזי לכדור אש נוזלי: ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכחות שבכדור הארץ, הפאזיטיבי עם הנגטיבי - גבר כח קרירות שבו על כח האש נוזלי וקירר איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם."
כל ההתפתחות, בכל המישורים, דומם צומח חי ומדבר, נוצרת על ידי שילוב בין שני כוחות. שני הכוחות מנוגדים זה לזה, אחד חיובי והשני לכאורה שלילי. הכח השלילי פועל במטרה לקרר ולכווץ, הכח החיובי פועל כדי לחמם ולגדל. כך פועלים שני הכוחות יחד, הכח החיובי יכול לפעול רק על פני הכח השלילי, לא תתיכן התפתחות על ידי הכח החיובי בלבד.
הכח החיובי מסיים את פעולתו עם מימושו של הכח השלילי ותיקונו. לאחר מכן, כדי לאפשר לכח החיובי שדה עבודה חדש - מקום לתיקון - מתגלה שוב הכח השלילי. את התהליך המחזורי של גילוי הרע ותיקונו על ידי הטוב ניתן להמשיל לנשימה. בפעולת הנשימה האדם שואף אויר ונושף אויר. בשאיפה בלבד או נשיפה בלבד אי אפשר היה להמשיך לנשום.
עבודת האדם היא תיקון חוזר ונשנה של רצון לקבל, המתגלה בכל פעם כשלילי, בעזרתו של הכח החיובי. אלמלא יתגלה השלילי לא יהיה מה לתקן, לא יהיה צורך בחיובי. במילים אחרות, על האדם לדאוג למציאותו של הכח השלילי תחילה. כל עוד הכח השלילי לא מתגלה במידה מספקת, אי אפשר להתחיל בתיקון. גלגולים על גבי גלגולים, במשך אלפי שנים, האנושות סבלה, אלא שהכח השלישי לא התגלה בשיעור הראוי. בימינו הרע מתגלה בצורה המאפשרת את הפעלת הכח החיובי עליו. ואכן, הנקודה שבלב - הכח החיובי, כח הבורא - מתגלה.
צריך לקבץ את הרע בצורה מספקת. אם האדם חֹווה את הרע ללא הכרת מקור הרע, נגזר עליו להיחבל להתייסר ולהתענות ללא סיבה במשך אלפי שנים. ייסורים העוברים על החומר הפשוט, על רצון לקבל ללא כוונה, מחייבים את האדם להתגלגל עשרות גלגולים. ייסורים רבים צריך לצרף יחד, כדי לעורר דרישה לכח התיקון.
כח התיקון הוא המטרה שלשמה האדם סובל. עוצמת הייסורים מעוררת באדם שאלה על סיבת הסבל. הצטברות הייסורים בשיעור הדרוש מביאה את האדם לשאול מי הוא הגורם לו את הסבל, ודוחפת אותו לדרוש את המקור. לכן כתוב שפרעה קירב את בני ישראל לקב"ה, הייסורים מביאים את האדם להכרת הבורא.
לאדם יכולים להיות יותר ייסורים או פחות ייסורים, אבל יותר רצון לקבל או פחות רצון לקבל, אינם בגדר האפשר. הרי מה הם ייסורים? אם אדם מרגיש את הרצון לקבל הלא מתוקן, כעומד ריקן אל מול האור, הרצון לקבל מרגיש ייסורים. הוא רוצה לקבל ואינו מלא. הרצון לקבל חייב להתגלות כל כולו, על כל המשקעים והחללים שבתוכו. ללא הכרת הרע בכל עומקו של הרצון לקבל, האדם לא יוכל לתקנו. האדם מתקן רק את מה שמתגלה בתוכו.
האדם מחויב לעבור מצבים קשים מנשוא. כאשר מילא את סאתו במשך גלגוליו בעולם הזה, אומרים לו די ! נפתחת בפניו הזדמנות לגלות את הרצון לקבל בכל עמקו, בצורה מטרתית. גילוי של הרצון לקבל בצורה מטרתית פותר את האדם מהרגשת הייסורים. אם האדם מתייחס לרצון לקבל בצורה מטרתית הוא רואה בו אמצעי להשגת הבורא. מתגלה בו רע והוא הופך אותו מיד לטוב, בדומה לבורא, ורוכש חלק מהבורא.
האדם מכשיר את הרצון לקבל, משל היה עוסק בהכשרת בשר, ומשיג חלק 'מבשרו' של הבורא. אם האדם מתבונן על המציאות מנקודת מבט מטרתית, הוא אינו מרגיש ייסורים. נהפוך הוא, הוא מגלה הזדמנויות ליצירת קשר עם הבורא. הכל תלוי באדם.
מהרגע בו האדם זכה להתעוררות הנקודה שבלב, כל הדרך יכולה לעבור בטוב ובשמחה – בתנאי שהאדם לא ניתק את עצמו מהמטרה, מהבורא. ניתוק מהמטרה יגזור על האדם ליפול שוב למשטר של ייסורים, לחיים גרועים ממות. אדם שניתק את עצמו מהמטרה, חוזר לשגרת חייו, למלחמת ההישרדות. הכח העליון מסכים לכאורה עם החלטתו.
נדמה כי סיפור חייו של אחד מתלמידי בעל הסולם, כמו ששמעתי אותו מהרב"ש, ממחיש היטב את גורלו של מי שניתק את עצמו מהמטרה. תלמיד עליו מדובר עבד לפרנסתו כפקיד ממשלתי. יום אחד הודיע לחברים כי עליו לעזוב את הלימוד. קשה היה לו לקום בכל בוקר לשיעור ולתפקד כראוי בעבודה ובבית. החברים נפרדו ממנו לשלום, הרי אין כפיה ברוחניות.
מספר חודשים לאחר שעזב את הקבוצה נסגר המשרד הממשלתי בו עבד, ומחוסר ברירה התחיל לעבוד כסבל בחלוקת חלב. במשך כל חייו קם באותה שעת בוקר מוקדמת כמו בימים בהם למד קבלה, והלך לעבוד. כששאלו אותו לשלומו היה מתלונן על העבודה הקשה. ההסתרה מנעה ממנו להבין כי הכח העליון החליף את הייסורים הקשורים למטרה בייסורים שאינם קשורים למטרה. נגזר עליו לעבוד כל חייו כסבל בחלוקת חלב, ולצבור כמות מספקת של ייסורים - אפשר שידרשו לכך כמה גלגולים. ייסורים לא מטרתיים עוברים על האדם בצורה בהמית. זמן רב נדרש עד להצטברותם בשיעור הראוי.
יש ילדים שדי להם במכה אחת כדי ללמוד לקח, אחרים יחכימו רק לאחר מכות מרובות. אלא שבדרך הרוחנית - בשונה מהילדים - האדם לא לומד לקח בצורה טבעית. קניית הדעת בדרך הרוחנית תלויה באדם. מי שהוריד את עצמו לדרגת בהמה ויאלץ לקבל מכות רבות עד שתתעורר בו מחדש הנקודה שבלב. האדם יכול לשנות את הגורל שלו ברגע אחד, מבלי להשים לב.
אם הבורא מעורר באדם את הנקודה שבלב, הוא דואג להביאו למקום בו ניתן לממש אותה, לקבוצה. על ידי הקבוצה האדם מושך על עצמו כוחות נוספים ובעזרתם הנקודה מתחילה לגדול. אדם שלא נגלתה בו הנקודה שבלב, סובל ייסורים לא מטרתיים. עוד לא הצטברה בו הכמות המספקת של ייסורים, המאפשרת לגלות את המטרה. הוא עדיין לא בשל להבין כי ניתן לצרף את הייסורים למטרה ולהמשיך הלאה.
זאת ועוד, אדם המתייחס לייסורים בצורה מטרתית, אדם המשתדל לעלות בסולם המדרגות ושמח בהתגלות הרע, יכול לצרף לעבודתו את ייסוריהם של כל בני האדם. בהתכללותו איתם הוא מזרז אותם לגלות את המטרה, מאיץ את התגלות הנקודה שבליבם.
"אכן עוד לא שקט הכדור ממלחמות הכוחות: ובהמשך איזה תקופה גבר שוב כח האש הנוזלי והתפרץ ברעש גדול מתוך בטן הכדור ועלה ושיבר את הקליפה הקרה והקשה לרסיסים: וחזר הכדור לאש נוזלי. ושוב התחיל תקופה של מלחמות חדשות עד שבסוף התקופה, גבר שוב כח הקרירות על כח האש וקורר שנית קליפה קרה וקשה מסביב הכדור: והפעם היתה הקליפה יותר עבה ויותר מסוגלת להחזיק מעמד נגד ההתפרצות של הנוזלים מתוך בטן הכדור : והיתה כחה יפה לתקופה יותר ארוכה: אמנם בסופה שוב נתגברו הנוזלים והתפרצו מתוך בטן הכדור ושברו את הקליפה לרסיסים: ושוב נחרב הכל ונעשה לכדור נוזלי. וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו: ובכל פעם שגברה כח הקרירות, נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר עד שבסוף - נתגברו כחות הפזיטיבים על הנגטיבים ובאו לידי הרמוניא מוחלטת:"
לכאורה נראה כי הכוחות השלילים, היינו הקרירות, ההגבלה, והקליפה הקשה, מתגברים על החיוביים. לאמיתו של דבר, הכח החיובי מתקן את הכח השלילי ומעלה אותו מדרגת דומם לצומח, מצומח לחי וכ"ו. הכח החיובי מאפשר לכח השלילי לתפוס את מקומו, ובכך מחייב אותו לגלות את הרצון, בכל פעם בדרגה חדשה. מכן ניתן להבין מדוע נידמה לאדם כי ידם של הכוחות השליליים על העליונה.
הקורא את תאור ההתפתחות על פי בעל הסולם עלול לטעות ולמצוא דמיון בין דבריו של הרב אשלג לתיאוריה הדרוויניסטית, אלא שאין בכך דבר. על פי חוכמת הקבלה ההתפתחות מונעת על ידי רשימות, ולא כתוצאה מהתעוררות טבעית של התא מתוך עצמו. לפי התיאוריה הדרוויניסטית התא מגלה את המצבים העתידיים, אף מצב לא נקבע מראש, הטבע מחליט על התפתחותו במקום, תוך כדי ההתפתחות.
האמת שונה לחלוטין. לכל פרט במציאות נמשכות רשימות מלמעלה למטה, וכל פרט במציאות חייב לממש את עלייתו ממטה למעלה. ההתפתחות של דומם צומח חי ומדבר היא סדר של סיבה ומסובב בהוצאת הרשימות אל הפועל. אין התפתחות מדומם לצומח או מצומח לחי. החי אינו מוליד את המדבר, המעבר בין שלבי ההתפתחות הוא גילוי של רצון לקבל, ותו לא. הרצון לקבל עצמו מחולק מלכתחילה לצורות הללו, הוא פועל ככח מניע. הרצון לקבל לוחץ ומשחרר רשימו. עם מימושו של הרשימו, הרצון לקבל לוחץ שוב ורשימו חדש משתחרר. כל הרשימות מוכנות מראש.
מדבריו של בעל הסולם ניתן להבין כי הכח המקרר הוא הכח החיובי, והכח השלילי הוא הכח שבתוך האדמה. במקום אחר הוא כותב כי דווקא הכח המקרר הוא השלילי והכח המחמם הוא החיובי. שתי הגרסאות נכונות, תלוי מי מהשניים מוגדר ככח בונה ומי כהורס.
ביחס למטרה שני הכוחות שווים לגמרי. אין כח שלילי או חיובי, לא במובן שהחיובי קרוב אל המטרה יותר.
את החיובי והשלילי יש למדוד ביחס לתיקון. כח אחד מגלה את הקלקול והשני מתקנו. הכח שפעולתו קרובה יותר למדרגה הבאה נקרא חיובי והרחוק יותר שלילי. המושגים יחסיים. ככל שהאדם נכנס יותר ויותר לעומקה של העבודה הרוחנית ההבדל בין טוב ורע הולך ומיטשטש.
ללא פרעה אי אפשר להתקרב ליציאה ממצרים, לפגישה עם הבורא. דווקא המן הוא שגורם לגמר התיקונו של ישראל, של המשתוקקים לבורא. גילויו של כח שלילי גדול מחייב את הכח החיובי להתחבר אליו. מרדכי הוא כח הבינה, לבינה מצד עצמה אין סיבה לזוז, הבינה היא שלמות. אלמלא המן היה מחייב את מרדכי לתקנו, מרדכי היה ממשיך לשבת בשער המלך. את גמר התיקון מקבלים בכלים של המן.
החיובי והשלילי הם מושגים יחסיים. זו היא הגישה הנכונה לכל מקרי המציאות, לכל בריה, פעולה או מחשבה. אין חיובי ושלילי. מנקודת מבט זו, המציאות נראית אחרת לגמרי. אדם המתייחס למציאות בצורה מטרתית, חדל מלזלזל בבני האדם, הוא אינו מקל ראש, אפילו ברצון לקבל הנמוך ביותר. ביחס מטרתי למציאות מורגשת חשיבות הקליפות, כל חלקי הבריאה נתפסים כמעשי ידי הבורא, כשלמות. זוהי צורת הסתכלות שונה לגמרי על המציאות.
יוצאת דופן היא נקודת הבחירה של האדם. בנקודה זו האדם חייב להיות בחוסר מנוחה, בלחץ ובביקורת. על האדם לבחור את המקום הנכון להיות בו, וביחס אליו לפעול בצורה המועילה ביותר. בכל היתר אין חיובי ושלילי. כל יתר הדברים באים מלמעלה כנתונים שאם אחד מהם יחסר האדם לא יוכל לבצע את הפעולה הנכונה, ויכשל. בכל מקום מלבד נקודת הבחירה, היחס הנכון הוא "אין עוד מלבדו". נקודת הבחירה היא להידמות לבורא בעזרת כל הנתונים שהבורא מספק לאדם, מעבר לכך "אין עוד מלבדו".
"והנוזלים לקחו מקומם בעמקי האדמה: והקליפה הקרה נתעבה כל צרכה שמסביב להם - ונתהוה אפשריות ליצירת חיים אורגנים עליה כיום הזה.
ממש על אותו הסדר מתפתחים גם כל גופים האורגנים : כי מעת זריעתם עד גמר בישולם עוברים עליהם כמה מאות תקופות של מצבים מפאת שני כוחות הפזיטיבי עם הנגטיבי הנלחמים זה בזה,"
הזמן הנדרש להכרת הרע תלוי בדרגה בה פועלים הכוחות. התקופות הגיאולוגיות בדרגת הדומם, נמשכות על פני מיליוני שנים. בדרגת הצומח מתקצרות התקופות בצורה משמעותית. הכרת הרע והמטרתיות בדרגת הצומח מגולים יותר מאשר בדרגת הדומם. בדרגת החי פרקי הזמן מתקצרים עוד יותר, והאדם יכול להגיע להכרת הרע תוך כמה שניות. אם נכווץ את כל מיליוני שנות ההתפתחות לשנה אחת, אזי חיי האדם על פני כדור הארץ יתפסו לא יותר מכמה שניות מתוך אותה שנה אלגורית.
כאן המקום לשאול איך אפשר שזמן קצר כל כך ידרש להכרת הרע ברצון לקבל? הרי הבירורים בדרגת המדבר עמוקים בהרבה מהבירורים בדרגת הדומם, הבירורים בדרגת המדבר הם בירורים של עביות ד' ברצון לקבל. התשובה פשוטה. הבירור בדרגת המדבר הוא בירור מטרתי. בירור בצורה מטרתית מכווץ מיליארדי שנים לשנייה אחת.
תארו לעצמכם ילד שלא מבין מדוע מכים אותו. שנים עוברות, אולי אפילו גלגול או שניים, עד שהוא מתחיל להבין ולשמוע. הילד אינו אשם. יכולתו של הילד להבין את פשר המכות תלויה בבשלותו. אם הילד בשל להבין אין צורך במכות, אפילו מילה אחת יכולה להספיק. כזהו ההבדל בין הדרגות השונות, דומם צומח חי ומדבר.
הרצון המתברר בדרגת הצומח, הרבה יותר גדול, עמוק ורע, מזה המתברר בדרגת הדומם. ובכל זאת, הואיל והבירור בדרגת הצומח מטרתי יותר, הזמן הנדרש לבירור קצר בהרבה מדרגת הדומם. הפער בין עמקות הבירור והזמן הנדרש לבירור הולך וגדל בין דרגה לדרגה. ולראיה, משך זמן מציאותו של האדם על פני כדור הארץ קצר בהרבה מזמן קיומם של הדרגות דומם צומח חי, ואינו עולה על עשרות אלפי שנים.
היחס בין עמקות הבירור ומשך הבירור, נכון גם לגבי תיקון האדם. אם האדם עזב את התיקון המטרתי, יהיה עליו להתגלגל שוב ושוב בדרגת הדומם, ללא הבנה וללא הכרת המטרה. כאשר יצטברו בו הייסורים בשיעור הראוי, יתעורר בו רצון לברר את הסיבה לייסורים
בדרך הרוחנית העיקר הוא לעלות מהמצב הדומם, מחוסר ההכרה, אל מעל המחסום. מעל למחסום האדם נמצא בהכרה. הוא רוכש יכולת לברר בצורה מטרתית כל דבר שמתגלה לו. לכן מצבו של האדם מעל המחסום נקרא "נשמת אדם תלמדנו". בעל השגה קושר כל מקרה ממקרי המציאות לבורא, ומברר אותם באופן מידי ביחס למטרה.
עם מעבר המחסום הזמן מתקצר. עשר שנים ויותר נדרשים מהאדם לעבור מהעולם הזה, אל מעל המחסום. את כל המדרגות שמעל למחסום האדם יכול לעבור בפרק זמן קצר בהרבה. ככל שהאדם עולה למדרגות גבוהות יותר הזמן הדרוש לבירור הולך ומתקצר. האדם קשור יותר למטרה, כל מדרגה שעבר בדרך מסייעת בעדו. הכל תלוי בבירור המטרתי, היינו בירור של "אין עוד מלבדו", ואת הרצון לקבל לצרף ל"אין עוד מלבדו".