אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קעג
רבי שמעון בר יוחאי

קעג

א

דדינא קשיא, קיימו לגביה דחמור, ושליטו עלוי בכל סטרין, ואתכפיא קמייהו, כמה דאת אמר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב, ושמעון דהוה (שור) מזליה (איהו) שור, אתא על חמור וקטרג ביה, בגין דלא יתחברון כחדא, ואשתכח איהו מקטרגא דיליה, וכלהו אתו לקטרגא ליה ליעקב ואשתזיב, ולבתר איהו שליט עלייהו. לבתר אתא שור ואשתלים בחמורים דכלהו מסטרא דחמור, יוסף דאיהו שור, ומצרים דאינון חמורים, דכתיב בהו (יחזקאל כג כ) אשר בשר חמורים בשרם. ועל דא, לבתר בני יעקב נפלו בין אינון חמורים, בגין דאזדווג שור בהדייהו, ונשכו לון גרמייא ובשרא, עד דאתער לוי כמלקדמין, ובדר לאינון חמורים (ס"א דאזדווגו) לכפיא לון, ותבר תוקפהון מעלמא, ואפיק לשור מתמן, הדא הוא דכתיב (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. תא חזי כד אתא שמעון בקדמיתא על ההוא חמור, אתער עליהון דם דאתגזרו, ולבתר ויהרגו כל זכר, כגוונא דא עבד קב"ה על ידא דלוי דא משה באינון חמורים במצרים, בקדמיתא דם, ולבתר (שם טו) ויהרוג יהו"ה כל בכור בארץ מצרים וגו', הכא בהאי חמור, כתיב ואת כל חילם ואת כל טפם ואת כל בהמתם וגו', התם באינון חמורים, כתיב (שם יב לה) כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וכתיב (שם לח) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו', ושמעון ולוי, דא קאים לגבי האי חמור, ודא קאים לגבי כל אינון חמורים. כלהו בעו לאשתתפא בהדיה דיעקב קדישא, ואתתקנו לנשכא ליה, ואיהו בבנוי קאים לגבייהו וכייף לון תחותיה, השתא דעשו נשיך ליה ולבנוי, מאן יקום לגביה, יעקב ויוסף, דא מסטרא דא ודא מסטרא דא, דכתיב (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו':

ויסעו, ויהי חתת אלהי"ם על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב, אמר רבי יוסי, כלהו הוו מתכנשי, וכד הוו חגרי זייני קרבא, הוו מרתתי ושבקין לון, ובגין כך, ולא רדפו אחרי בני יעקב:

הסירו את אלהי הנכר וגו', הסירו את אלהי הנכר, אלין אנון דנטלו משכם מאני כספא ודהבא, דהוה חקיק עלייהו טעוא דלהון, רבי יהודה אמר, טעוון הוו מכספא ודהבא, ויעקב אטמין לון תמן, בגין דלא יתהנון מסטרא דע"ז, דאסיר ליה לבר נש לאתהני מניה לעלמין. רבי יהודה ורבי חזקיה הוו אזלי בארחא, אמר רבי חזקיה לרבי יהודה, מאי דכתיב (ש"ב יב ל) ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו, משקלה ככר זהב ואבן יקרה, ותהי על ראש דוד, ותנינן שקוץ בני עמון מלכום שמיה, ודא הוא עטרת מלכם, מ"ט ותהי על ראש דוד, ומאי טעמא כתיב שקוץ, דהא בשאר טעוון עממיא עע"ז כתיב אלהי העמים, אלהים אחרים, אל נכר, אל אחר, ובהאי אמר שקוץ חד, א"ל ובכל טעוון עממיא עע"ז הכי קרא לון קב"ה, דכתיב (דברים כט טז) ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם, ומה דאמר ויקח את עטרת מלכם, דאיהו מלכום, הכי הוא ודאי, אלא איתי הגתי עד דלא אתגייר כדין איהו תבר לה לההוא עטרת דאיהו מלכום, ההוא דיוקנא דחקיק עלה ופגים לה, כדין איהו עבד לה היתר לאתהני מנה, והות על רישיה, ותא חזי, שקוץ בני עמון חד חויא בסורטא הוה חקיק על ההוא כתרא, ובגין כך אקרי שקוץ זוהמא. רבי יצחק אמר, הסירו את אלהי הנכר, אלין שאר נשין דהוו מייתי בגוייהו, וכל נבזבזן דלהון, ועל דא כתיב ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר, אלין נשין, וכל נבזבזן וכל טעוון דדהבא וכספא, ויטמון אותם יעקב, בגין דלא

 

ב

יתהנון מסטרא דע"ז כלל. תא חזי דיעקב גבר שלים בכלא הוה, והוה מתדבק ביה בקב"ה, מה כתיב, ונקומה ונעלה בית אל, ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי, ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי, מיד ויתנו אל יעקב, מכאן דבעי בר נש לשבחא לקב"ה ולאודאה ליה, על נסין ועל טבאן דעבד עמיה, הדא הוא דכתיב ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי. תא חזי בקדמיתא כתיב, ונקומה ונעלה בית אל וגו', אכליל בנוי בהדיה, ולבתר כתיב ואעשה שם מזבח, ולא כתיב ונעשה, דאפיק לון מכללא דא, מאי טעמא, בגין דעליה הוה מלה, יעקב אתקין תפלת ערבית ודאי, ואיהו עבד מדבחא, ועליה הוה מלה, ובגין דאיהו עבר כל אינון עקתין מן יומא דערק קמיה דאחוה, דכתיב ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי, ואינון אתו לבתר לעלמא, ועל דא לא אעיל לון בהדיה, רבי אלעזר אמר, מכאן מאן דיתעביד ליה נסא איהו בעי לאודאה, מאן דאכיל נהמא בפתורא איהו בעי לברכא, ולא אחרא דלא אכיל מידי:

ויבן שם מזבח וגו', תא חזי כתיב ויבן שם מזבח, ולא כתיב (בהני מדבחן) דאסיק עליה נסכין ועלוון, אלא בגין דאתקין ההוא דרגא דאתחזי לאתתקנא, מזבח ליהו"ה, לאתתקנא דרגא תתאה, לחברא ליה בדרגא עלאה, ועל דא ויבן שם מזבח, דא דרגא תתאה, ליהו"ה דא דרגא עלאה, ויקרא למקום אל בית אל, שמא דא כשמא עלאה, בגין דכד אתנהרא, כדין כאמה בתה, וכלא חד. כי שם נגלו אליו האלהי"ם, בגין דאינון לא אשתכחו אלא בשכינתא, דהא שבעין הוו, דאינון משתכחי תדיר בהדי שכינתא, ושבעין קתדראי סחרניה דשכינתא, ועל דא כי שם נגלו אליו האלהי"ם, באתרא דאאתגליא, דהא כתיב והנה יהו"ה נצב עליו:

ויעל מעליו אלהי"ם במקום אשר דבר אתו, רבי שמעון אמר, מכאן דאתעביד רתיכא קדישא בהדי אבהן, ותא חזי, יעקב איהו רתיכא קדישא עלאה, דקיימא לאנהרא לסיהרא, ואיהו רתיכא בלחודוי, הדא הוא דכתיב ויעל מעליו אלהי"ם. פתח ואמר (דברים ד ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהי"ם קרובים אליו, כיהו"ה אלה"ינו בכל קראנו אליו, תא חזי, כמה אינון חביבין ישראל קמי קב"ה, דלית לך עם ולישן בכל עמין עע"ז דעלמא דאית ליה אלהא דישמע לון, כמה דקב"ה זמין לקבלא צלותהון ובעותהון דישראל, בכל שעתא דאצטריך לון למשמע צלותא דאינון בעאן, בגין ההוא דרגא דלהון. תא חזי, יעקב קרי ליה קב"ה ישראל, דכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו, מאן ויקרא, דא שכינתא, כמה דאת אמר ויקרא אל משה, ויאמר לו אלהי"ם, לעיל אוקימנא, ישראל, דהא אשתלים בכלא כדקא יאות, וכדין אסתלק בדרגיה, ואשתלים בשמא דא, ועל דא ויקרא את שמו ישראל והא אתמר. רבי אלעזר ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, ודאי הא דאמרת דיעקב שלימא דאבהן איהו, ואיהו אחיד לכל סטרין, וקרא שמיה ישראל, וכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, וכתיב ויקרא את שמו ישראל, אמאי אהדר קב"ה וקרא ליה יעקב בכמה זמנין, וכלא קרון ליה יעקב כמלקדמין, אי הכי מהו ולא יקרא שמך עוד יעקב, א"ל שפיר קא אמרת. פתח ואמר (ישעיה מב יג) יהו"ה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי כגבור יצא, גבור מבעי ליה, כאיש מלחמות, איש מלחמות מבעי ליה, אלא הא אתמר יהו"ה בכל אתר רחמי איהו ודאי,

חזרה לראש הדף
Site location tree