אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / צח
רבי שמעון בר יוחאי

צח

א

זהר:

ההוא פנימאה דכלא וההוא קול נשמע, ודא קול דגזר מלה למללא ועביד לה שלימו. תא חזי דעד לא אתגזר אברהם לא הוה עליה אלא האי דרגא כדאמרן, כיון (לבתר) דאתגזר מה כתיב, וירא אליו יהו"ה, למאן, דהא לא כתיב וירא יהו"ה אל אברהם, דאי לאברהם מאי שבחא הכא יתיר מבקדמיתא עד לא אתגזר, דכתיב וירא יהו"ה אל אברם, אלא רזא סתימא איהו, וירא אליו יהו"ה לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא עד לא אתגזר, דהשתא אתגלי קול ואתחבר בדבור כד מליל עמיה, והוא יושב פתח האהל, והוא ולא גלי מאן, אלא הכא גלי חכמתא, דכלהו דרגין שרו על האי דרגא תתאה בתר דאתגזר אברהם. תא חזי וירא אליו יהו"ה, דא הוא רזא דקול דאשתמע, דאתחבר בדבור ואתגלי ביה, והוא יושב פתח האהל, דא עלמא עלאה דקאים לאנהרא עליה, כחום היום, דהא אתנהיר ימינא, דרגא דאברהם אתדבק ביה. דבר אחר, כחום היום, בשעתא דאתקריב דרגא לדרגא, בתיאובתא דדא לקבל דא:

מדרש הנעלם:

כחום היום, דכתיב (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. אמר רבן יוחנן בן זכאי, בההיא שעתא אזיל קודשא בריך הוא, ובגין דשמעין אבהתא אברהם ויצחק דקודשא בריך הוא אזיל לגביה, תבעין מן יעקב למיזל עמהון, ולאקדמא ליה שלם, ואינון קיימין עלויה, ממאי דכתיב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, שלשה אנשים (דקיימין) אלין אבהתא אברהם יצחק ויעקב, דקיימין עלוהי, וחמו עובדין טבין דעביד, וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה, משום דחמי שכינת יקרא עמהון, הה"ד (שיר א ג) על כן עלמות אהבוך (אלו הן האבות):

דבר אחר, וירא אליו יהו"ה באלוני ממרא, רבנן פתחי בהאי קרא, בשעת פטירתו של אדם, דתניא אמר רבי יהודה, בשעת פטירתו של אדם הוא יום הדין הגדול, שהנשמה מתפרדת מן הגוף, ולא נפטר אדם מן העולם עד שרואה את השכינה, הה"ד (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי, ובאין עם השכינה שלשה מלאכי השרת, לקבל נשמתו של צדיק, הה"ד וירא אליו יהו"ה וגו', כחום היום, זה יום הדין הבוער כתנור להפריד הנשמה מן הגוף, וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, המבקרים מעשיו מה שעשה, והוא מודה עליהם בפיו, וכיון שהנשמה רואה כך, יוצאת מן הגוף עד פתח בית הבליעה, ועומדת שם עד שמתודה כל מה שעשה הגוף עמה בעולם הזה, ואז נשמת הצדיק היא שמחה במעשיה, ושמחה על פקדונה, דתאנא אמר רבי יצחק, נשמתו של צדיק מתאוה אימתי תצא מן העולם הזה שהוא הבל, כדי להתענג בעולם הבא. תנו רבנן, כשחלה רבי אליעזר הגדול, ההוא יומא ערב שבת הוה, ואותיב לימיניה הורקנוס בריה, והוה מגלי ליה עמיקתא ומסתרתא, והוא לא הוה מקבל בדעתיה מלה, דחשיב דמטורף בדעתיה הוה, כיון דחמא דדעתא דאבוי מתישבא עלוי, קביל מניה מאה ותמנין ותשעה רזין עלאין, כד מטא לאבני שיש דמתערבי במיא עלאה, בכה רבי אליעזר ופסק למימר, אמר קום התם ברי, א"ל אבא למה, אמר ליה חזינא דאוחית חלף מן עלמא אמר ליה זיל ואימא לאמך דתסתלק תפלאי באתר עלאה, ובתר דאסתלק מן עלמא ואיתי הכא למחמי להון, לא תבכי, דאינון קריבין עלאין ולא תתאין, ודעתא דבר נש לא ידע

 

ב

זהר:

וירא אליו, אמר רבי אבא עד לא אתגזר אברהם הוה אטים כיון דאתגזר אתגלי כלא ושרא עליה שכינתא בשלימו כדקא יאות, תא חזי, והוא יושב פתח האהל, והוא, דא עלמא עלאה דשרי על האי עלמא תתאה, אימתי, כחום היום, בזמנא דתיאובתא דחד צדיק למישרי ביה מיד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, מאן אינון שלשה אנשים, אלין אברהם יצחק ויעקב, דקיימי עליה דהאי דרגא ומנייהו:

תוספתא:

וירא אליו יהו"ה באלוני ממרא, אמאי באלוני ממרא ולא באתר אחרא, אלא בגין דיהיב ליה עיטא על גזירו דקיימא דיליה, בשעתא דאמר קב"ה לאברהם למגזר, אזל אברהם לימלך עם חברוי, אמר ליה ענר, אנת בן תשעין שנין ואת מעיק גרמך, א"ל ממרא, דכרת יומא דרמו לך כשדאי באתון דנורא, וההוא כפנא דעבר על עלמא, דכתיב (בראשית יב י) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, ואינון מלכין דרדפת בתריהון ומחית יתהון, וקב"ה שזבינך מכלא, ולא יכיל בר נש למעבד לך ביש, קום עביד פקודא דמרך, א"ל קב"ה, ממרא, אנת יהבת ליה עיטא למגזר, חייך לית אנא מתגלי עליה, אלא בפלטרין דילך, הה"ד באלוני ממרא (ע"כ):

מדרש הנעלם:

בהו. עד דהוו יתבי, עאלו חכימי דרא למבקר ליה, אוליט להו על דלא אתו לשמשא ליה, דתנינן גדולה שמושה יותר מלימודה, עד דאתא רבי עקיבא, אמר ליה עקיבא עקיבא למה לא אתית לשמשא לי, (דהא אתא עתא לאצרפא), אמר ליה, רבי לא הוה לי פנאי, ארתח, אמר אתמהה עלך אי תמות מיתת עצמך, לטייה דיהא קשה מכלהון מיתתיה, בכי רבי עקיבא, ואמר ליה, רבי אוליף לי אורייתא. אפתח פומיה רבי אליעזר במעשה מרכבה, אתא אשא ואסחר לתרויהון, אמרו חכימיא שמע מינה דלית אנן חזיין וכדאין לכך, נפקו לפתחא דברא ויתיבו תמן, הוה מה דהוה, ואזל אשא, ואוליף בבהרת עזה תלת מאה הלכות פסוקות, ואוליף ליה רי"ו טעמים דפסוקי דשיר השירים, והוו עינוי דרבי עקיבא נחתין מיא, ואתחזר אשא כקדמיתא, כד מטא להאי פסוקא (שיר ב ה) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, לא יכיל למסבל רבי עקיבא, וארים קליה בבכייתא וגעי, ולא הוה ממלל מדחילו דשכינתא דהות תמן, אורי ליה כל עמיקתא ורזין עלאין דהוה ביה בשיר השירים, ואומי ליה אומאה, דלא לישתמש בשום חד פסוק מניה, כי היכי דלא ליחריב עלמא קודשא בריך הוא בגיניה, ולא בעי קמיה דישתמשון ביה:

סתרי תורה:

האהל רזא דתרעא דצדק פתחא דמהימנותא דכדין עאל ביה אברהם בההוא רשימא קדישא, כחום היום, דא צדיק, דרגא דחבורא חדא דעאל ביה מאן דאתגזר, ואתרשים ביה רשימא קדישא, דהא אתעבר מערלה, ועאל בקיומא דתרין דרגין אלין, דאינון רזא דמהימנותא:

והנה שלשה אנשים וגו', אלין תלת מלאכין שליחן, דמתלבשן באוירא, ונחתי להאי עלמא, (ואתחזון) בחיזו דבר נש, ותלת הוו כגוונא דלעילא, בגין דקשת לא אתחזי אלא בגוונין תלתא, חוור וסומק וירוק, והכי הוא ודאי, ואלין אינון שלשה אנשים, תלתא גוונין, גוון חוור גוון סומק גוון ירוק, גוון חוור דא מיכאל, בגין דאיהו סטרא דימינא. גוון סומק דא גבריאל, סטרא דשמאלא, גוון ירוק דא

חזרה לראש הדף
Site location tree