אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קמח
רבי שמעון בר יוחאי

קמח

א

זהר:

צפון, ותלת לסטר מערב, ותלת לסטר דרום, ותלת לסטר מזרח, וההוא מקום עלייהו לאתתקנא בהו, וכדין וישכב במקום ההוא, (ס"א וישכב י"ב מרגלאן לתתא, וכל אינון דרגין דאינון על האי מקום הא אינון כ"ב), כיון דאתתקן ערסא, שכיב ביה, מאן שכיב ביה, שמשא, ועל דא כתיב ביעקב (בראשית מח ב) וישב על המטה, דהא ליה אתחזי ולא לאחרא, ועל דא וישכב במקום ההוא, ובגין כך כתיב וזרח השמש ובא השמש. רבי יצחק הוה יתיב יומא חד קמי מערתא דאפיקותא, אעבר חד בר נש ותרין בנין עמיה, והוה אמר חד לחד, דא תוקפא דשמשא מסטרא דדרום איהו, ועלמא לא אתקיים אלא על רוח, בגין דרוח איהו קיומא שלימו דכל סטרין, ואלמלא דאיהו קיימא בשלימו, לא יכיל עלמא לאתקיימא. אמר ליה אחוה זעירא, אלמלא יעקב לא אתקיים עלמא, תא חזי בשעתא דייחדו בנוי יחודא דלעילא, ואמרו (דברים ו ד) שמע ישראל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אחד, דא הוא שלימו עלאה לאתיחדא ביחודא חד, כדין אתחבר יעקב אבוהון, ונטיל ביתיה ויתיב ביה בחבורא חדא עם אבהן, לאתחברא דכר ונוקבא כחדא, אמר רבי יצחק, אשתתף בהדייהו ואשמע מאי קאמרי, אזל בהדייהו. פתח ההוא בר נש ואמר (תהלים קלב ח) קומה יהו"ה למנוחתך אתה וארון עזך, קומה יהו"ה למנוחתך, כמאן דאמר יקום מלכא לבי נייחא דמשכניה. תרין אינון הוו דאמרו קומה יהו"ה, משה ודוד, משה אמר (במדבר י לה) קומה יהו"ה ויפוצו אויביך, ודוד אמר קומה יהו"ה למנוחתך, מאי איכא בינייהו, אלא משה כמאן דפקיד לביתיה קאמר, משה פקיד ליה לאגחא קרבא לקביל שנאוי, דוד זמין ליה לנייחא כמה דמזמין (ליה) למריה, זמין למלכא ולמטרוניתא עמיה, הה"ד קומה יהו"ה למנוחתך אתה וארון עזך, בגין דלא לאפרשא לון. כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, מכאן אוליפנא, דמאן דמזמן למלכא ישני:

סתרי תורה:

מנחתא לההיא סטרא, בגין דמאן דאשתזיב מתמן איהו רחימא וברירא דקודשא בריך הוא, מאי כתיב ויצא יעקב מבאר שבע, סתרא דרזא דמהימנותא, וילך חרנה, סטרא דאשת זנונים אשה מנאפת. סתרא דסתרין סתרא, מגו דתוקפא דטיהרא דיצחק, (נפק) מגו דורדיא דחמרא, נפק חד נעיצו קטירא, כליל חד דכר ונוקבא, סומקא כוורדא, מתפרשן לכמה סטרין ושבילין, דכורא אקרי סמא"ל, נוקביה כלילא בגויה תדיר, כמה דאיהו בסטר קדושה הכי נמי בסטרא אחרא, דכר ונוקבא כלילן דא בדא. נוקבא דסמא"ל נחש אקרי, אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים, תרין רוחין בישין מתדבקן כחדא, רוחא דדכורא דקיק, רוחא דנוקבא בכמה אורחין ושבילין מתפרשא, ומתדבקא בההוא רוחא דדכורא. קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה מרחקא, קיימת בריש אורחין ושבילין לפתאה בני נשא, שטיא דקריב בהדה, אתקיפת ביה ונשקת ליה, מסכת ליה חמרא דדורדיא דמרורת פתנים, כיון דשתי אסטי אבתרה, לבתר דחמאת ליה סטי אבתרה מאורחא דקשוט, אפשיטת גרמה מכל אינון תקונים דהות מתתקנא לגבי דההוא שטיא. תקונין דילה לפתאה לבני נשא, שערהא מתקנין סומקן כוורדא, אנפהא חוורין וסומקין, באודנהא תליין שיתא תקונין אטונא דמצרים, תליין על קדלהא כל חילי דארעא דקדם, פיה מתתקנא בפתיחו דקיק יאה בתקונהא, לישנא חדידא כחרבא, שעיען מלהא כמשחא, שפווהא יאן סומקין כוורדא, מתיקו בכל מתיקו דעלמא, ארגוונא לבשת, אתתקנת בארבעין תקונין חסר חד. שטיא (דא) סטי אבתרהא, ושתי מכסא דחמרא, ועביד בה ניאופין, ואסטי אבתרה, מה עבדת שבקת ליה נאים בערסא, וסלקת לעילא ואלשינת עליה, ונטלא רשו ונחתא, אתער ההוא שטיא וחשב לחייכא בהדה כקדמיתא, והיא אעדיאת תקונהא מינה, ואתהדרת גיבר תקיף קאים לקבליה, לביש לבושא דנורא מלהטא, בדחילו תקיף מרתתא:

 

ב

זהר:

עובדוי, בגין למיהב חדוה למלכא, אי ארחיה דמלכא דחדאן ליה בדיחי הדיוטי, יסדר קמיה בדיחי רופינוס ופרדשכי, ואי לאו, לאו איהו (בגין) בדיחותא דמלכא. תא חזי דוד זמין ליה למלכא ולמטרוניתא לנייחא, מה עבד שאני בדיחי דמלכא בגין רופינוס, ומאן נינהו, דכתיב (תהלים קלב ט) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, וחסידיך ירננו, לוייך ירננו מבעי ליה, דהא ליואי אינון בדיחי מלכא, והשתא דוד דזמין ליה לנייחא, עבד כהני וחסידי דליהוו אינון בדיחי מלכא, א"ל קב"ה, דוד, לא בעינא לאטרחא עלך (אלין), (נ"א אמר ליה קב"ה דוד לאו הכי), אמר ליה דוד, מארי (לאו הכי אלא) כד אנת בהיכלך את עביד רעותך, השתא דזמיננא לך, ברעותי קיימא מלה לאקרבא אלין, דאינון חשיבי יתיר, אע"ג דלאו ארחייהו בהאי. מכאן אוליפנא דמאן דאיהו בביתיה יסדר אורחיה ועובדיה כרעותיה, אי מזמנין ליה יעביד רעותיה דאושפיזיה כמה דמסדר עלוי, דהא דוד אחלף ליואי וסדר כהני, וקב"ה אוקים מלה כרעותיה, אמר דוד (שם י) בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, סדורא דקא סדרנא לא יתוב לאחורא, א"ל קב"ה דוד, חייך אפילו במאנין דילי לא אשתמש, אלא במאנין דילך, ולא זז קב"ה מתמן, עד דיהיב ליה נבזבזן ומתנן, דכתיב (שם יא) נשבע יהו"ה לדוד אמת לא ישוב ממנה, מפרי בטנך אשית לכסא לך, אתא רבי יצחק ונשקיה, אמר אי לא אתינא להאי ארחא אלא למשמע דא דיי. פתח חד בריה ואמר, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, היינו דכתיב (בראשית ב כד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. דבר אחר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, רמז כד נפקו ישראל מבי מקדשא ואתגלו ביני עממיא, כדבר אחר (איכה א ו) ויצא מן בת ציון כל הדרה, וכתיב (שם ג) גלתה יהודה מעוני וגו'. פתח אחרא זעירא ואמר, ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וגו', מאי ויפגע במקום, למלכא דאזיל לבי מטרוניתא, בעי למפגע לה ולבסמא לה במלין, בגין דלא תשתכח גביה כהפקירא, ולא עוד אלא דאפילו אית ליה ערסא דדהבא וכסותותי מרקמאן באפלטייא למיבת בהו, ואיהי מתקנא ערסיה באבנין בארעא ובקיסטרא דתיבנא, ישבוק דידיה ויבית בהו למיהב לה נייחא, ובגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו, כמה דאוליפנא הכא, דכיון דאזל לגבה מה כתיב (וילן שם כי בא השמש, לאחזאה דאסיר ליה לבר נש לשמשא ערסיה ביומא), ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, בגין למיהב לה נייחא, דאפילו אבני ביתא רחימין קמיה למיבת בהו, (ס"א דכתיב וישכב במקום ההוא). בכה רבי יצחק (ד"א ל"ג וחייך) וחדי, אמר מרגלאן אלין תחות ידייכו ולא אזיל בתרייכו, אמרו ליה את תזיל לאורחך, ואנן ניעול למתא להלולא דהאי ברי, אמר רבי יצחק השתא אית לי למהך לארחי:

סתרי תורה:

גרמא ונפשא, ערומה, מלייא דעיינין דחלן, חרבא שננא בידיה, טיפין מרירן תליין מההוא חרבא, קטיל ליה לההוא שטיא, וארמי ליה לגו גיהנם. יעקב נחת לגבה ואזל לאתרה, שנאמר וילך חרנה, וחמא כל תקון ביתא, ואשתזיב מינה, דכורא דילה סמא"ל אבאיש קמיה, ונחת לאגחא ביה קרבא, ולא יכיל ליה, דכתיב (בראשית לב כה) ויאבק איש עמו וגומר, כדין אשתזיב מכלא, ואשתלים בשלימו, ואסתלק בדרגא שלים ואתקרי ישראל, כדין סליק בדרגא עלאה ואשתלים בכלא, והוה עמודא דאמצעיתא, ועליה כתיב (שמות כו כח) והבריח התיכון וגו'. מהו ויגע בכף יריכו, ליה לא יכיל, אבל נגע בכף יריכו דאינהו נדב ואביהוא דנפקו מן ירכו דאהרן, (ס"א בסיבת אש זרה, והא אתערו (משלי ז ה) לשמרך מאשה זרה וגו', ותפסא לון ברשותא, תא חזי מה כתיב ביעקב שלימא), (ועל יעקב כתיב) והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה:

חזרה לראש הדף
Site location tree