אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קפא
רבי שמעון בר יוחאי

קפא

א

ההוא מזלא דנגיד ונפיק, ואתחבר בההוא דרגא לאשתלמא ביה ולאתברכא מניה, ועל דא כלא במזלא תליא מלתא, ועל דא תנינן בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא, אלא במזלא תליא מלתא, דהא בזכותא לאו איהו, אלא עד דאתמליא ואתנהיר מן מזלא. ובגין כך כל אינון דאתברו בהאי עלמא ואינון זכאי קשוט, כלהו אתברו בהאי עלמא ואתדנו בדינא, מאי טעמא, בגין דההיא נפשא גרמא להו, ועל דא חייס עלייהו קב"ה לעלמא דאתי. רבי אלעזר אמר, כל מה דעביד קב"ה בדינא איהו, בגין לדכאה לההיא נפשא לאייתאה לה לעלמא דאתי, (ובגין כך קב"ה כל עובדוי), (נ"א בגין דכל עובדוי דקב"ה) אינון בדינא וקשוט, ובגין לאעברא מניה ההוא זוהמא דקבילת בהאי עלמא, ועל דא אתבר ההוא גופא ואתדכיאת נפשא, ובגין כך קב"ה עביד לההוא זכאה דיסבול יסורין ומכאובין בהאי עלמא ויתנקי מכלא, ויזכה לחיי עלמא, ועל דא כתיב (תהלים יא ה) יהו"ה צדיק יבחן ודאי והא אתמר. רבי שמעון פתח (ויקרא כא כג) אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהו"ה מקדשו, אך אל הפרכת לא יבא, תא חזי, בההיא שעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק אפיק כל אינון נשמתין, ואתעברת נוקבא, כלהו קיימין לגו, בקורטא דלגו, בסיטו קורטא. וכד סיהרא אתפגים בההוא סטרא דחויא בישא, כדין כל אינון נשמתין דנפקין, אף על גב דכלהו דכיין וכלהו קדישין, הואיל ונפקו בפגימו, בכל אינון אתרי דמטו אינון נשמתין, כלהו אתברו ואתפגימו בכמה צערין בכמה כאבין, ואלין אינון (נשמתין ואתרין) (נ"א נשמתין דאתרין דפגימו) דאתרעי בהו קב"ה לבתר דאתברו, ואף על גב דנשמתין בעציבו ולא בחדוון, רזא דמלה שריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים, ונשמתא לגו כגוונא דלעילא, ודא כגוונא דדא, ובגין כך אלין אינון דבעייין לחדתותי בחדתותא דסיהרא. ועל אלין כתיב (ישעיה סו כו) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, יבא כל בשר להשתחות לפני אמר יהו"ה, כל בשר ודאי, דאלין יתחדתון בכלא, ובעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא, ואלין אינון בשותפותא חדא בסיהרא, פגימין בההוא פגימו דילה, ובגין כך איהי שריא בגווייהו תדיר דלא שבקא לון, כמה דאת אמר (שם נז טו) ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (תהלים לד יט) קרוב יהו"ה לנשברי לב, לאינון דסבלי עם סיהרא ההוא פגימו, אינון קריבין לה תדיר, ועל דא להחיות לב נדכאים, באינון חיים דאתיין לה לאתחדתא יהא לון חולקהון, אינון דסבלי עמה יתחדתון עמה. ואלין אקרון יסורין של אהבה, של אהבה אינון, ולאו מניה דההוא בר נש, של אהבה אינון, דאתפגם נהורא של אהבה זוטא דאתדחיא מאהבה רבה, בגין כך אלין אינון חברים משותפים בהדה, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון זכו להאי למהוי חברים בהדה, עלייהו כתיב (שם קכב ח) למען אחי ורעי וגו'. פתח ואמר (ישעיה נב יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה גלי לון ארחי דאורייתא למהך בהו, תא חזי האי קרא רזא עלאה איהו, הנה ישכיל עבדי ואוקמוה. אבל תא חזי כד ברא קב"ה עלמא, עבד לה לסיהרא, ואזער לה נהורהא, דהא לית לה מגרמה כלום, ובגין דאזעירת גרמה, אתנהרא בגין שמשא, ובתוקפא דנהורין עלאין. ובזמנא דהוה בי מקדשא קיים, ישראל הוו משתדלי בקרבנין ועלוון, ופולחנין דהוו עבדין כהני וליואי וישראלי, בגין לקשרא קשרין ולאנהרא נהורין. ולבתר דאתחרב בי מקדשא, אתחשך נהורא, וסיהרא לא אתנהירת מן שמשא, ושמשא

 

ב

אסתלק מנה ולא אתנהרא, ולית לך יומא דלא שלטא ביה לווטין וצערין וכאבין כמה דאתמר. ובההוא זמנא דמטי זמנא דסיהרא לאתנהרא, מה כתיב הנה ישכיל עבדי, עליה דסיהרא אתמר, הנה ישכיל עבדי, דא הוא רזא דמהימנותא, הנה ישכיל דאתער אתערותא לעילא כמאן דארח ריחא, ואתי לאתערא ולאסתכלא, ירום מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין, ירום, כמה דאת אמר (ישעיה ל יח) ולכן ירום לרחמכם, ונשא מסטרא דאברהם, וגבה מסטרא דיצחק, מאד מסטרא דיעקב, ואף על גב דאוקמוה, וכלא חד ברזא דחכמתא. ובההוא זמנא יתער קב"ה אתערותא עלאה, לאנהרא לה לסיהרא כדקא יאות, כמה דאת אמר (שם כו) והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ובגין כך יתוסף בה רוח עלאה. ובגין כך יתערון כדין כל אינון מיתיא דאינון גו עפרא, ודא הוא עבדי, רזא דמפתחן דמאריה בידיה, כמה דאת אמר (אל עבדו זקן ביתו וכמה דאת אמר) (בראשית כד ב) ויאמר אברהם אל עבדו, דא סיהרא כמה דאתמר, מטטרו"ן דאיהו עבד שליחא דמאריה, זקן ביתו, כמה דאת אמר (תהלים לז כה) נער הייתי גם זקנתי, המושל בכל אשר לו, בגין דכל גוונין אתחזון ביה, ירוק וחוור וסומק. שים נא ידך תחת ירכי, דא הוא צדיק, רזא דמלה קיומא דעלמא, דהא כדין האי עבד ממנא ברזא עלאה לאחייא לון לדיירי עפרא, ויתעביד שליחא ברוחא דלעילא, ולאתבא רוחין ונשמתין לאתרייהו, לאינון גופי (ס"א דאתאכלו) דאתבלו ואתרקבו תחות עפרא. ואשביעך ביהו"ה אלהי השמים, ואשביעך, מאי ואשביעך, לאתלבשא ברזא דשבע נהורין עלאין, דאינון רזא דשלימו עלאה. אשר לא תקח אשה, דא הוא גופא דתחות עפרא, דאית ליה קיומא לאקמא מעפרא, דכל אינון דאתקברו בה, וזכו לאתקברא בארעא דישראל, אינון יתערון בקדמיתא כמה דאוקימנא, דכתיב (ישעיה כו יט) יחיו מתיך בקדמיתא, אלין מתין דארעא דישראל, נבלתי יקומון אינון מתין דשאר ארעאן, ועל דא לאינון גופיהון דישראל דאתקברו תמן, ולא לגופי דשאר עמין עע"ז דאסתאבת ארעא מינייהו. ועל דא אשר לא תקח אשה לבני, מאי לבני, דכל נשמתין דעלמא דנפקי מההוא נהר דנגיד ונפיק, אינון בנין לקב"ה, ועל דא אשר לא תקח אשה דא גופא, לבני דא נשמתא, מבנות הכנעני אלין גופין דעמין עע"ז, דזמין קב"ה לנערא לון מארעא קדישא, כמה דאת אמר (איוב לח יג) וינערו רשעים ממנה, כמאן דמנער טליתא מזוהמא דילה, כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ארצי דא היא ארעא קדישא, דאיהו קדמאה לכל שאר ארעין כמה דאתמר, (ועל דא כי אל ארצי דא ארעא קדישא דאיהו דיליה, בין כל שאר ארעין דפליג לון לממנן אחרנין), ועל דא כי אל ארצי ואל מולדתי, כיון דאמר אל ארצי, מהו ואל מולדתי, אלא אל ארצי כמה דאתמר, (מהו) ואל מולדתי, אלין אינון ישראל. תא חזי מה כתיב, ויקח העבד כמה דאתמר, עשרה גמלים, אלין אינון עשרה דרגין דהאי עבד שלטא עלייהו כגוונא דלעילא, מגמלי אדניו, דאינון כההוא גוונא ממש כמה דאתמר, והאי עבד שלטא ואתתקן בהו. וכל טוב אדניו בידו, כל ההוא טיבו, רוחין עלאין דנפקי מגו אינון נהורין ובוצינין עלאין, וכל טוב אדוניו, ההוא שמושא דשמשא דאתמשכא בה בסיהרא. ויקם וילך אל ארם נהרים, דא אתר דארעא קדישא, דבכת תמן רחל כד חריב בי מקדשא, ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים, לאתתקפא חילהא בתוקפהא כדקא יאות, עד לא תיעול לאקמא לון לאינון גופין. לעת ערב, מאי לעת ערב, דא ערב שבת

חזרה לראש הדף
Site location tree