קמט
א
זהר:
אזיל ליה וסדר מלין קמיה דרבי שמעון, אמר רבי שמעון, ודאי שפיר קאמרו, וכלא בקב"ה אתמר, אמר מלין אינון מבני בנוי דרבי צדוק חלשא נינהו, מאי טעמא אקרי חלשא, בגין דארבעין שנין אתעני על ירושלם דלא יתחרב ביומוי, והוה פריש על כל מלה ומלה דאורייתא רזין עלאין, ויהיב בהו ארחא לבני עלמא לאתנהגא בהו. אמר רבי יצחק, לא הוו (אלא) יומין זעירין עד דאערענא בההוא בר נש, ובריה זעירא עמיה, אמינא ליה אן הוא ברך אחרא, א"ל עבידנא ליה הלולא ואשתאר בדביתהו, כיון דאשתמודע בי, א"ל חייך דלא זמיננא לך להלולא דברי, בגין תלת מלין, חד דלא ידענא בך ולא אשתמודענא לך, דהכי מזמנין ליה לבר נש כפום יקריה, ודילמא אנת גברא רבא ואפגים יקרך, וחד דילמא אנת אזיל בארחך בבהילו ולא אטרח עלך, וחד דלא תכסיף קמי אינשי דחבורא, דאורחא דילן דכל אינון דאכלי לפתורא דחתן וכלה, כלהו יהבי נבזבזן ומתנן לון, אמינא ליה קב"ה ידין לך לטב, אמינא ליה מה שמך א"ל צדוק זוטא. בההוא שעתא אוליפנא מניה תליסר (נ"א תריסר) רזין עלאין באורייתא, ומן בריה תלת, חד בנבואה, וחד (נ"א ותרין) בחלמא, ואמר מה בין נבואה לחלמא, נבואה בעלמא דדכורא איהו, וחלמא בעלמא דנוקבא, ומהאי להאי כשיתא דרגין נחתא, נבואה בימינא ובשמאלא, וחלמא בשמאלא, וחלמא מתפרשא לכמה דרגין לתתא, בגין כך חלמא איהו בכל עלמא, אבל כפום דרגיה הכי חמי, כפום בר נש הכי דרגיה, דנבואה לא אתפשטא אלא באתריה. תא חזי מה כתיב:
ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהי"ם עולים ויורדים בו, פתח ואמר (יחזקאל א ג) היה היה דבר יהו"ה אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר, ותהי עליו שם יד יהו"ה, היה היה, נבואה לשעתא היתה (ס"א הוות), דאצטריך על גלותא בגין דשכינתא נחתת בהו בישראל בגלותא, וחמא יחזקאל מה דחמא לפום שעתא, ואף על גב דלא אתחזי ההוא אתר להאי, בגיני כך היה היה. מאי היה היה, אלא היה לעילא, היה לתתא, דכתיב סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, נטיל (ליה) לעילא ונטיל (ליה) לתתא, היה היה, חד לעילא וחד לתתא, תא חזי האי סלם בתרי עלמין אתתקף בעילא ותתא. בארץ כשדים על נהר כבר, בארץ כשדים, באתר דגלותא שריא ביה, ועם כל דא על נהר כבר, מאי נהר כבר, אלא דהוה כבר מקדמת דנא, דשכינתא:
סתרי תורה:
ויחלום והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, חלמא מדרגא שתיתאה מאינון תרין דרגין דנבואה, עד ההוא דרגא שית דרגין אינון, ועל דא חלמא חד משתין דרגין דנבואה. סלם, חמא בנוי דזמינין לקבלא אורייתא בטורא דסיני, סלם דא סיני (ס"א בגימטריא), בגין דאיהו נעיץ בארעא וחשיב בסליקו לשמיא, וכל רתיכין ומשיריין עלאין כלהו נחתי תמן בהדי קודשא בריך הוא כד יהיב לון אורייתא, וכלא חמא. חמא מטטרון סבא דביתא, דשליט בכל דיליה, דאיהו קאים בשלטנו על (האי) עלמא, בשולטנו בשם שד"י, וסליק לעילא בסליקו דשמא דמריה יהו"ה, אתר דיעקב אשתלים ביה לבתר, וראשו דשם שדי איהו י', ודא מגיע השמימה, כיון דמטי וסליק את דא לההוא אתר, אשתלים ואתקרי בההוא שמא דמאריה יהו"ה. והנה מלאכי אלהי"ם עולים ויורדים בו, אינון מלאכין קדישין דקריבין למלכותא סלקין, ואינון אחרנין דלא קריבין הם נחתי. ותו בו סלקי ונחתי, כד איהו סליק סלקין בהדיה, כד נחית נחתין בהדיה:
ב
זהר:
שריא עלוי, דכתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו', ודא הוא נהר חד מאינון ארבע נהרין, ובגין דשריא עלוי מקדמת דנא והוה עלוי כבר, שריא ביה השתא, ואתגלי ליה ליחזקאל. תא חזי ויחלום, וכי יעקב קדישא דאיהו שלימא דאבהן בחלמא אתגלי עלוי, ובאתר דא קדישא לא חמא (ליה) אלא בחלמא, אלא יעקב בההוא זמנא לא הוה נסיב, ויצחק הוה קיים, ואי תימא והא לבתר דאתנסיב כתיב (בראשית לא י) וארא בחלום, תמן אתר גרים, ויצחק הוה קיים, ועל דא כתיב ביה חלום, ולבתר דאתא לארעא קדישא עם שבטין, ואשתלים להון עקרת הבית, ואם הבנים שמחה, כתיב (שם לה ט) וירא אלהי"ם אל יעקב וגו', וכתיב (שם מו ב) ויאמר אלהי"ם לישראל במראות הלילה, הכא לא כתיב ביה חלום, דהא מדרגא אחרא עלאה הוה. תא חזי חלמא איהו ע"י דגבריאל, דאיהו לתתא בדרגא שתיתאה מנבואה, מראה על ידא דההוא דרגא דההיא חיה דשלטא בליליא, ואי תימא הא כתיב (דניאל ח יז) גבריאל הבן להלז את המראה, הכי הוא ודאי דמראה מלוי סתימין יתיר, ובחלמא פריש יתיר, ופריש סתימין דמראה, ועל דא אתפקד גבריאל דיפרש מלוי דמראה דאיהו סתים יתיר, ועל דא כתיב במראה, וירא, וארא, מאי טעמא, בגין דמראה איהו כהאי מראה דאתחזי כל דיוקנין בגויה, בגיני כך וארא, אחמית דיוקניה באל שדי דאיהו מראה, דאתחמי דיוקנא אחרא בגויה, וכל דיוקנין עלאין ביה אתחזון. בגיני כך יעקב בההוא זמנא כתיב, ויחלום והנה סלם מוצב ארצה (וראשו), מהו סלם, דרגא דשאר דרגין ביה תליין, והוא יסודא דעלמא, וראשו מגיע השמימה, הכי הוא לאתקשרא בהדיה, וראשו מגיע השמימה, מאן ראשו, ראשו דההוא סלם, ומאן איהו, דא דכתיב ביה (בראשית מז לא) ראש המטה, בגין דאיהו ראש להאי מטה ומנה נהיר, מגיע השמימה, בגין דאיהו סיומא דגופא, וקאים בין עלאה ותתאה, כמה דברית איהו סיומא דגופא, וקאים בין יריכין וגופא, ועל דא מגיע השמימה. והנה מלאכי אלהי"ם עולים ויורדים בו, אלין ממנן דכל עמין, דאינון סלקין ונחתין בהאי סלם, כד ישראל חטאן מאיך האי סלם וסלקין אינהו ממנן, וכד ישראל מתכשרן עובדייהו אסתלק האי סלם וכלהו ממני נחתי לתתא, ואתעבר שולטנותא דלהון, כלא בהאי סלם קיימא, וכד כלהו נחתין לתתא, אתעביד סלם קיימא, הכא חמא יעקב בחלמיה שלטנותא דעשו ושלטנותא דשאר עמין. דבר אחר, והנה מלאכי אלהי"ם עולים ויורדים בו, במאן, בההוא ראשו דההוא סלם, דכד אסתלק ראשו מניה סלם אתכפיא, וסלקין כלהו ממנן, וכד אתחבר ראשו בההוא סלם אסתלק, וכלהו ממנן נחתין, וכלא חד מלה. כתיב (מ"א ג ה) בגבעון נראה יהו"ה אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר אלהי"ם שאל מה אתן לך, ואי תימא הכא בחלום, וכי מה:
סתרי תורה:
מלאכי אלהי"ם, תריסר מרגליטאן טבאן, ואינון מיכא"ל, קדמיא"ל, פדא"ל. גבריא"ל, צדקיא"ל, חסדיא"ל. רפא"ל, רזיא"ל, סטורי"ה. נוריא"ל, יפיא"ל, ענא"ל. אלפי שנאן, שנא"ן שו"ר, נש"ר, ארי"ה, ן' אדם כליל דכר ונוקבא, ואינון סלקי כד איהו סליק, ואלין נחתי כד איהו נחית. ותו כל אינון דשלטי בשלטנו דהאי עלמא על ידיה סלקין, וכל אינון דנחתי על ידיה נחתי, כלהו בהאי סלם, יהו"ה שלטא על כלא, דכתיב והנה יהו"ה נצב עליו. כד אתער, כתיב אין זה כי אם בית אלהי"ם וזה שער השמים, בית אלהי"ם ודאי, ואיהו תרעא לאעלא לגו, דכתיב (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה, זה השער ליהו"ה, זה שער השמים כלא חד, ע"כ: