אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / ראיון עם העתיד / חלק 7 מלחמה מתמדת / מלחמה מתמדת למעלה ולמטה
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

מלחמה מתמדת למעלה ולמטה

לאחר אסון הדולפינריום, יוני 2001.

על האספלט ליד נרות נשמה ישבה ילדה ומררה בבכי. היא בכתה ללא הרף והחולצה שלה היתה ספוגת דמעות. למראשותיה היו מונחים ורדים אדומים על כתמים שחורים. "שלשום היה כאן ילד" אמרה חברה שלה והתחילה לבכות. היא מלמלה משהו: "עכשיו זה לא הזמן לכתבות בעיתון-יותר מדי דם...". זה היה ה-3 ביוני, ואיש בעולם לא היה יכול לנחם את הילדה שישבה ליד נרות נשמה, ובכתה על התקוות שנפרדה מהן כאן ב-1 ביוני, במקום שספוג בדם אהוביה. באחד העיתונים נתקלתי בדו-שיח על השואה. מישהו שאל: "היכן היה הבורא שלכם, כששלחו את היהודים לתאי הגזים?" והתשובה הייתה: "עמד בפתח הדלת, ובכה." חזרתי על דברים אלה באוזני הרב מיכאל לייטמן. "אלו מילים יפות, אך כדי להכיר את מעשי הבורא, כדי לדעת 'היכן הוא היה', עלינו להבין את מהות הבריאה" ענה הרב.

דמם של נערים ונערות דורש אם לא נחמה, אז לפחות הסבר מדוע זה קרה, איזושהי הצדקה.

חוכמת הקבלה מסבירה מדוע בישראל קורים היום דברים מהסוג הזה, ומעניקה פיתרון איך אנחנו צריכים להתייחס לזה, ומה אנחנו צריכים לעשות.

אנחנו והעולם שלנו נמצאים בתחתית הבריאה. הבורא הוריד אותנו לכאן, לפי מחשבתו, כדי שנגיע בעצמנו לפסגה, לשיא הבריאה, למקומו. אנחנו צריכים להשתוות אתו בשלימותו, בנצחיותו, בידיעה ובשלווה. לשם כך אנחנו צריכים לעבור 125 מדרגות רוחניות, העולות מהעולם הזה ועד הבורא. הסולם הזה בנוי מ-5 עולמות, שבכל אחד מהם ישנם 5 פרצופים (מִבנים רוחניים) וכל אחד מהם מורכב מ-5 ספירות, שהם בסך הכל 125 ספירות, תכונות או מדרגות.

זהו תיאור מדעי ויבש. מה הקשר בין התיאור הזה לאסונות שקורים לנו? מדוע אנחנו צריכים לשלם על כך שהציבו אותנו בתחתית הבריאה?

טענותיך מובנות. ברגע שתלמד ותבין את חוקי הבריאה, ברגע שתדע לראות מעבר לעולם החומרי שלך, תקבל תשובה על שאלותיך, וטענותיך ייעלמו. מדוע אדם שקופץ מקומה שביעית נהרג במקום, או מדוע אדם שלא יודע לשחות טובע בים? זה נראה לך ברור, כי אתה מכיר כמה חוקי פיסיקה שגורמים לזה, אתה שלם אתם, ולכן אין לך טענות על כך.

אבל לפי מהלכי הבריאה, החל מסוף המאה ה-20 אנחנו חייבים כולנו ללמוד גם את חוקי הבריאה של העולם הרוחני, שאותם לא ניתן לבטל כמו את החוקים הפיסיים של הטבע בעולם שלנו. ואם היינו מסגלים אותם לעצמנו, כשם שאנחנו מסגלים את חוקי המשיכה, לא היו לנו טענות כלפיהם. אלא שאנחנו, כלומר היהודים, מאחרים מאוד בידיעת החוקים האלה, וכתוצאה מכך מפרים אותם. ואז אנו מתרגזים שאנחנו נכשלים, ואף נהרגים.

אם נתבונן בתרשים תיקון הבריאה (איור 2, עמ' 161) נראה שכל התהליכים וכל התאריכים הקשורים בתיקון ובגאולה מחושבים וקבועים מראש. בעבר היה הידע הזה מוסתר מהציבור ורק יחידים שלטו בו. היום כל הידע הזה פתוח. הוא חיוני מאוד לכל האנושות, אף יותר מחוקי המשיכה. בידע הזה תלוי לא רק הקיום שלנו בעולם הזה, אלא גם המשך הדרך של כל האנושות, ובראש ובראשונה קיומם של היהודים.

כל הנשמות שלנו הן חלקים מנשמה אחת שנקראת "אדם". נשמה זאת היא היצירה היחידה, הדבר היחידי שברא הבורא. כוונת הבורא, מחשבת הבריאה, היא שהנשמה הזאת תתרחק ממנו עד כדי כך שתתחיל להרגיש את כל המרירות, ההשפלה, האפסיות, אי השלמות, אי היציבות במצב הזה שמנוגד למצב הבורא, ועל ידי זה היא תרצה להידמות לבורא, לחזור ולעלות אליו בכל כוחה.

הטעם לירידת הנשמה מהבורא עד לעולם שלנו, ומהעולם שלנו בחזרה לדרגת הבורא, הוא שבדרך החוזרת לבורא מתעורר בנשמה רצון להידמות אליו. על ידי ההשתוקקות להידבק בבורא, משיגה הנשמה תענוג, שלווה, ידע עליון, שלימות, נצחיות, הרבה יותר ממה שהיה לה במצבה ההתחלתי.

עליית הנשמה מהעולם שלנו עד לבורא היא דרך 125 מדרגות, לפי מספר תכונות הבורא שהנשמה רוכשת. חזרתה של הנשמה למקור שלה, צריכה להתרחש בזמן שהאדם חי בעולם הזה, ולא אחרי מותו, כפי שמתואר בשירי משוררים. בסולם המדרגות הזה, המדרגה הנמוכה ביותר זהו הרוע המוחלט והמדרגה הגבוהה ביותר זהו הטוב המוחלט. כל המדרגות באמצע הן ניצחון יחסי של הטוב על הרע. לכן כל הדרך הזאת למעלה, היא מאבק תמידי בין האדם לרע שבו, לטבע האגואיסטי שלו.

אם יבין האדם את התמונה הכללית של הבריאה, יווכח שכל החיים הם מאבק בלתי פוסק ברוע הפנימי שלו, מאבק שמגמתו לדחוק אותו ולהחליף אותו בתכונות הבורא, בטוב. ועד שכל התכונות האגואיסטיות של האדם לא יתחלפו בתכונות ההשפעה של הבורא, המאבק הוא בלתי נמנע.

יתר על כן, ככל שהטוב פעיל יותר ומנצח את הרע, כך הרע מתגלה יותר, ונעשה יותר אכזרי. הסיבה היא, שככל שהנשמה עולה גבוה יותר בסולם המדרגות, כוחות הטוב והרע נעשים קיצוניים יותר ונאבקים יותר זה בזה.

"מלחמת הטוב ברע" זה לא מונח ספרותי. שהרי בין שני הכוחות של הטוב והרע, בתוך המאבק המתמיד ביניהם, נמצאת הנשמה בדרכה אל מטרת הבריאה.

זה "מאבק מתמיד"?

כן, בוודאי. אי ההבנה כי מדובר בהתנגדות תמידית בין טוב ורע ובמלחמה קבועה ביניהם והעדר הרצון לראות את זה, מובילים את האדם לתקווה שאפשר, בכל רגע, כאן על אדמה זו, להשיג שלום, וצריך רק לרצות לנהל משא ומתן.

מעולם לא היה מצב בתולדות האנושות ללא מלחמות, ללא הכנות למלחמות וללא ריפוי הפצעים אחריהן. זוהי עובדה. כמו העובדה, שאם באיזשהו מקום יש מלחמה, שם יש יהודים, בצורה מוסווית או גלויה. הם סמויים, כי משדה הראיה שלנו נעלמו עשרת השבטים. ואם נברר את הסיבות למלחמה ומי השתתף בה, נגלה את אותם השבטים הגלויים, שישבו אתנו בעבר באותה מולדת. כך זה יהיה עד "גמר התיקון", התיקון המלא של הרע והחלפתו בטוב.

אתה מתאר מצב מייאש מאד.

דווקא התהליך הזה יוביל אותנו לשלמות, לנצחיות, לשלווה, כלומר למטרת הבריאה.

אבל אנחנו לא נראה את סוף התהליך.

ראוי שנתבונן שוב בתרשים "תיקון הבריאה". במשך אלפי שנים, האנושות התקדמה למטרת הבריאה בצורה בלתי מודעת. מהעשור האחרון במאה ה-20 התחילה עלייה מכוונת של נשמות, כמו שחזו כל המקובלים הגדולים בספר הזוהר, בספרי האר"י, אצל הגאון מווילנה ובספרי בעל הסולם.

אנחנו הדור הראשון שכבר צריך להתחיל את תהליך התיקון באופן מודע, ואפילו לא טרחנו לקרוא על זה, או לפחות לנסות להבין במה מדובר. לכן מתים נערים ונערות, לכן יש כתמי דם על אספלט, וים של דמעות.

איך נוכל במודע לקחת חלק בתהליך הזה, אם הכל מתוכנן מראש?

השיטה היחידה להשתתף בתהליך הזה היא ללמוד את תוכנית התיקון, להיכנס במודע לתהליך הזה ולהבין שאי אפשר לשנות את חוקי העולם.אדם צריך להבין שמהירות התיקון ומידת התיקון תלויות רק בו ושדווקא בזה יש לו בחירה חופשית: שלכל תיקון מוקצב זמן מסויים, ואם הוא מאחר, אז הטבע מאיץ בו על ידי אירועים טרגיים, מציג לו בזה מצב לא מתוקן,כדי שהוא יהיה חייב להתחיל לתקן אותו. כלומר, היסורים, האסונות ופגעי הטבע שעברנו הם תוצאה של תכונות לא מתוקנות-שלא תוקנו בזמן ביגיעתו של כל אחד מאיתנו.

אירועי טרור ומלחמות, פיגועים ואסונות ימשיכו להתרחש כל עוד לא נתחיל במלחמה פנימית נגד הרע בעולם הרוחני; ובכך נהיה מוכנים באופן מלא גם במלחמה החיצונית בעולם הזה. זוהי עבודה פנימית של תיקון הטבע שלנו, תיקון האגו, הריסת הרע בתוכנו והתגברות עליו.

לא הפסיכולוגיה ולא הפסיכיאטריה אינן מכירות את שיטת העבודה הזאת. וכשם שכל החוקים העיקריים של עולמנו התגלו דווקא ליהודים, מתוקף תפקידנו הרוחני, כך גם השיטה הזאת של התפתחות הנשמה ותיקון הנשמה נכתבה על ידי יהודים גאוני קבלה, וזה מכבר היינו צריכים להתחיל לסגל אותה לעצמנו.

בשנות השלושים, לפני שפרצה מלחמת העולם השניה, בעל הסולם, המקובל הדגול של המאה ה-20 קרא את היהודים לממש את יעודם, והם לא שמעו. אנחנו חייבים להתחיל לשלוט בתיקון, לשלוט בבריאה. כי אין מקום אפילו לחלום על סיום המלחמות בעולם.

מדוע אתה גוזל מאתנו את התקווה האחרונה לשלום, הרי דתות מטיפות לזה?

אני שואף להציג תמונה שתשקף באופן אמיתי את מערכת היחסים בין כוחות הטוב והרע. אני מנסה להסביר מדוע קורות תופעות כמו פיגועים ומדוע מתחילות מלחמות. אני לא כותב במטרה לנחם, אלא כדי להקנות את הידע שבאמצעותו אפשר להילחם נגד הרע.

אם נתחיל לתקן את עצמנו בהתאם לתוכנית הבריאה, לא נחוש בצורה כל כך חזקה את הניגודים העזים בין טוב ורע, ניגודים שמתבטאים בעולם שלנו באסונות ופיגועים. כלומר, הכל תלוי בכך שנשתתף בתיקון, ועד כמה נהיה פעילים בו.

אם נעבור תיקון ונתקדם הלאה, להבנת העולמות הבאים, בקצב שאנחנו יכולים להתקדם, בהתאם לכשרונות הפנימיים שלנו, ובהתאם לתנאים החיצוניים שיווצרו על ידי הכוח העליון במיוחד לתיקון שלנו, נחוש עם הזמן נוח יותר, יתר שלווה ואושר.

כל הדתות מדברות על הסבל שבעולם הזה ועל השכר שיהיה בעולם הבא. הקבלה לא מדברת בשום אופן על כך שהאסונות הם תשלום כלשהו עבור הכניסה לגן-עדן.

האסונות שאנחנו עוברים אינם תשלום, אלא תוצאות מתכונות רוחניות שלא תוקנו בזמן. והיסורים יימשכו כל עוד לא נתקן את התכונות האלה. במכונית לא תקינה, כל עוד שלא מתקנים את מה שמקולקל, ממשיכים לסבול ממחדלים קבועים. אם אני מאחר לתקן, ההזנחה גדלה ומובילה לתאונות ואסונות. לכן אני נמנע מלצייר תמונות ורודות של העתיד. אנחנו במצב של מלחמה מתמדת עם הרע, ורק התיקון שלו בתוכנו יכול למנוע מאתנו תאונות ואסונות.

נכנסנו לשלב בו התיקון שאנחנו עוברים הוא בידיעתנו. בשלב הזה הטבע דוחף אותנו לעשות מעשים מתוך מודעות לדרך, ללמוד את השיטה לתיקון הנשמות. ואם נאחר, הדחיפה תהיה חזקה ותוקפנית יותר, כי המלחמה בין הקדוּשה לבין כוחות הרע נמשכת עד גמר תיקון.

איך ייתכן שהבורא מציב מטרה שגורמת סבל לברואיו? איך אפשר להצדיק דרך כזו ומטרה כזו?

אפשר להצדיקה רק אם נראה את המטרה כדבר שלם. וכל זמן שלא רואים, ודאי שלא יכולים להצדיק ולא יכולים לשנות דבר. לכן אנחנו כביכול מוצאים את עצמנו כל פעם ניצבים מול ילדה בוכה.

אפשר לשנות משהו רק אם נלמד את דרכי הפעולה של הבורא; רק אז נצדיק את הבורא ואת המטרה שלו; לפני זה, למרות כל המילים היפות, רק "נקלל" אותו.

כל אדם בר-דעת, אחרי שנודע לו, שהיום עומדת לפניו האפשרות להבין,לא רק את פעולתם של הפלנטות, האטומים והגֵנים האנושיים, אלא גם את החוקים ואת הדרכים של הבורא ומטרתו, אדם זה חייב לגלות לפחות איזשהו עניין בתחום החשוב ביותר הזה.

את העובדה שבני אדם עצלנים ולא מתעניינים בדבר אני מבין, אבל בגלל העצלות הזאת קורים היום הרבה אסונות. כל עוד לא השגנו את המטרה, אנחנו, הנמצאים בעולם הזה, חייבים להילחם ברמה הרוחנית וברמה הגשמית כאחד. ואין סתירה בין זה לזה.

אנו לומדים מדעים פחות חשובים, שבהם לא תלויים לא החיים ולא המוות שלנו, וגם לא מצבנו הנצחי לאחר המוות. אם כן, מדוע אנחנו מעדיפים ללמוד מדעים אחרים ומוותרים על מדע כה חשוב שעוסק בקיום הנצחי שלנו?

מלכתחילה מערכת היקום מורכבת משני כוחות מנוגדים, טוב ורע. לפיכך המלחמה, כיבוש הרע על ידי הטוב, היא הכרחית, הן המלחמה הפנימית-רוחנית והן הגשמית. כך היו חייו של דוד המלך, שהיה מאבות המלכות והמדיניות שלנו. ארבעים שנה נלחם וארבעים שנה כתב תהילים.

דוד המלך הוא מופת להתנהגותו של אדם בעולם הזה, במלחמה מתמדת עם אויבים חיצוניים ואויבים פנימיים. הוא הראה לנו בבירור, שעלייה רוחנית היא מלחמה רוחנית, ומלחמה בעולם שלנו היא השתקפות בחומר של המלחמה הרוחנית.

כיום עלינו להכיר בכך שאין תועלת לחכות לשלום; הוא לא יבוא, אלא להיפך, תהיה התפרצות של סכסוכים ועימותים בכל מקום. אבל בידינו היכולת להעביר את המלחמה הזאת מהרמה של העולם הזה לרמה הרוחנית, לנצח שם, ואז לראות את השלום בא לעולם שלנו.

מכל מקום, בשום אופן אין לשכוח שמלחמה ברמה הרוחנית והגשמית היא בלתי נמנעת, והיא תהיה מלחמה מתמדת עד שנגיע לתיקון הסופי הכללי. אסור לנו להשלות את עצמנו, שאת המלחמה בעולם שלנו אפשר לבטל על ידי משא ומתן וויתורים, תחינות וריצוי או על ידי כל מיני פעולות גשמיות אחרות, כי רק העבודה על תיקון הנשמה תציל אותנו.

אי אפשר לבטל את המלחמה הגשמית למטה על פני האדמה, גם לא על ידי ניצחונות מוחצים, כאלה שהיו לנו במהלך התקופה הקצרה של חמישים שנות קיומה של המדינה. תיקונים-הריסת הרע וצירוף הטוב והידבקות בבורא-מתבצעים בעולם העליון. וסוף המלחמות בעולם שלנו הוא תוצאה של התחברות עם הבורא, שניתן להשיג אותה רק באמצעות לימוד הקבלה.

מהם גבולותיה הטבעיים של ארץ ישראל?

הגבולות הטבעיים של ארץ ישראל בעולם שלנו, הם הגבולות שעליהם פועל אותו כוח רוחני, שיורד מ"ארץ ישראל" הרוחנית שבעולם העליון. אלא שלכל חלק על פני כדור-הארץ מותאם כוח בעולם העליון, שיורד ומשפיע עליו לכן כשמשנים מקום, משנים מזל.

אנשים שחיים באותו מקום דומים זה לזה במבנה הגוף, בצורת הפנים, באופי, וכשהם עוברים למקום אחר למשך שנים ארוכות, משתנים סימני ההיכר שלהם, הפנימיים והחיצוניים...

בעולם הרוחני קיימים 70 כוחות שיורדים לכדור-הארץ ויוצרים 70 עמים,כל אחד בשטח שלו. אמנם היום בעולם שלנו הכל התערבב, אבל בעולם העליון לא השתנה דבר. כל אחד מאותם 70 כוחות ממשיך לפעול על אותו שטח בדיוק לפני שכל הערבוב הזה התרחש. לכן, כאשר מביטים מהעולם העליון על הכוחות שיורדים למטה, אפשר לציין בדיוק את גבולותיה של ארץ ישראל.

אבל זה לא העיקר. העיקר הוא תיקון הבריאה. כל עוד לא נתקן אותה, לא ייפסקו המלחמות, לא הרוחניות ולא הגשמיות. לכן חובתנו לשמר את כוחו של הצבא ולהגיב בעוצמה הראויה נגד כל ניסיון לפגוע בנו.

כאשר תופסים שלמלחמה יש רק אופן אחד, מלחמה עד הניצחון המוחלט, ושעם הרע אין הסכמים (לפי מחשבת הבריאה), מבינים שנחוץ לתקוף את הרע, רוחנית, ולהקדים אותו מבחוץ ומבפנים.

עלינו לתקן את הרע הפנימי, בכך שנכבוש אותו, נהרוס אותו ונבנה עליו את הבניין של הטוב; אותו דבר צריך לעשות גם בעולם החיצוני.

טעות לחשוב שהסכמים וויתורים ימנעו מלחמה ופיגועים רבים בארץ ובעולם-שהרי זה עומד בניגוד מוחלט לתוכנית הבריאה. זה רק מסבך את הבעיה, מפני שזה גורם להתחזקותו של הרע.

עלינו לראות כדוגמא את דוד המלך, ללחום כמוהו נגד הרע, הן בעולם הזה והן בעולם הרוחני, לנהל מלחמה הן בתוך עצמנו והן מחוצה לנו. אנחנו נמצאים בתנאים הרבה יותר טובים מאשר דוד המלך כי הזמן שלנו הוא כבר האות לגמר התיקון. לכן, כפי שנכתב ב"ספר הזוהר" עצמו, רק אם נִלמד אותו, נוכל לשלוט בכוחות העליונים, לנצח את הרע ולהציל את עצמנו ואת כל העולם מהאסונות הבאים.

רבים למדו ולומדים קבלה ואת "ספר הזוהר", ולמרות זאת, לא רואים תוצאות בשטח.

תוצאה היא פועל יוצא של גמר התיקון. אי אפשר להשיג אותה על ידי מאמץ של יחידים. היזכר בנביאים, בפניותיהם לעם ישראל. כולנו צריכים להתחיל ללמוד קבלה, כמו שהולכים ללמוד בבית-הספר. זה לא אומר שכל אחד מאיתנו חייב להפוך להיות מקובל, וחייב ללמוד ולהבין את חוקי היסוד של מדע הקבלה. אלא צריך שכולנו נהיה שותפים בהבנה בסיסית של חוקי ההתפתחות של הבריאה ושל תיקון הנשמות, שנכתבו בספרי הקבלה. זוהי הדרישה של זמננו.

נוסף ללימוד, עלינו, לשנות לגמרי את יחסינו למלחמה ולראות במלחמות שלנו את התיקון. אל לנו לנסות לברוח ממנה, אלא יש להתייחס אליה בצורה בוגרת, מאחר שהיא נועדה לצורך תיקון הנשמות. עלינו להבין שבעולם הזה שום דבר לא יכול להיות מנוגד לעולם הרוחני, ושבעולם הרוחני מתנהלת מלחמה בלתי פוסקת, שרק אם נסיים אותה, נסיים גם את המלחמה בעולם שלנו.

לא מכבר הסתיימה גלות אחת, שבנו לארץ, והנה עכשיו שוב ישנה ירידה מהארץ, התחלה של גלות חדשה מחשש מלחמה מתמדת בארצנו.

נכון, רבים רוצים לרדת מהארץ. רבים יורדים. אלא שבכך הם רק צוברים רע נוסף בחשבון הרוחני שלהם. אולי היום לא יהיו להם פיגועים ליד הבית, אבל בעוד עשר שנים הם ייקלעו לאסונות גדולים יותר.

הכל מתוכנן מראש ואיש אינו יכול לברוח מהגורל שלו ומהמשימה שלו, כשם שיונה הנביא לא הצליח לברוח. החלטות לגבי כל נשמה התקבלו בעולם העליון בהתאם לגלגולים שלה, הדרך שלה והמצב הסופי שנקבע לה מראש. אם לא נלמד את הדרכים האלה, המילים שלי יהיו לדברי מוסר ריקים.

הידע בקבלה מאפשר לאדם לא לברוח מהמלחמה בעולם הזה, אלא לשלוט בה בצורה רוחנית, במודעות מלאה ובביטחון מלא שננצח בה.

אור רוחני לא יורד עלינו בבת אחת, אלא בהדרגה, תוך מאבק מודע וקשה מצידנו-ותוך אכזבות ונפילות. מה שקורה במלחמות פרטיות של כל אחד מאתנו, קורה גם במלחמה כללית.

באמצעות לימוד הקבלה נשיג שליטה על מהלך האירועים. רצוי לא לטפח תקוות מיותרות שהשלום כבר בדרך. הניגוד בין הכוחות הוא הכרחי, ודווקא אנחנו היהודים קובעים את התהליך הזה ואת המאורעות שיורדים עלינו.

מאז קום המדינה היו מלחמות רבות בארץ הזאת. אבל ישנן מלחמות שאנחנו לא מרגישים אותן. אם נדע מראש שיש נחיצות במלחמה, נבין את המטרה העליונה שלה, את הבסיס המוסרי שלה; אז ננצח את האויב בצורה יעילה, והמלחמה תעבור עלינו כמעט בלי שנשים לב אליה.

בורא אומר לנו: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". הרי זוהי מלחמתו של הבורא! כאשר האדם יראה איך היא מתרחשת בעולם העליון ומשיגה את התכלית הנצחית שלה, זה יאפשר לו לא להרגיש אותה בכלל בעולם הזה.

אבל אנו, בעולם הזה, מרגישים את הכאב הנורא של המלחמות. אם לדבריך אפשר להעתיק את המלחמות ברע רק למישור רוחני, לחסוך בסבל, מדוע זה לא קורה, אלא מתרחש בנסתר מאיתנו?

ההסתר והחושך שאנחנו חיים בו, אי הידיעה של העתיד ואי היכולת אף לדעת אותו, הם תוצאה מהמצב הרוחני שלנו. אפשר לשנות את המצב הזה רק אם נלמד קבלה-את "ספר הזוהר". אם לא נזדרז בעצמנו ליצור קשר עם הבורא, ולצאת לעולם הרוחני, אירועים שונים ידחפו אותנו לפנות אליו, כדי לבנות אתו את הקשר.

כל מה שקיים בבריאה מאורגן באופן שנוכל, עם הבורא, לצאת למלחמה נגד "פרעה", נגד הרע. המלחמה הפנימית צריכה להתנהל בהרגשה, שלא אנחנו מנהלים אותה, אלא הבורא. להגיע להרגשה כזאת אפשר רק על ידי שיטת הקבלה.

אמרת שאין כפיה ברוחניות ואי אפשר להכריח את האדם להתעניין בלימוד הקבלה, במבנה העולמות הרוחניים ובהנהגה עליונה?

נכון, אי אפשר להכריח ללמוד קבלה. אדם מגיע ללימוד הזה רק אם הוא מרגיש שרע לו. רק הצורך, הוא שמחייב את האדם להתפתח. אני מניח שעוד שנה שנתיים, אנשים ירגישו באיזה כיוון הם צריכים להתקדם. בכל מקרה, הזמן פועל לטובתנו, לטובת לימוד הקבלה.

אם עד 10% מהציבור ירגיש צורך ללמוד ולהפיץ את הקבלה כמה שעות בשבוע, ועוד 70%-50% יבינו את חשיבות העבודה הזאת, וכמה חשוב לרכוש את השיטה להשפעה על ה"ניהול העליון"-דבר זה ישנה את המבנה של הכוחות הרוחניים ויביא לנו את כוח ה"משיח".

מדור לדור, כלומר מגלגול לגלגול, חוזרת הנשמה לעולם הזה ומתלבשת בגוף, ומנהלת נגדו מלחמה. אנחנו לא מודעים למלחמה הזאת, היא מתנהלת בנו ללא ידיעתנו. רק נדמה לנו שאנו שרויים במאמץ קיומי, בבריחה מיסורים ובמרדף אחרי תענוגים.

אלא שזו המלחמה הפנימית שלנו. המלחמות החיצוניות נולדות מהטבע האנושי, מרצונו לשלוט באחרים, וזה מה שגורם למאבקים בין אנשים, בין מפלגות, לכל מיני תחרויות עד למלחמות בין העמים.

אחרי שהנשמה עוברת מספר מוגדר של גלגולים, במאבק שהוא לא מודע, בתהליך שבו האדם לא תופס לא את הסיבה ולא את המטרה לניסיונותיו, כי תהליך הגלגולים מוסתר ממנו-אחרי אלה, הנשמה עולה למדרגה הבאה של התיקון, להתפתחות מודעת. כדי שנעבור תיקון במודע בדרך מהירה ולא כואבת, פיתחו המקובלים שיטה מיוחדת שנקראת "קבלה", שהיא ה"מתמטיקה" של נפש האדם. יש ללמוד אותה רק בשלב האחרון של התפתחות הנשמה, רק בשלב המודע.

המקובלים של המאות הקודמות כתבו שהתקופה הזאת צריכה להתחיל עם החזרה מהגלות הרביעית, מהגלות האחרונה. וליתר דיוק, הגאון מווילנה שחי במאה ה-16 קבע את שנת 1990 כראשיתה של התקופה הזאת. הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, שחי בתחילת המאה הזאת, הצביע על שנת 1995 כשנת השינוי.

מכל מקום, התהליך הזה כבר התחיל, ואנחנו רואים איך חוכמת הנסתר היהודית המלמדת על התיקון האישי של הנשמה, שהיתה נעולה בפנינו, הופכת להיות חיונית לאנשים רבים, דווקא בדור שלנו.

בעל הסולם כותב שלימוד קבלה משנה את איזון הכוחות בעולם הרוחני, וכתוצאה מזה מתרחשים שינויים גם בעולם הזה. היחס הזה בין הכוחות אינו מביא להפסקת המלחמה, כי המלחמה היא בלתי נמנעת ונמשכת עד גמר התיקון, אבל היא לא חייבת להיות מלחמה שיש בה מיליוני הרוגים. מלחמה זה התנגשות בין כוחות, שלא תיפסק עד גמר התיקון, ואנחנו כבר נמצאים בשלבה האחרון.

אם מלחמה היא מצב קבוע ובלתי נמנע, הן בעולם הרוחני והן בעולם שלנו, במה אנחנו יכולים להשפיע על שינוי המצב?

אם נלמד קבלה, נוכל להשפיע בצורה יעילה על האיזון שבין כוחות הטוב והרע, לגרום לשינויים במערכת הניהול של העולמות כך שלא נרגיש מלחמה, התנגדות הרע.

את ההתנגשות בין ערבים ליהודים מסבירה הקבלה על ידי ניתוח מבנה הנשמה הכללית בבריאה: החלק החיצוני של הנשמה הכללית נקרא "גוי" ונמצא בהתאמה לגויים, והחלק הפנימי שלה נקרא "יהודי" הנמצא בהתאמה ליהודים, לעברים, מלשון "עבר", אלה שעברו את הגבול של העולם הזה ונכנסו לעולם הרוחני, או ישראל שזה "ישָׁר אֵל", ישר לבורא.

בנשמת האדם מתקיימים תמיד מאבקים בין החלק חיצוני, הגשמי, האגואיסטי שנקרא "גוי", לבין החלק הפנימי שנקרא "יהודי". הערבים-שנלחמים נגד היהודים-זה אני עצמי, התכונות שלי, הטבע שלי, שאותו אני צריך לנצח בתוכי-ובאותו זמן עלי לנצח גם את אויבי בגשמיות. נהפוך להיות יהודים במובן המלא של המילה רק כשננצח את הגויים בתוכנו, זאת אומרת, כשנהיה מתוקנים.

אלא שלא זה מצבנו הנוכחי-זהו המצב העתידי שלנו. אילו היינו מתוקנים היום, לא היינו צריכים להילחם בפלשתינאים. "שלום" בא מהמילה שלימות-ניתן להשיג שלום, הבנה, רק אם הטוב שולט באופן מוחלט ברע, והרע משרת את הטוב.

במצב הלא מתוקן שלנו, אנחנו לא מסוגלים לתאר לעצמנו שניתן להשתמש בכוחות הרע כך שישרתו את הטוב, במטרה להתקרב לבורא, לתכונותיו. לשם כך צריכים לשנות רק את אופן השימוש, הנקרא כוונה.

למרבה הפלא, גם מי שעבר אסונות אישיים, לא רוצה לשמוע על הכוחות העליונים, על הבורא. אף על פי שדווקא משם יורד הסבל שלו. והאמת היא, שדווקא צרות וסבל הם שמכוונים את האדם לרוחניות; ומהניגוד המוזר הזה אי אפשר לברוח.

כאשר אדם מבוגר, מפותח, רוצה להסיק מסקנה כלשהי, הוא משתמש בניסיון של הדורות הקודמים. ואילו האדם הפשוט "עוצם" את עיניו, מרגיש רק את הכאב האישי-הרגעי שלו, ולא רוצה לדעת על שום טרגדיות אחרות. לכן לא כמות הסבל קובעת את תוצאות ההבחנה, אלא ההתבגרות הפנימית-הרוחנית.

אדם כזה יכול להתחיל לעסוק בשאלה על מהות החיים, על סיבת הסבל, בכל גיל. יכול להיות שבגיל 10 הוא יחוש בתוכו את השאלות האלו, הגם שלא עבר בחייו הקצרים שום סבל וגדל במשפחה רגילה. דבר זה הוא תוצאה מגלגולים קודמים של נשמתו בעולם הזה.

אנחנו כמעט שאיננו מתקדמים לגמר התיקון, כי אנחנו לא מתחשבים במכות שנוחתות עלינו: עומדים וצוברים מכות. כל עוד אין הרמה שלהן עוברת איזשהו סף, אנחנו ממשיכים לקבל מכות נוספות. וכאשר טעם המכות הנוראיות יהיה מר במידה מספקת, הוא יגרום לאדם צורך להיפטר מהן,ורק אז האגו יפעיל את שכלו, והוא ייעשה חכם יותר. קיימת אשליה שדרך היסורים היא הדרך לעולם הרוחני. אבל לא זו הדרך. דרוש זמן, כך שהסבל יצטבר עד סף מסויים, ואז מופיע הצורך להבין את הסיבה לסבל; המלחמה היא בלתי נמנעת, והיא תימשך עד סוף גמר התיקון. אם נלמד קבלה, נחליש את עוצמתה ונקטין את מידת הסבל ממנה, או שאפילו נעביר אותה לצורה הרוחנית שלה.

לפי שעה, רוב העם שלנו לא תופס שחוץ ממלחמה חיצונית יש גם מלחמה פנימית, ולכן הסבל רק יגבר. התהליך הזה נמשך כבר אלפי שנים, מפני שתפיסת הסיבה והמטרה לסבל, צריכה להיות לעומקו של כל הטבע האגואיסטי שלנו. בינתיים אנחנו מסתכלים בעיקר על הגוף שלנו כנכס עיקרי שלנו, הן בסבלו והן בהנאתו, כי אנחנו לא חשים בנשמה. אנחנו חושבים שאנחנו זה הגוף, כלומר השכל שלנו, ורק אתו אנחנו מזדהים.

והרי אנחנו הגוף והשכל. הרי כל השאר נסתר מאיתנו. איך אנחנו יכולים לפעול אחרת?

היום זה כבר אפשרי. יש לנו בסיס רחב מספיק, כדי להבין שהגוף שלנו והחיים שלו הם רגע קצרצר, ביחס למשהו עליון ונצחי. אבל אנחנו כל כך קשורים לגוף שלנו, שאנחנו לא יכולים לחשוב על הנשמה, אלא רק על הגוף.

שיטת הקבלה ניתנה לנו כדי להעלות את האדם מעל העולם הגשמי, כדי לעזור לו בתיקון שלו, במילוי הנשמה שלו וביצירת הקשר עם הבורא. לפי תוכנית הבורא, נסיבות שונות יביאו אותנו לכלל צורך להבין, שיש בנו משהו חוץ מהגוף: זוהי הנשמה, והיא העיקר.

יש בכל אחד מאיתנו משהו שהוא עוד לא מכיר, שהוא עוד לא חש. זה משהו ענקי ונצחי, אבל ריק. את הריקנות והנצחיות הזאת, האדם צריך לגלות כעת, ולמלאותן בעזרתה של הקבלה. גילוי הנשמה נמשך אלפי שנים, והיום נכנסנו לפרק האחרון של הגילוי הזה.

"כשאדם פונה למקורות קבלה אמיתיים, מתחיל להתפשט עליו מלמעלה אור רוחני. כאשר הוא בקבוצה ,עם המורה שהוא מקובל, אז על כולם משפיע כוח רוחני כללי שעוצמתו גדולה פי כמה..."

חזרה לראש הדף
Site location tree