קפ

א

רבי יוסי פתח (ישעיה נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, הצדיק אבד, בזמנא דקב"ה אשגח בעלמא ולא הוי עלמא כדקא יאות, ואזדמן דינא לשרייא על עלמא, כדין קודשא בריך הוא נטיל זכאה דאשתכח בינייהו, בגין דישרי דינא על כלהו אחרנין, ולא ישתכח מאן דיגין עלייהו, דהא כל זמנא דזכאה שארי בעלמא, דינא לא יכיל לשלטאה על עלמא. מנלן ממשה, דכתיב (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו', ובגין כך קודשא בריך הוא נטיל לזכאה מבינייהו וסליק ליה מעלמא, וכדין אתפרע וגבי דיליה. סופיה דקרא כי מפני הרעה נאסף הצדיק, עד דלא ייתי רעה לשלטאה על עלמא נאסף הצדיק, (ד"א כי מפני הרעה נאסף עד לא ישלוט הרעה בעלמא), דבר אחר כי מפני הרעה, דא יצר הרע. תא חזי יעקב שלימו דאבהן הוה, ואיהו קאים לקיימא בגלותא, אבל מגו דאיהו צדיק אתעכב דינא דלא שלטא בעלמא, דהא כל יומי דיעקב לא שרא דינא על עלמא, וכפנא אתבטלת, ואוף הכי ביומוי דיוסף, דאיהו דיוקנא דאבוי, (כיון דאיהו מית מיד) לא שרא גלותא, (דינא על עלמא), בגין דאיהו אגין עלייהו כל יומוי, כיון דאיהו מית, מיד שרא עלייהו גלותא, כמה דאת אמר (שמות א ו) וימת יוסף וגו', וסמיך ליה (שם י) הבה נתחכמה לו, וכתיב (שם יד) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים וגו'. כגוונא דא בכל אתר דשרייא זכאה (על) בעלמא, בגיניה קודשא בריך הוא יגין על עלמא, וכל זמנא דאיהו קיים, דינא לא שריא על עלמא והא אתמר. תא חזי וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מאי מגורי אביו, כמה דאת אמר (ירמיה ו כה) מגור מסביב, דכל יומוי הוה דחיל והוה בדחילו:

וישב יעקב בארץ מגורי אביו, רבי אלעזר אמר, דאתקשר ויתיב בההוא אתר דאתאחיד בחשך, ארץ מגורי אביו דייקא, בארץ כנען אתקשר אתרא באתריה, מגורי אביו דא דינא קשיא, בארץ מגורי אביו, כמה דאתמר ההוא דינא רפיא דאיהי ארץ, דאתאחיד מן דינא קשיא, וביה אתישב יעקב ואתאחיד ביה, (וההיא ארץ איהי אספקלריא דלא נהרא):

אלה תולדות יעקב יוסף וגו', בתר דאתישב יוסף ביעקב, ואזדווג שמשא בסיהרא, כדין שרא למעבד תולדות, ומאן איהו דעביד תולדות, אהדר ואמר יוסף, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק איהו עביד תולדות, בגין דלא פסקין מימוי לעלמין, ואיהו עביד תולדות בהאי ארץ, ומניה נפקין תולדות לעלמא, דהא שמשא אף על גב דאתקרב בסיהרא לא עביד איבין, בר ההוא דרגא דאקרי צדי"ק, ויוסף איהו דרגא דיעקב למעבד איבין ולאפקא תולדין לעלמא, ובגין כך כתיב אלה תולדות יעקב יוסף. אלה תולדות יעקב יוסף, כל מאן דהוה מסתכל בדיוקנא דיוסף, הוה אמר דדא הוא דיוקנא דיעקב, תא חזי דבכלהו בני יעקב לא כתיב אלה תולדות יעקב ראובן, בר יוסף דדיוקניה דמי לדיוקנא דאבוי. בן שבע עשרה שנה, אמר רבי אבא, רמז ליה קודשא בריך הוא, דהא כד אתאביד מניה יוסף בן שבע עשרה שנין הוה, וכל אינון יומין דאשתארו דלא חמא ליה ליוסף, הוה בכי על אינון שבע עשרה שנין, וכמה דהוה בכי עליה, קודשא בריך הוא יהב ליה שבע עשרה שנין אחרנין, דאתקיים בארעא דמצרים בחדו וביקרא ובשלימו דכלא, בריה יוסף הוה מלכא וכל בנוי קמיה הוו, ואינון שבע עשרה שנין הוו חיין לגביה, ובגין כך בן שבע עשרה שנה הוה איהו כד אתאביד מניה. רבי חייא פתח ואמר, (איוב לד י) לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול, כי פעל

ב

אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, תא חזי כד ברא קב"ה עלמא, עבד ליה על דינא, ועל דינא אתקיים, וכל עובדין דעלמא אינון קיימין בדינא, בר דקב"ה בגין לקיימא עלמא ולא יתאביד, פריש עליה רחמי, ואינון רחמי מעכבי לדינא דלא ישתצי עלמא, ועל רחמי אתנהיג עלמא ואתקיים בגיניה. ואי תימא דקודשא בריך הוא עביד דינא בבר נש בלא דינא, הא אתמר דכד דינא שריא עליה דבר נש כד איהו זכאה, בגין רחימותא דקב"ה ביה איהו כמה דאתמר, דהא קב"ה רחים עליה ברחימו לקרבא ליה לגביה, מתבר גופא בגין לשלטאה נשמתא, וכדין אתקריב בר נש לגביה ברחימו כדקא יאות, ונשמתא שלטא וגופא אתחלש, ובעיא גופא חלשא, ונפשא תקיפא דאתתקף בתקיפו, וכדין איהו רחימא דקב"ה, כמה דאמרו חברייא יהב קב"ה לצדיק צערא בעלמא דין, בגין למזכי ליה לעלמא דאתי. וכד נשמתא חלשא וגופא תקיפא, איהו שנאיה דקב"ה, דלא אתרעי ביה ולא יהיב ליה צערא בהאי עלמא, אלא אורחוי מתתקנן והוא בשלימו יתיר, בגין דאי עבד צדקה או טיבו, קב"ה משלם ליה אגריה בהאי עלמא, ולא יהוי ליה חולק בההוא עלמא, ודא הוא דתרגם אונקלוס (דברים ז י) ומשלם לשונאיו וגו', ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון וגו' (איהו), ובגין כך ההוא זכאה דאתבר תדיר איהו רחימא דקב"ה, והני מלי כד בדק ולא אשכח חובא בידיה דאתענש עליה. הכא אית לאסתכלא בכמה סטרין, חד דהא חמינן דשכינתא לא שריא באתר עציבו אלא באתר דאית ביה חדוה, אי חדוה לית ביה לא שריא שכינתא בההוא אתר, כמה דאת אמר (מ"ב ג טו) ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יהו"ה, דהא שכינתא ודאי לא שריא באתר עציבו, מנלן מיעקב, דבגין דהוה עציב עליה דיוסף, אסתלקת שכינתא מניה, כיון דאתא ליה חדוה דבשורה דיוסף, מיד ותחי רוח יעקב אביהם, הכא בהאי זכאה דאתבר, כיון דאיהו חלשא ואתבר במכאובין, אן הוא חדוה, דהא איהו בעציבו, ולית עמיה חדוה כלל. וחד דהא חמינן כמה רחימין הוו צדיקיא קמי קודשא בריך הוא, ולא אתברו במרעין ולא במכאובין, ולא אתחלש גופא דלהון לעלמין, אמאי לאו אלין כאלין, דאלין אתברו ואלין קיימי בגופייהו כדקא יאות, וא"ת דהא אלין דקיימו בקיומא כדקא יאות, בגין דאינון צדיקי בני צדיקי אינהו כמה דאוקמוה, ואלין אחרנין צדיקי ולאו בני צדיקי, הא קא חמינן צדיקי בני צדיקי, דהא אבוי דדין זכאה בר זכאה ואיהו זכאה, אמאי אתבר גופיה במכאובין וכל יומוי בצערא, אלא הכא רזא איהו, דהא כל עובדוי דקב"ה בקשוט וזכו, (איוב לד י) כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו. אשכחנא בספרי קדמאי רזא חדא, ולגביה רזא אחרא, חד דאיהו תרין, דהא אית זמנין דסיהרא איהי בפגימו ושריא בדינא, ושמשא לא אשתכח גבה, ובכל זמנא ובכל שעתא אית לה לאפקא נשמתין בבני נשא, כמה דלקטא בקדמיתא, ואפיקת לון השתא בזמנא דאיהי קיימא בדינא, האי מאן דנקיט לה בההוא זמנא, ליהוי תדיר בגריעותא, ומסכנותא אזלא לגביה, ואתבר תדיר בדינא כל יומוי דבר נש, בין חייבא בין זכאה, בר דצלותא בטיל כל גזרי דינין, ויכיל לסלקא בצלותא. וההוא זמנא דקיימא ההוא דרגא בשלימו, וההוא נהר דנגיד ונפיק אשתמש בה, כדין ההוא נשמתא דנפקת ואתדבקת ביה בההוא בר נש, ההוא בר נש אשתלים בכלא, בעותרא בבנין בשלימו דגופא. וכלא בגין