אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / למה לא ביקשת? / לבקש עבור הכלל

לבקש עבור הכלל

העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא.

(כתבי רב''ש א', "תפילת רבים")

 

לבקש יחד

על כל אחד להבין, שאם הוא קיים במסגרת, זה משום שהבורא מחזיק אותו. כפי שהמגנט מחזיק חתיכת ברזל באוויר, אחרת הוא לא היה שם. לכן יש לבקש ביחד בלבד. זו הפנייה הנכונה. עם עוד כמה אנשים בהם אתה נכלל, ממש נעלם בהם, ומתוך כך אתה מבקש. אז מתקיימת השתוות הצורה עמו, וזה עובד, וזה פועל והבורא מתגלה יותר ויותר.

24.2.2018

 

מבקש לבטל את היחס שלי לאגו

התפילה בעצמה היא הפעולה. פעולה בה אני מבקש לבטל את היחס שלי. לא את האגו שלי אלא את היחס שלי אל האגו כיקר, יפה, לו אני רוצה לדאוג ואותו למלא, לחשוב עליו, לטפל בו. אני לא רוצה להיות בו. אני רוצה להיות מעליו. פשוט להתנתק ממנו, להישפך לכולם, להתכלל בכולם, זה מה שאני רוצה. לא כדי לברוח מבעיות וייסורים ולא עבור מטרות אגואיסטיות אלא מפני שאני רואה שרק קיום כזה הוא שלם. כמה שאפשר, אם ננסה כך לבקש, זה יקרה.

24.11.2017

 

נעלם בתוך כולם

אנחנו לא מתפללים עבור החברים אלא עבור הקבוצה, עבור העשירייה, עבור החיבור שלנו, שיהיה נכון בהשתוות לבורא. זה מעניין, רק תחשבו, איך אנחנו, על ידי כך שבכל פעם שאחד מאיתנו חושב על תשעת האחרים, על החיבור איתם, נעשים דומים לבורא? מה יש כאן להידמות, במה אנחנו דומים? מה יוצא מהסדר בו אנו מחוברים כולנו יחד, ובמרכז הנוצר בינינו מתוך ההשקעה הזאת, שאני מתפלל עבור כולם, נעלם בתוך כולם? למה אני נותן להם את כל הכוחות שלי והכוונות הן מהם, לאן שהם רוצים, אני מוכן לעזור להם בכל דבר? איך אני כך כל הזמן נמצא בהם, בהם, בהם? למה זה מתקבל בתוך הבורא ובמה זה מתאים לו? אם אנחנו נעלמים מהאגו שלנו, במה הוא משפיע לנו? מה קורה כאן?

20.3.2017

 

זורק את הלבוש האגואיסטי

אם אני יכול להתייחס לכולם כך שאני מבקש עבורם, עבור כולם, אז אני בכולם. באופן הזה אתה נפטר מהאגו שלך. רוצה או לא רוצה, בדרך אתה כבר זורק את הלבוש הזה, האגואיסטי ונשאר ברצון ערום, גלוי. אלו שמתחברים ביניהם כך, מגיעים למגע עם הבורא.

23.2.2018

 

נכלל מהחסרונות שלהם

"להתפלל עבור הרבים", נקרא שאני נכלל מהחסרונות שלהם, אחרת אינני יכול להיות המעבר אליהם. עליי להרגיש אותם, מה טוב להם ובאיזה אופן. אז אני יכול להיות המעבר, הצינור כלפיהם, ובכך למעשה אני מקיים את התפקיד שלי. אף אחד לא חי בפני עצמו. כל פרט ופרט, כל מרכיב במערכת הכללית של הנשמה הכללית הזאת חי אך ורק על מנת להעביר לאחרים, לגרום לכך שהבורא יתגלה בכולנו יחד, ובזה החיים הכלליים שלנו מתחילים להיות מורגשים כחיים שלמים, נצחיים, בדבקות עם הבורא.

10.1.2017

 

להתכלל מהם ולהעלות למעלה ממני

לתת לחברים רוחניות נקרא לקבל מהם שאיפות, חסרונות, מטרות, כל מה שהם רוצים, ולמלאות אותם בכוח התיקון של חפץ חסד והמאור המחזיר למוטב. להעביר להם הכול. להתכלל מהם ולהעלות את החסרונות שלהם למעלה ממני ולהעביר אותם אחר כך דרכי בחזרה אליהם. להיות כ"בכור נוטל פי שניים", כעליון, כאחראי, זה מה שאני כלפי החברים. כשאני עובד כך, זה נקרא שאני עובד בהשפעה. מה יוצא לי מזה? שאני נותן להם מה שיש לי, יותר מזה אין. מה שאני משקיע בהם זה כל התענוג שלי, זה כל החיים שלי, זה הכול.

2.5.2018

 

ידיעה שזה מגיע מהבורא ושאתה צריך לפנות אליו

כאשר אתה מחובר עם החברה, הבורא מעביר לך את החיסרון שהוא רוצה לעורר בך דרכה. החיסרון של הבורא מתלבש בחיסרון של החברה, והחיסרון של החברה הוא כבר מבנה של הבורא, זו השכינה. ואז אתה מקבל זאת בידיעה שזה מגיע מהבורא ושעליך לפנות אליו. יש לך כבר קשר. אתה כבר נמצא במכשיר שמקשר זה עם זה, מתאם. הוא מעביר לך בצורה נכונה פנייה מהבורא, ומיד אתה מעביר דרכו תגובה. זה מה שחסר.

4.4.2018

 

דואג לחברים ופונה לבורא

ברגע שאני יוצא מעצמי ודואג לחברים, אני פונה לבורא. הבורא הוא סך הכול סכום כל הדאגות שאני יכול לפתח כלפי החברים, מקום הנמצא מחוצה לי, מחוץ לאגו שלי. הבורא הוא הכולל של החיסרון הקיים בקבוצה. לכן אינני יכול לפנות אליו כמו ל"צד ג'" אלא רק לשם חיבור נכון של כל הציפיות של הקבוצה. זהו למעשה הבורא. הוא לא קיים בצורה אחרת. אנו מחברים את הרצונות שלנו זה לזה, בצורה נכונה, את הנטיות, התפילות שבהן אנו נמצאים וכשאנחנו מגיעים למקום בו כולם נכללים בהדדיות זה בזה, במקום בו אנו מתנתקים כל אחד מעצמו וכל אחד נכלל בכולם, נקודת הקשר הזו, היא הבורא. הבורא הוא הכולל את הניתוק שלנו מעצמנו, והחיבור שלנו בכולם.

15.9.2017

 

המקשר נבראים לבורא ובורא לנבראים

האדם עושה עבודה חברתית בתוך ליבו בכך שהוא מעמיד את הקבוצה שלו, את כל החברה, בליבו. הוא מבקש ומשתדל להחליף את רצונו הפרטי ברצון הכללי, ומהרצון הכללי עד לרצון של הבורא. לאחר מכן, הוא מתחיל לברר איך למלא את רצון הבורא, על ידי רצונם של הנבראים, והוא המקשר אלו לאלו. נבראים לבורא ובורא לנבראים. מה שחסר בכל פעם, על מנת להישמר מאבק ולהפוך אותו למעדנים ותבלינים, היא גדלות הבורא בלבד. החיסרון, הגדלות, המטרה, היחס ועוד, הם קובעים את הכול. אנחנו מוכנים לסדר את עצמנו בהתאם לכך.

16.1.2018

 

כל המציאות היא הפנייה של הבורא אלינו

עלינו להרגיש בחברה שהבורא כל הזמן רוצה להתקשר אלינו ושאנחנו עומדים לפתוח עימו קשר. יש כל הזמן צלצול, ואנחנו צריכים לענות לו. כמו שכתוב, "אני הראשון", הוא מעורר אותנו על ידי בעיות, צרות, כל מיני הפרעות, כל דבר זה בעצם הפנייה שלו אלינו. איך אנחנו נקשרים בזה, לענות לו ביחד לפנייה שלו, כל העולם, כל המציאות, זו פנייה שלו אלינו. איך אנחנו מסדרים את עצמנו להיות כל הזמן, בכמה שיותר חיבור בינינו כדי שמתוך החיבור נהיה מוכנים לענות, וכך כל פעם, כל פעם מתוך החיבור שלו אלינו ושלנו אליו. כך נתחיל להתקרב, ניצור קשר, נמשיך בקשר ונרחיב אותו, עד שיהיה מורגש ברגש, בשכל, בהדדיות. זה נקרא "שותפות".

29.12.2017

 

דרך החברה מבין שצריך לפנות לבורא

אם שמים לב לפעולה אחת, פעולה אחת בלבד, בואו נפנה אליו כל הזמן, נהיה כל הזמן בפנייה אליו, בבקשה, בואו נגדיל את החשיבות שלו בעינינו, אז נוכל לפנות. רגע אחד לא תרגיש שמשהו חסר כי מה שיחסר לך, החיסרון שאתה תקבל, יבוא גם דרך הקבוצה. החיסרון שמגיע מהבורא, אם הוא עובר דרך החברה, אתה מקבל אותו, ואז אתה כבר מבין שעליך לפנות לבורא. זה קורה אם אתה מקבל את החיסרון דרך החברה אבל אם אתה מקבל אותו בצורה אינדיווידואלית אישית שלך, אתה לא מרגיש שזה בא מהבורא, ואינך יכול לפנות. אז צריכה להיות עבודה מחדש כדי שתגיע לזה.

4.4.2018

 

הבורא רוצה שנתפלל עבור החברים

הבורא רוצה שנתפלל עבור החברים. הוא דואג לכלי שלו, לנשמה, למלכות שלו, לאדם שלו, ל"שדה אשר ברכו ה'", לא חשוב איך לקרוא לזה. הוא דואג לכלי. תתפלל עבור הכלי, שלום הכלי, הבורא עצמו לא צריך שום דבר. בפנייה לכלי, לעשירייה, לבורא, אתה מבטא את היחס אליו. לו אין שום בעיה, רק "בתוך עמי אנוכי יושבת".

לכן אנחנו לא מתפללים אליו כאילו הוא בעל חיסרון, שאתה צריך אפילו לעשות לו נחת רוח. לזה אנחנו מתכוונים בזה שבונים את הכלי, כשאנחנו מבצעים חיבור בינינו. כמו אימא שמרוצה איך שהילדים שלה מסודרים ומשחקים יפה, שהכול בסדר, זה נחת הרוח שלה. אין לה יותר שום דבר בחיים חוץ מלראות אותם בריאים, מחוברים יפה ביניהם וזהו.

לכן אין פנייה ישירות לבורא וגם אין פנייה בנוסח, "אני רוצה לעשות לך משהו טוב, אבל החברים, העשירייה הם בסדר", לא, זה דווקא איך שאתה מתייחס אליהם. צריכים להבין את זה, אחרת אתה נותן לבורא איזו עצמאות נפרדת וזה לא נכון, כי הוא, זה מה שמתגלה בתוך ההוי"ה, ואין חוץ מהוי"ה. לכן היחס שלך להוי"ה, לעשירייה, לחיבור ביניהם, לראות אותם מוצלחים, זה היחס שלך לבורא. בזה אתה בעצם מתכוון אליו.

10.12.2018

 

עבור הכלל

רואים אנו מכאן, שהתפילה צריכה להיות רק עבור הכלל. מה זה נקרא "להיות בתפילה עבור הכלל, עבור עשירייה". איך יכול להיות שאני דואג לעשירייה, אם אני כולי דואג לעצמי? כצד אני מחליף דאגה לעצמי בדאגה לעשירייה? כאשר אני מגלה שאני תלוי בהם, התפילה שלי עבורם היא תפילה אגואיסטית. אין לי ברירה, אני תלוי בהם, אני זקוק להם. במקום זה, אני מפנה את הרצון לקבל שלי מדאגה עצמית ומפתח אהבת הזולת, דאגת הזולת.

16.1.2018

 

החיסרון שהבורא רוצה לעורר בך

את החיסרון שהבורא רוצה לעורר בך, הוא מעביר לך דרך החברה מפני שאתה מחובר עימה. החיסרון של הבורא מתלבש בחיסרון של החברה, והחיסרון של החברה הוא כבר המבנה של הבורא, זו כבר שכינה. אתה מקבל זאת בידיעה שזה מגיע מהבורא, בידיעה שעליך לפנות אליו. יש לך כבר קשר. אתה נמצא כבר במכשיר המקשר זה עם זה, מתאם. הוא מעביר לך בצורה נכונה פנייה מהבורא, ומיד אתה מעביר דרכו תגובה. זה מה שחסר.

4.4.2018

 

המקום שבו יכולים לתת תפילה

מתוך כך שאנחנו נמצאים במערכת אחת שכולנו קשורים, עלי להבין שהקשר שלי עם הבורא יכול להיות בתנאי שאני קשור נכון עם כולם. מכיוון שהבורא הוא אותו הכוח שנמצא בכלל, כמו שכתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת". לכן התפילה הנקראת "תפילת רבים", היא זו שמתקבלת, והמקום בו אנחנו יכולים לתת תפילה נקרא "בית הכנסת", כינוס, ושם, בתוך הרשת שנקראת "אדם", "מערכת האדם", שאתם כבר רוצים להיות קשורים זה לזה, אתם יכולים לעורר מ"ן. רק כך תוכלו להתקדם ולגלות את עולם האמת ואת מצבכם האמיתי.

23.11.2018

 

הפנייה הנכונה לבורא

נסו לעשות מה שאתם רוצים כדי שהבורא ישמור עליכם ויעשה כך או אחרת. נסו לסדר זאת בתוך הקבוצה. ישירות לבורא זה לא יעבוד אף פעם. זה יעבוד רק ההפך. אתם תפנו אליו ותרצו שהוא יעשה כך, והוא יעשה הפוך. למה? כדי ללמד אתכם לפנות לקבוצה מכיוון ששם בלבד הוא יכול להתגלות, בהתאם לאופן בו אתם מסכמים ביניכם, בונים קשרים נכונים, רשת נכונה. אז הוא יכול להתגלות. לכן, בכל דבר בו אנו צריכים לפנות לבורא, לפניכם קבוצה, חברים. תתחילו לבנות ביניכם קשר כזה דרכו אתם פונים לבורא.

5.5.2018

 

מבקש עבור האחרים

במילה "כלל", אין הכוונה לסתם בני אדם אלא למקובלים, שמעלים את המ"ן. על המ"ן להיות עבור אחרים, אחרת זה לא מ"ן, לא מי נוקבין. זה נוקבין, אבל לא "מי", לא שייך לבינה. מ"ן, משמע שאני מבקש עבור האחרים, מלכות שמתעוררת להשפיע.

10.11.2017

 

לדאוג לקבוצה כמו לעצמך

על האדם להתאמץ להחזיר עצמו יותר ויותר לכך שמבקש בכוח עבור הקבוצה. בהתאם לכך אתה יכול לראות, לתאר לעצמך, האם אתה מכוון לבורא או לא. אם אתה יכול לדאוג לקבוצה כמו לעצמך, אז אתה מכוון במדויק לבורא. אם אינך יכול לדאוג כך, באותה מידה הנך סוטה. מצב לא קל אבל לפחות אתה יודע איפה אתה נמצא ומצטער, ומתפלל, ומבקש. כך אתה מתקן את הסטייה.

9.2.2018

 

מתפרצים בתפילה

עלינו להשתדל לשבור את קרום הלב, ולהיכנס ללב אחד. אמנם שבסופו של דבר זה בלתי אפשרי, אך בשלב הזה אנחנו לא אומרים שזה בלתי אפשרי, אלא רק כשאנחנו מגיעים למצב שזה אכן בלתי אפשרי, אנחנו מתפרצים בתפילה. אין צורך לחשוב על תפילה או לבקש עזרה. לא. אלא כמו שכתוב, "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם את האלוקים", זוהי כבר התוצאה.

10.6.2018

 

הופכים להיות למניין

על התפילה שלנו להגיע מכל אחד כלפי הקבוצה באופן שאנחנו, בסופו של דבר, מתחברים. זאת אומרת, לא שכל אחד מתפלל בעד האחרים אלא הופכים להיות למניין. "מניין" ניתן לספור, זה הופך להיות לאחד. כלומר, גם התפילות אינן אישיות, אפילו שהן עבור כולם. הן מחוברות יחד והופכות להיות כביכול מפה אחד, מלב אחד.

20.3.2017

 

להעלות יותר ויותר את הבקשות שלנו

הבורא פועל באופן שבו אין עבר, הווה ועתיד. הוא כבר "יודע" לאיזה חיסרון נגיע ומה בדיוק נבקש. עלינו רק לעסוק בכך ולהעלות יותר ויותר את בקשותינו. כמו ילדים קטנים, כמו תינוקות. לאחר מכן ודאי נזכה לשינויים שונים והמ"ן שלנו ישתנה, אבל כל הזמן הדאגה צריכה להיות על המ"ן, כי זו למעשה הפעולה האחרונה מצדנו כלפי העליון. תגובה ממנו מגיעה מאוחר יותר. עלינו כל הזמן להיות בהעלאת מ"ן. "הלוואי שיתפלל כל היום". צריכה להיות בזה גם עבודה אישית של כל אחד וגם עבודה קבוצתית. כל אחד מתפלל עבור הכלל, עבור הקבוצה.

18.5.2018

 

מקום לתפילה

להרגיש את לבו וליבם של החברים ולהשתדל לחבר אותם ללב אחד, זה מה שיש לעשות כדי ליצור מקום לתפילה. לתאר את הבורא כעומד למלא את הלב הכללי המשותף שלכם, בתנאי שכל אחד מתפלל עבור אחרים. כאשר אתם מגיעים למצב בו כולם מחוברים, כך שכל אחד מתפלל עבור אחרים ומתוך כך פונה לבורא, אתם תרגישו שהבורא מתייחס לכולכם יחד כי אתם הגעתם למערכת אחת. את זה יוצרת התפילה. כשאתה מגיע לחיבור בין כולם, התכללות בכולם, וכך כל אחד עם אחרים וכולם עם הבורא, התפילה נגמרה.

6.5.2018

 

הזולת הוא הכלי שלי

אדם אינו יכול להתפלל עבור עצמו. להפך, בכך הוא עושה נזק לעצמו. הוא יכול להשפיע לשני בלבד, להתפלל עבור השני. למעשה, הפעולה אינה עבור השני. אנחנו כך משקרים לעצמינו באומרנו שהשני הוא "שני", הוא זולת. ה"שני" הוא הכלי שלי. רק כאשר אני מתפלל עבורו, אני נשמר בכך מנגיעה אגואיסטית שלי כלפי הכלי הזה. אני פונה אליו אם כך בצורה אלטרואיסטית, בעל מנת להשפיע. במה הוא מיוחד, ה"זולת" הזה? הזולת מיוחד בכך שהוא הכלי שלי. כאשר הוא נמצא מחוצה לי, מחוץ לאגו שלי, אני יכול לעבוד עמו כלפי הבורא. תראו איזו הכנה נתנה לנו ההשגחה העליונה. יש לי את כל העולם הנמצא מחוצה לי וזהו הכלי שלי. דרכו אני יכול להשפיע לבורא ואז אני מבצע את התיקון, אני מבצע את הפעולה. אני רק מקבל התעוררות, אין צורך ביותר, והכלי דהשפעה שלי מוכן. כל העולם, דומם, צומח, חי ומדבר, כולם הם כלי דהשפעה שלי לבורא ואם אני פונה אליהם, זה יכול להיות רק בהשפעה. אם אני פונה לבורא איתם זה יכול להיות רק בהשפעה. איך ניתן אחרת? כך שהכול מוכן עבורי.

7.6.2017

 

להשתוקק להתכלל עם החברים – והוא כבר יבנה את זה

התכללות נבנית על ידי הבורא. הוא הכולל שלנו, השורש המשותף שלנו. היות שהוא מחזיק אותנו, אנו יכולים להיכנס להתכללות. בניגוד לחיבור, שיכול להיות אגואיסטי, התכללות אינה יכולה להיות אגואיסטית כי בהתכללות אני נותן לשני לפרוץ לתוך הגבולות שלי ואני פורץ לתוך הגבולות שלו באהבה, בחיבור שבו אני מקבל את הרצונות שלו, התכונות שלו כשלי. לכן, מה שעוזר לנו להתכלל, הוא כוח הבורא בלבד. מעל חטא עץ הדעת אנו מזמינים אותו לבנות מחדש. כפי שכתוב בשיר המעלות, "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו", כל המאמצים שלנו לא יעזרו. הוא הכולל. "הכולל" הוא למעשה הבונה. לוקח את הלבנים האלו ובונה מהן את הכלי. עלינו להשתוקק להתכלל עם החברים, להעלות את החיסרון, כדי שהוא יבנה את זה. כאשר אנחנו מעלים מ"ן, זוהי מחצית השקל. אנחנו איננו מסוגלים לבנות אלא רק להעלות את החיסרון. כיצד בדיוק לבנות, איך להתחבר, כל זאת נעשה על ידי הכוח עליון.

10.7.2017

 

צריכים להגיע לתפילה אמיתית

אני לא מתפלל על חבר אחד. אני רוצה ליצור כלי משותף שלנו, ולא על חבר אחד או שניים. מדוע? מכיוון שבסופו של דבר עליי להתפלל כדי לעשות נחת רוח לבורא, וניתן לעשות זאת רק בעשירייה שלמה. התפילות שלנו שיהיה לחבר הזה כסף, לזה כבוד, לזה פרנסה ולזה בריאות, זה הכול טוב ויפה, אבל בסופו של דבר עלינו להגיע לתפילה אמיתית, שהיא רצון לחיבור כדי לגרום לו נחת רוח. לאט לאט מגיעה לאדם כזאת התרגשות, והוא חש שזה נחוץ לו. האור מאיר יותר ויותר, והאדם מקבל כזו התרגשות.

10.11.2017

 

מארגן את המערכת

כאשר אני מתפלל עבור כולם, אני בעל המערכת ואני מפעיל אותה כלפי הבורא. אחרים אף הם יכולים לעבוד, כל אחד בתדר שלו. אנחנו כמו גלים באוויר, לא מפריעים זה לזה. אני מפעיל אותם בכך שאני מתפלל עבורם, והופך להיות כמלכות כלפי הכתר, שזה הבורא. הם כולם באמצע, שמונה ספירות. יוצא שאני מארגן את המערכת וודאי שאז מהכתר זה חוזר אליי.

27.7.2018

 

כל עסקינו בתפלות ומצות מעשיות הוא, לחזור ולברר ולהעלות לכל אלו הנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו לקליפות, עד להביאן לשורשן הראשון, כמות שהיו בו, מטרם שחטא בעצה"ד.

(בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק ח')

 

מעלים את החסרונות כל אחד עבור השני

כל החסרונות שאנו מגלים, הם סך הכול כדי להעלות אותם לבורא. בדומה למה שרצה לעשות אדם הראשון, רק שהוא נשבר. אם אנו מעלים את החסרונות הללו, כל אחד עבור השני, זה לא נשבר מכיוון שאני אז לא מבקש לעצמי, אני מבקש עבור החבר.

30.4.2017

 

תוספת חיסרון משלנו

אין לנו עסק אחר מלבד העלאת חיסרון, לחבר בחזרה את הכלי שנשבר. זה כל העניין. יש צורך גדול בתוספת חיסרון משלנו. ולכן הכלי עבר שבירה, הבורא שבר את הכלי ואנו יכולים להוסיף את החיסרון שלנו. כלומר, כל הבריאה, כל המציאות, ההתפשטות מלמעלה למטה דרך כל העולמות וכל מה שקורה במשך כל ההיסטוריה, כל מה שיש בכל העולמות, כל זאת כדי שאנו נוסיף חיסרון משלנו, לחבר את אותם החלקים השבורים לאותו הכלי שהיה קודם.

8.9.2017

 

להעלותן לשורשן

כל עסקנו הוא בתפילות ומעשים. אמנם שאלו שני דברים אך בסופו של דבר זה מתבטא בתפילה, "לברר ולעלות הנשמות, שנשרו מאדה"ר". נשרו מאדם הראשון, מהחטא, מהשבירה, "ונפלו לקליפות", כלומר, היו מצבים בהם חלקים אלו היו מחוברים, הם התפרקו ועלינו לגלות בהם את גודל הפירוד, שנאה, דחייה הדדית ולהעלותן לשורשן העליון. מהו שורשן העליון? אותו המקור הטוב ומיטיב, "אין עוד מלבדו", המשפיע, שההתקרבות אליו היא לפי השתוות הצורה. כל החלקים האלה ייתקנו לאט לאט ממטה למעלה ובהדרגה יעלו לאותו שורש עליון עד שיתכללו בו. זה התהליך הכללי.

23.4.2017

 

החיסרון הכללי

ככל שנספג ברצונות הכלליים, בבעיות הכלליות של החברה, נוכל במהירות למשוך אלינו את תשומת הלב, את העניין של הבורא, והוא יוכל לעשות עבורנו מה שאנו מבקשים. רק "המצטער עם הציבור זוכה ורואה בנחמת הציבור". מי שאינו מצטער עם הציבור, מרגיש את החיסרון הפרטי שלו, לא מרחיב את הרצון שלו לאור ההשפעה והאהבה ולא יוכל לקבל את גילוי הא-לוהות, הנקרא "נחמת הציבור". מי שכן מצטער עם הציבור ומרגיש את צרות הכלל כצרה הפרטית שלו, זוכה לראות את גילוי הבורא בגלל שהחיסרון שלו, הוא החיסרון הכללי ולכן גם האור שהוא מגלה הוא אור כללי.

15.9.2017

 

החברים מייצבים באדם פנייה נכונה לבורא

אדם לא יפנה אף פעם, אף לא פעם אחת, אלא אם כן יהיו לידו חברים והם יהיו במצבים אחרים. לא בירידה, בנפילה, בחוסר אונים, בייאוש וכן הלאה. החברים האלה ישפיעו לו את התמיכה ועל ידי תמיכתם במצבו, תתייצב בו פנייה נכונה לבורא. רק באופן זה האדם יפנה ולא לבד. מצב טוב, מצב רע, הוא יכול להגיד "תודה רבה" או "מה אתה עושה", זו לא תפילה. התפילה האמיתית חייבת להיות כמו כלי, ט’ ספירות ומלכות. האדם חייב לקבל התפעלות מט’ חברים, לחבר לכך את המלכות הריקנית, המצטערת, החשוכה שלו וכך תהיה לו פנייה בחזרה.

21.3.2018

 

הרגשת החיים

החיסרון שלי נוצר מתוך כך שהרגשתי את החיסרון של החבר, ועל ההרגשה הזאת קיבלתי מילוי. זאת אומרת, מתוך כך שנכללתי מהחבר, מהחיסרון שלו, התחלתי להצטער שחסר לו. לכן נעשה כאן חיסרון שלו וחיסרון שלי. אני פניתי למעלה וקיבלתי מילוי בשבילו ומילוי בשבילי. למעשה, גם החיסרון וגם המילוי שלי לא היו קיימים אלמלא היו קיימים החיסרון והמילוי של החבר. כלומר, הרווחתי. על ידי כך שנכללתי מצרותיו של החבר, הרווחתי חיסרון והרווחתי מילוי. חיסרון ומילוי יחד נקראים "הרגשת החיים". כשאני מעלה את שניהם יחד, זה נקרא "תפילה".

30.4.2017

 

"המתפלל עבור אחרים זוכה תחילה"

בדאגה שלי עבור תשעה חברים, גם אם היא מלאכותית, בבקשה מהבורא עבורם שיעזור להם, יתמוך בהם, שיטפל בהם במאור המחזיר למוטב, כשאני כך מבקש, דורש ממנו עבורם, באופן זה מתפתחת בי קודם תכונת ההשפעה. אני מקבל מכך תוספת כוח השפעה. המאור המחזיר למוטב קודם כל משפיע עליי ועוזר לי להיות יותר ויותר בבקשה עבורם. ואני גם מזמין עליהם את המאור המחזיר למוטב שישפיע עליהם וזה נקרא "המתפלל עבור אחרים" אבל "זוכה תחילה". שדרכי עוברים אליהם כוחות ההשפעה, הרצונות שלי להשפיע, וכך זה קורה. מי שמתפלל נעשה הצינור. הוא הופך ל"שביל" לכל מי שהוא מתפלל עבורו ולכן זוכה תחילה. בכך שמעמיד את התפילה הנכונה, נפטר מהאגו שלו, קונה מ"ן, חסרונות זרים כדי להשפיע לבורא והוא באמצע כמקשר מסדר את הדברים, הוא עושה את עבודת ה'. זה נקרא שעושה פעולה בעל מנת להשפיע ללא נגיעה עצמית. אנו מסוגלים, בנויים, מוכנים לעשות את הפעולות הללו.

17.5.2017

 

המשפיע העליון מתפעל מהתפילות שלהם

בקבוצה מתוקנת כל אחד מתפלל עבור האחרים. כאשר זה קורה יש להם את אותה צורת הבקשה שיכולה להשפיע על הכוח העליון. כך כולם נמצאים בהשפעה הדדית, והמשפיע העליון מתפעל מהתפילות שלהם.

20.10.2017

 

מתקשרים בצורה הדדית במעגל

כל אחד צריך להתפלל עבור האחרים. כל אחד נמצא בצורת מלכות כלפי ט' ראשונות. יתר החברים הם ט' ראשונות והוא מלכות. כאשר כל אחד מתפלל עבור האחרים במעגל, נוצרת צורה הדדית. כל אחד מתקשר עבור האחרים, וכולם אז מייצבים את תכונת ההשפעה הכוללת המורגשת בבורא באופן כזה, כי הוא כוח ההשפעה הכללי. תהליך זה פועל לפי חוק השתוות הצורה. זוהי פיזיקה פשוטה מאוד.

20.10.2017

 

לא צריך לעצמו כלום

לפתע פתאום מגלה האדם שיש בו מערכות רבות המוכנות לפעול בהתקשרות עם החברים ועם הבורא. מערכות אלו הן בתוכו. החלק העליון שלו כלול מפנייה לבורא, אם הוא פונה אליו בבקשה עבור החברים, והחלק התחתון שלו כלול מחסרונות החברים שלוקח אותם ומעלה לבורא. הוא בעצמו נקודה ניטראלית, "שליש אמצעי דתפארת", לא רוצה ולא צריך לעצמו כלום. כך האדם בונה את עצמו.

20.10.2017

 

אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, וייתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח. והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.

(כתבי רב"ש א', מאמר "תפילת רבים")

 

חלקים מהשכינה

כולנו חלקים מהשכינה. עלינו להתחבר ולבקש שכל החלקים האלה יתחברו יחד ויהיו כגוף אחד. לבקש שבגוף זה לא יהיה שום שוני וחלקים, או סדקים, אחרת האור העליון לא יהיה בהשוואת הצורה עם הכלי, עם השכינה. כך השוכן, הבורא, האור, יוכל להתלבש בשכינה ולקבוע בה את המקום שלו. הרצונות שלנו, הניצוצות שלנו, כאשר הם מתחברים, ויצטרפו אליהם חלק מהרצונות שלנו המתוקנים, כולם הופכים לכלי, למשענת לגילוי הבורא. ועד כמה שבכל אחד מאיתנו קיימים רצונות שונים, מנוגדים, בעד ונגד, כאשר הם מצטרפים כניצוצות מחוברים יחד במרכז הקבוצה, זה ייתן את אופן החיבור, והבורא יתגלה בכל מיני צורות. כי לאור העליון אין שום צורה, אלא אנחנו מתוך סגנון החיבור בינינו, עוצמת החיבור בינינו, ברשימו דהתלבשות, רשימו דעביות זה נקרא, ניתן לבורא את הצורה.

20.3.2017

 

להקים שכינה מעפר

התפילה היא אחת, "להקים את השכינה מעפר". שהחיבור בינינו יתגלה וישמור עלינו ויחזיק אותנו, וזה נקרא "להעלות את השכינה מעפר". שהכלי שבו כולנו נכללים, קשורים, ותומכים זה בזה, שהכלי הזה יתגלה לעיני כולם. על זה צריכה להיות התפילה. התפילה היחידה. להקים שכינה מעפר, כלומר לגלות את הקשר בינינו שבו יתגלה הבורא, והדבקות שלנו ככלי והמילוי שלנו כאור, כבורא. על זה אנחנו צריכים להתפלל כדי לגרום לו נחת רוח. אין חוץ מזה שום דבר, לא לחשוב על כלום חוץ מזה. כל יתר הדברים הם רק במסגרת ההכרחיות.

23.11.2018

 

קיים רק למען החברה

תפילת רבים היא תפילה עבור הרבים. ואני? אני לא קיים אלא רק לשם כך. החסרונות שלי, המטרות שלי, לא צריכים להוות דאגה עבורי וכך כל אחד ואחד בחברה. כאשר מגיע למצב בו הוא קיים רק למען החברה, ואין לו שום חיסרון משלו, אלא רק עבור החברה, נקרא "שכינה", והבורא יוכל להתגלות. אנו מגלים אותו, בונים אותו, לפי היחסים בינינו בהשפעה, כאשר כל אחד מבטל את עצמו ומשפיע לאחרים. בכך אנו מגלים אותו.

20.3.2017

 

מבקש עזרה מהבורא, כדי להביא את החברה לעשות לו נחת רוח

מה שאני רוצה לעשות הוא לקדם את כל החברים שלי למגע עם הבורא. מה קורה לי ומה יהיה איתי אינו חשוב, אני עושה על עצמי צמצום. ההשפעה שאני יכול לעשות כלפי הבורא, היא לקדם את החברים שלי אליו. אני עוזר, הם לא יכולים להתקדם בלעדי. מה שאני עושה זה חושב עליהם ולא על עצמי, איך על ידם אני אעשה נחת רוח לבורא באופן שהוא אפילו לא ידע על כך שאני עושה זאת. העיקר שיהיה להם טוב, לחברים ולבורא יחד. אם אני מתאר צורה כזאת, מעמד כזה, סצנה כזו, ניתן לומר שאני ניצל. ייתכן וניצל מהרצון לקבל לעצמי, ומגיע להשפיע נחת רוח לבורא.

ודאי שבתוך כוונות אלו שאני עכשיו מפעיל, עליי גם לבקש עזרה מהבורא, מהחברים. ממני אני דורש רק מאמץ שזה יקרה. אני צריך לסדר את כל היוצרות הללו שלא יפריעו זה לזה. אני מבקש עזרה מהחברה, כדי להתפלל לחברה ולקרב אותה לבורא. אני מבקש עזרה מהבורא, כדי להביא את החברה לעשות לו נחת רוח. זה כביכול הפוך. אני מבקש לתת לי הזדמנות לעשות זאת. אמנם אינני רוצה אפילו לדעת שאני עושה כך. אני רק רוצה שאצלם תהיה הפעולה והסיכום שלה. אם האדם משתדל לעבוד כל הזמן באופן כזה, לכייל את עצמו, אז הוא מרגיש שהאור העליון כל הזמן מתקן אותו, משפר אותו למחשבה, לרצון הנכון.

5.4.2018

 

הבורא יודע איך להמיס את הלבבות שלנו

כאשר הנטייה לחיבור תהיה כה גדולה, נתחיל להרגיש כיצד אנחנו מחממים את מקום החיבור. המרכז בינינו מתחיל להיות כמו כדור ברזל חם, שמאיר לכל הכיוונים בחום שלו. אנחנו אפילו רוצים להיכנס אליו אך מגלים עד כמה שלא מסוגלים מכיוון שיש משהו שמחזיק אותנו. אולי אנחנו מתקרבים ואפילו נכנסים אליו כביכול, אך לא מתחברים בכל זאת. לא יכולים לחמם את עצמנו עד כדי כך, עד ההרתחה, וכל אחד נשאר בתוך לב האבן שלו. והלב עדיין לא הופך להיות ללבה. איננו יכולים להתחבר, על מנת שנרגיש עד כמה כאן ממש נמצאת ההתנגדות הפנימית הזו הנקראת "לב האבן", ושאת האבן הזו אי אפשר להרתיח. כאן רק התפילה לבורא יכולה לעזור כי הוא זה שיודע כיצד להמיס את הלבבות שלנו ולהפוך אותם למבנה אחד, עיסה אחת.

10.6.2018

 

המצב הרצוי

בואו נתאר לעצמנו את המצב הרצוי. שאין את העולם הזה. אלא השכינה מלובשת בכל המציאות. יש רק כוח אחד ששולט, ואנו נמצאים בו, בשליטתו, מרגישים אותו, הוא מפעיל אותנו. אנחנו עושים הכול כדי יותר ויותר להגביר את השפעתו על כל חלקי המציאות, עלינו ועל כולם. אנו נמצאים בדבקות עמו בכך שדבוקים בינינו. בואו נעשה מאמץ לחשוב שזה כך, ונבקש שכך יהיה. נבקש שצורה זו תתגשם, תיכנס לתוך הכלים המתוקנים שלנו. נדבר על כך, זאת התפילה.

9.6.2018

חזרה לראש הדף
Site location tree