"ממש על אותו הסדר מתפתחים גם כל גופים האורגנים : כי מעת זריעתם עד גמר בישולם עוברים עליהם כמה מאות תקופות של מצבים מפאת שני כוחות הפזיטיבי עם הנגטיבי הנלחמים זה בזה, כמתואר בכדור הארץ - ומלחמות האלו הם המביאים את גמר בישולו של הפרי.
וכן כל חי מתחיל בטפת נוזלים קטנה: ועל ידי התפתחות דרגתי בכמה מאות שלבים מכח מלחמות הכחות האמורים, היא מגיע בסופה...
...שור גדול ראוי לכל עבודה או אדם גדול ראוי לכל תפקידיו, אלא שיש עוד לחלק בין שור להאדם: כי השור כבר הגיע על שלבו הסופי בתקופתינו היום, אבל האדם, שכח החומרי שבו אינו עוד מספיק להביאו על שלימותו, מפאת כח המחשבי שבו, העולה במדת העזר שבו, אלפי פעמים על כח החמרי שבו: נמצא לו משום זה סדר חדש של התפתחות דרגתי, שאינו נוהג בשום בעל חי - הוא התפתחות דרגתי של המחשבה שלו. ובהיותו גם יצור חברתי. הרי מעט לו התפתחותו האינדבדואלי, אלא שלימותו הסופי תלוי גם בהתפתחות של כל פרטי החברה שלו."
התפתחות תיתכן רק על ידי שני כוחות המנוגדים זה לזה. כוח אחד מספק את החומר והשני אחראי על התפתחות החומר. אם שני הכוחות לא פועלים בתוך הנברא, הנברא לא יתפתח. הכוחות הפועלים בדרגת הדומם, בתוך האטום למשל, נמצאים באיזון, זה כנגד זה. בדרגת הדומם אין תהליך מחזורי של התגברות אחד הכוחות על השני. בדרגת הדומם כל אחד מהכוחות קבע במדויק את מקומו, את ההשפעה שלו, ומשום כך שני הכוחות נמצאים באיזון. מכאן ניתן להבין מדוע הדומם אינו מתפתח למרות מציאות שני הכוחות בתוכו. לא יתכן קיומו של נברא ללא אותם שני הכוחות, השורש לכך נמשך עוד מד' בחינות דאור ישר.
מציאות שני הכוחות בדרגת הצומח מביאה לכדי התפתחות. כוח אחד מתגבר על השני תוך כדי תהליכים של ריקבון וגדילה, ספיגה והוצאת פסולת, וכ"ו. בדרגת החי, פעולת שני הכוחות מובחנת עוד יותר. אבל, כותב בעל הסולם, פעולת הכוחות בדרגת החי מתמצה בהתפתחות חומרית של הגוף.
בשונה מדרגת החי, עיקר ההתפתחות באדם אינה ההתפתחות הגופנית, אלא ההתפתחות השכלית והנפשית. המחשבות והדעות המתחברות ומתנגשות בכל אדם ובין בני האדם, פועלות להתפתחות האדם ולהתפתחות החברה. ככל שהמחשבות והדעות מנוגדות זו לזו ומתנגשות זו בזו כך גדל הסיכוי להתפתחות, להרחבת הדעה. במידה בה האדם נזרק מקצה לקצה, בין רצון למשנהו ובין מחשבה לחברתה, הוא כולל בתוכו עוד ועוד מסך כל המציאות. משום כך האדם לא יכול להתייחס בצורה שלילית למצבי התפתחותו.
מצבי ההתפתחות של האדם שונים זה מזה ומנוגדים זה לזה. פעמים האדם מסכים עם מצבו ופעמים לא, לעיתים הוא מתנגד לדעת הסביבה ולעיתים מסכים איתה. אלא שכל המצבים הללו הכרחיים להתפתחות. אדם הנמצא במצבים פנימיים קוטביים, נמצא למעשה בהתפתחות. חוסר יכולת להחליט, מגוון דעות, חוסר יציבות לכאורה, כל אלו הם סימנים להתפתחות. היציב אינו מתפתח.
דעת המקובלים שונה מדעת הציבור. הציבור נוהג לכבד את האנשים בעלי הדעה היציבה, אנשים המחזיקים בקו מחשבה ברור. אדם הנתון לשינוי מתמיד נראה לחברה כאדם בלתי יציב שאי אפשר לבטוח בו.
שתי הגישות, הגישה של המקובלים והגישה הרווחת בציבור, מתנגשות זו בזו, בכל אחת מהן יש צורך.
הפתרון אליבא דחכמת הקבלה, פשוט. האדם צריך לאחוז חזק באותה המטרה האחת ולא להרפות ממנה בכל מצב, יהיה אשר יהיה. המצבים יכולים לנוע מקצה לקצה, לא חשוב מהם המצבים - המטרה אחת. הקו האמצעי האוחז במטרה חייב להיות אותו הקו, באותו הכיוון. המחשבות המצבים התכונות והנתונים שבונים את הקו האמצעי, שפועלים לחיזוק, ולהתקדמות אל המטרה, יכולים להשתנות. אדרבה, תכיפות הולכת וגדלה של שינוי במצבים, היא סימן להתקדמות מהירה וליעילות המצבים. אדם המתקדם לעבר המטרה ראוי לשינויים, אדם אחר, שאינו הולך לכיוון המטרה, מוטב שלא יחווה שינויים רבים.
קבלת הדת של ואהבת לרעך פשוטו כמשמעו. חלוקה צודקת של הרוחים, שכל אחד יעבוד כפי כשרונותיו ויקבל כפי צרכו. הרכוש, מקוים, רק הבעלים אסור לו לקבל מרווחים יותר מכפי צרכו. "
אפשר שחברים מחברי הדור האחרון יהיו בעלי ממון וינהלו עסקים חובקי עולם. גם בחברה העתידית, בדומה לחברה העכשווית, יהיה מקום לאנשים הנמשכים לעבודה בתעשייה ובמסחר, בפיתוח מערכות גדולות. חברת הדור האחרון תתמוך בהם. מטרתה של החברה העתידית אינה לשטח את החברה לרמה אחידה, אלא להביא כל אחד מחבריה למימוש מרבי.
גם בחברה המתנהלת לפי הרצון לקבל, כמו החברה האנושית במצבה הנוכחי, נדרשת יעילות מרבית מכל אדם. אלא שבניגוד לחברה המתנהלת לפי הרצון לקבל, חברי הדור האחרון ייקחו כל אחד מרווחי החברה רק את הדרוש למחייתם, כל יתר הרווחים יחולקו לפי החלטת החברה.
"הרכוש, מקוים, רק הבעלים אסור לו לקבל מרווחים יותר מכפי צרכו. סוג א' של הרכושנים יהיה עם פקוח צבור. סוג ב' בנאמנות עצמו או ע"י פנקסים. המובטלים יקבלו צרכיהם בשווה עם העסוקים. החיים בדרך קומונה יקבלו אותם הסכומים כהעובדים הבעלי בתים, ואת הריוח שירויחו ע"י חיי השותפות יעשו מהם רכוש צבורי בשייכות פרטי לאותו הקיבוץ.
השתדלות לבנות חיי קומונה גם לפועלים בעיירות.
המעלות: העובדים ומכ"ש המפחדים מפני ביטול עבודה וודאי יקבלו עליהם הדת - שישיגו בטחון בחייהם סוג רכושנים אידיאליים יקבלו ג"כ הדת ע"י הטפה על בסיס דתי. יש לבסס דעת הצבור אשר המקבל יתר מצרכיו הוא דומה להורגי נפשות, באשר בשבילו יוכרח העולם להמשך ברציחות ובנימוסי היטלר ובמלחמות נוראות, ועי"ז יעשו נפשות רבות לקומניזם."
הדברים האלו הם טיוטא שנכתבה לצורך מאמר אחר. לא נוכל ללמוד מהם הרבה. אלו לא עקרונות לבניית החברה העתידית אלא פרטים למצבים מסוימים. אלה לא דברים הנאמרים ביחס לשלב הסופי של התפתחות החברה או השלב ההתחלתי אלא בקשר למצבי הביניים. לא נוכל ללמוד מהם דבר.