עז

א

זהר:

ליה אברהם מכל בני דריה, דהוו אבירי לב, ואינון רחוקים מצדקה כמה דאתמר. רבי יוסי פתח (תהלים פד ב) מה ידידות משכנותיך יהו"ה צבאות, כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה, דהא כל בני נשא לא ידעי ולא מסתכלי על מה קאים עלמא, ואינון על מה קיימין. דכד ברא קב"ה עלמא עבד שמיא מאש וממים מתערבין כחדא, ולא הוו גלדי ולבתר אגלידו וקיימי ברוחא עלאה ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין ואינון סמכין לא קיימין אלא בההוא רוחא, ובשעתא דההוא רוחא אסתלק, כלהו מרפפין וזעין, ועלמא ארתת, הה"ד (איוב ט ו) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, וכלא קאים על אורייתא, דכד ישראל משתדלי באורייתא מתקיים עלמא, ואינון קיימין וסמכין קיימין באתרייהו בקיומא שלים. תא חזי בשעתא דאתער פלגות ליליא, וקב"ה עאל לגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא, כלהו אילנין דבגנתא דעדן מזמרן ומשבחן קמיה, דכתיב (דה"א טז לג) אז ירננו עצי היער מלפני יהו"ה וגו', וכרוזא קרי בחיל ואמר, לכון אמרין קדישין עליונין, מאן מנכון דעייל רוחא באודנוי למשמע, ועינוי פקחין למחמי, ולביה פתיח למנדע, בשעתא דרוחא דכל רוחין, ארים בסימו דנשמתא, ומתמן נפיק קלא דקליא חילין אתבדרו לארבע סטרי עלמא:

א. חד סליק לסטר חד, ב. חד נחית לההוא סטר, ג. חד עייל בין תרין, ד. תרין מתערין (ומתעטרן) בתלת, ה. תלת עיילי בחד, ו. חד אפיק גוונין, ז. שית מנהון לסטר חד, ושית מנהון נחתי לההוא סטר, ח. שית עיילי בתריסר, ט. תריסר מתערין בעשרין ותרין, י. שית כלילן בעשרה, יא. עשרה קאים בחד:

ווי לאינון דניימי שינתא בחוריהון, לא ידעי ולא מסתכלאן איך יקומון בדינא, דחושבן אתפקד:

סתרי תורה:

דברכאן דכל יומא, לאשלמא לדרגין עלאין כחושבן ל"ך ל"ך, דהא כלהו אתמסר לה בגין לאתקנא בהו לגנתא, ולמפלח לה ולנטרא לה, מארצך דא גנתא דעדן, (וממולדתך דא גופא, דאתקרי אילנא דחיי, דאיהו תריסר שבטין עלאין, ומבין אביך דא שכינתא, אביך דא קודשא בריך הוא, שנאמר (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע וגו', ואין אביו אלא קודשא בריך הוא, ואין אמו אלא כנסת ישראל, אל הארץ אשר אראך, דא איהו האי עלמא), (נ"א, וממולדתך דא אילנא דחיי, ומבית אביך תריסר תחומין שבטין עלאין, אל הארץ אשר אראך דא איהו האי עלמא):

ב

זהר:

כד אסתאב גופא ונשמתא שטיא על אנפי דאוירא דטיהרא, וסלקא ונחתא, ותרעין לא מתפתחן, מתגלגלן כאבנין בגו קוספיתא ווי לון, מאן יתבע לון, דלא יקומון בעדונא דא, בגו דוכתי דענוגי דצדיקיא אתפקדן דוכתייהו, אתמסרון בידא דדומה, נחתי ולא סלקי, עלייהו כתיב (איוב ז ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. בההיא שעתא אתער שלהובא חד מסטר צפון ובטש בארבע סטרי עלמא ונחית ומטי בין גדפי דתרנגולא ואתער ההוא שלהובא ביה וקרי, ולית מאן דאתער, בר אינון זכאי קשוט דקיימי, ואתערי באורייתא, וכדין קב"ה וכל אינון צדיקייא דבגו גנתא דעדן צייתי לקליהון, כמה דאת אמר (שיר ח יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני:

ויאמר יהו"ה אל אברם, מה כתיב לעילא (בראשית יא כח) וימת הרן על פני תרח אביו וגו', מאי איריא הכא, אלא עד ההוא יומא לא הוה בר נש דמית בחיי אבוי בר דא, וכד אתרמי אברם לנורא אתקטיל הרן, ובגין דא נפקו מתמן. (מאן קטיל ליה להרן, אלא כיון דרמו אברהם לנורא דכשדאי, אתגלי עליה קב"ה ושזביה, והוה הרן אחוי קאי תמן, אמרו כשדאי בגין זכותיה דהרן אשתזיב, מיד נפק שלהובא דאשא ואוקדיה להרן, הה"ד וימת הרן על פני תרח אביו, ואית דאמרי זרעא דתרח לית אשא שלטא ביה, אבל נרמי להרן לנורא, ואי לא איתוקד נדע בודאי דלא שלטא נורא בזרעיה, מיד רמו ליה להרן לנורא ואתוקד, והוה תרח אבוי קאים תמן, הה"ד וימת הרן על פני תרח אביו, בההוא יומא ידעו כל אומיא ולישניא, דלא שיזביה לאברהם אלא קב"ה דאיהו יחידאי דעלמא, והוו מייתין בנייהו למשכניה דאברהם, ואמרין ליה, חמינן לך דאת רחיץ בקב"ה דאיהו רבוניה דעלמא, אוליף לבננא מאורחך דאת ידע, ועלייהו אמר קרא (תהלים מז י) נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם). תא חזי מה כתיב, ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן וגו', ויצאו אתם מאור כשדים, ויצאו אתם אתו מבעי ליה, דהא כתיב ויקח תרח וגו', מאי ויצאו אתם, אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה נפקו, דאינון הוו עקרא למיפק מגו אינון חייביא, דכיון דחמא תרח דאברהם בריה אשתזיב מגו נורא, אתהדר למעבד רעותיה דאברהם, ובגין כך ויצאו אתם, תרח ולוט. ובשעתא דנפקו מה כתיב, ללכת ארצה כנען, דרעותא דלהון הוה למיהך תמן, מכאן אוליפנא, כל מאן דאתער לאתדכאה מסייעין ליה, תא חזי דהכי הוא, דכיון דכתיב ללכת ארצה כנען, מיד ויאמר יהו"ה אל אברם לך לך, ועד דאיהו לא אתער בקדמיתא לא כתיב לך לך. תא חזי מלה דלעילא לא אתער, עד דאתער לתתא בקדמיתא, על מה דתשרי ההיא דלעילא, ורזא דמלה, נהורא אוכמא לא אתאחיד בנהורא חוורא, עד דאיהי אתערית בקדמיתא, כיון דאיהי אתערית בקדמיתא, מיד נהורא חוורא שרייא עלה, ועל דא כתיב (שם פג ב) אלהי"ם אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, בגין דלא יתפסק נהורא חוורא מעלמא לעלמין, וכן (ישעיה סב ו) המזכירים את יהו"ה אל דמי לכם, בגין לאתערא לתתא במה דישרי אתערותא דלעילא, וכן כיון דאתער בר נש אתערותא בקדמיתא, כדין אתער אתערותא דלעילא, תא חזי כיון דכתיב ויצאו אתם מאור כשדים וגו', מיד ויאמר יהו"ה אל אברם וגו'. ויאמר יהו"ה אל אברם לך לך, אמר רבי אלעזר, לך לך לגרמך, לאתקנא גרמך, (לאתקפא) לאתקנא דרגא דילך, לך לך, לית אנת כדאי למיקם הכא בין חייבין אלין, ורזא דמלה לך לך,